הכדור הוא הכל

הרייטינג לא גבוה, הרמה הכללית מדשדשת במי אפסיים, ובכל זאת, הכדורגל הישראלי מוצא עצמו לאחרונה במרכזה של סערת רוחות המרעישה את כל ענף התוכן.

ליגות הכדורגל הישראליות, שעד לפני שנה לא זכו לראות יותר מ-7.5 מיליון דולר לשנה עבור זכויות שידור, קיבלו בקיץ האחרון זריקת מרץ, שהקפיצה אותן לראש פירמידת התוכן בארץ. עם תחילת התחרות בטלוויזיה הרב ערוצית, התברר לפתע לעוסקים בכל ענפי התקשורת, החל מטלוויזיה, דרך אתרי אינטרנט וכלה בטלפונים סלולריים, כי זכויות שידור משחקי הכדורגל וכל מה שקשור בהם, כולל פרסום תוצאות המשחקים, הן המתכון הבטוח והאפקטיבי ביותר לפיתוי מספר קריטי של מנויים, בזמן הקצר ביותר. מאותו רגע למדה ההתאחדות לכדורגל שהיא מחזיקה ביד פול-האוס, והחלה לתרגם את החיזורים הנמרצים שזכתה להם מכל עבר למטבע קשה.

אם מישהו היה אומר לשחקני הכדורגל לפני שנתיים, שהביצועים שלהם על המגרש יהיו הנכס הכי לוהט בטלוויזיה, ונאמנות האוהדים אליהם תהיה שווה מאות מיליוני דולרים, ספק אם הם היו מזכים אותו אפילו בחיוך סלחני. עכשיו זו כבר עובדה: יס (Yes), חברת שידורי הלוויין, סימנה את הכדורגל כאחד היעדים הכי אסטרטגים שלה.

בענף מסבירים שכדי לכבוש במהירות את מרכז הזירה, יס היתה זקוקה יותר מכל דבר אחר לבלעדיות על שידורי הכדורגל המקומי. השאלה הגדולה היא, מה יש באותם 22 בחורים מיוזעים, הרודפים אחרי כדור משך

שעה וחצי, שאין, נגיד, ב"חברים", "אלי מקביל" או "אי.אר"?

התשובה, מסתבר, נמצאת בנאמנות חסרת הפשרות של האוהדים. בחברות הכבלים וב-יס יודעים, ששום אוהד מושבע לא יוותר על שידורי המשחקים של קבוצתו ולא יסכים לשום תחליף. הם יודעים שהקשר של האוהדים לקבוצות מבוסס על הרבה מאוד אמוציות, ואמוציות, כך נראה, שוות כסף. הרבה כסף. 21 מיליון דולר לשנה שילמו חברות הכבלים כדי לחסום את הסכם הבלעדיות בין יס וההתאחדות לכדורגל.

האם התועלת משידורי הכדורגל שווה את ההשקעה? בערוצים 1 ו-2 חשבו שלא, ופרשו מהמירוץ. אבל טלוויזיה רב ערוצית זה סיפור אחר. שם שווי השוק נקבע על פי שווי מנוי, וחברות הכבלים לא יכולות להרשות לעצמן לאבד מנויים. הבלעדיות כלשעצמה לא עניינה אותן. הן נהנות משליטה מוחלטת בשוק, ו-21 מיליון הדולר הושקעו במטרה אחת בלבד - למנוע נטישה המונית לעבר חברת שידורי הלוויין.

גם חברות הכבלים וגם יס העריכו, כי בארץ יש 200-150 אלף בתי אב שיילכו אחרי הכדורגל באש ובמים, וכי אילו יס היתה זוכה בבלעדיות, הם היו נוטשים את הכבלים ועוברים אליה כבר ביום הפעילות הראשון.

"ספורט הוא אחד המותגים הכי החזקים שיש", אומר אורי שנער, מנכ"ל קשת, "והוא נהנה מהערך הגבוה ביותר ברמת נאמנות למותג. הוא מסוג המותגים שהצרכנים לא יפסיקו לצרוך, בלי קשר לעליית המחיר".

"נכון שיהיו הרבה אנשים שיעברו ללוויין בגלל סדרות וסרטים", אומר יוחנן צנגן, מנכ"ל רשת, "אבל כדורגל הוא המוצר הדומיננטי ביותר בנושא העברת לקוחות. אותם 200-150 אלף מנויים שלא יוותרו על כדורגל בשום תנאי, הם בערך חצי ממספר בתי האב ש-יס הציבה לעצמה כיעד ראשוני. אם היא היתה מצליחה להעביר אותם אליה, הכניסה שלה לבתים היתה קלה מאוד".

עבור חברות הכבלים זו היתה עלולה להיות מכה כואבת במיוחד. בעסקה (שעוד לא אושרה) בין תבל וערוצי זהב, נמכרו אחזקות האחרונה על פי שווי מנוי של כ-2,100 דולר. אבדן של 200-150 אלף מנויים, פירושו אבדן של כ-400-300 מיליון דולר לחברות הכבלים. וזו רק ההתחלה. גורם בענף מעריך שבעוד שנתיים, לאחר שיתווספו שירותי ערך מוסף ומסחר אלקטרוני דרך הכבלים, ייתכן מאוד ששווי מנוי יגיע גם ל-3,500 דולר.

בקרוב עומד הממונה על ההגבלים העסקיים להכריז על Must Sell, ומאותו רגע חברות הכבלים יחויבו למכור לחברת הלוויין כל תוכנית ספורט שתבקש. לכאורה תיקו, בפועל - הפסד מוחץ ל-יס.

"כל מצב של תיקו הוא ניצחון לכבלים והפסד ל-יס", אומר גיא מר חיים, מנכ"ל חברת הייעוץ האסטרטגי פי.או.סי הייטק, "כי כשלצרכן אין מרכיב החלטה קריטי, אין לו סיבה לעזוב את הכבלים. יס מחזיקה אמנם בזכויות השידור של הליגה האנגלית והליגה האיטלקית, אבל לשתיהן אין יתרון יחסי מובהק כפי שיש למשחקים המושכים את הקהל לאיצטדיונים".

הפסד שלומיאלי

מרגע שהמתמודדים הבינו כי הכדורגל הפך לזירת ההתגוששות המרכזית, הם הטילו למערכה את כל כובד משקלם. יס דווקא החלה מעמדת פתיחה מצוינת, רק שברגע האחרון היא נתנה להזדמנות לחמוק מידיה היישר אל זרועותיהן המושטות של חברות הכבלים.

בהתאחדות לכדורגל ידעו שבשיטת הטירינג - פריבילגיה של חברת הלוויין - המאפשרת לשדר את רוב המשחקים במסגרת צפייה בתשלום (Pay Per View), ובשלב מאוחר יותר, בערוצי ספורט בתשלום, יש פוטנציאל הכנסות בסדרי גודל שעד עתה הם יכלו רק לחלום עליהם. מבחינת יס זה היה הימור בטוח. הלהיטות של ההתאחדות לעבוד איתם לא היתה מוטלת בספק, הם היו צריכים רק להתכופף ולאסוף את ההישג מהרצפה.

ואז נשמעו החריקות הראשונות. "הכל החל מכך שקובי בן גור, יו"ר פלאפון ונציג בזק בהנהלת יס, ואיתן רוב, מנכ"ל יס, שהיו אחראים על הדיונים עם ההתאחדות, היו אז טירונים בענף", אומר גורם בענף הטלוויזיה.

"הם שיגרו אל המשא ומתן את פיני זהבי ואלי עזור (בעלי חברת כדורגל פלוס), במטרה לייצג את יס ולהציגה כגוף חסר תוכן, ובשלבים מאוחרים יותר במהלך המשא ומתן הצטרפו אליהם.

"אבל הבעיה החמורה יותר היתה, שבמקום להגיע להסכם על בסיס של חלוקת הכנסות בין יס וההתאחדות, הם התעקשו על סכום סגור של 24 מיליון דולר לשנה (בתוספת בונוס של 500-200 אלף דולר לאחר הגעה ל-300 אלף מנויים), במנותק מההכנסות הנוספות שיגיעו מהצופים. בכך למעשה הם ביטלו לעצמם את היתרון המהותי והיחיד שהיה להם על פני חברות הכבלים".

גברי לוי, מנכ"ל ההתאחדות לכדורגל, אמנם לא מייצג חברות תקשורת מהמתוחכמות, החזקות והעשירות במשק, אבל הוא לא נולד אתמול. כל הסימנים העידו שבכל מקרה הוא יקבל מעל 20 מיליון דולר, והוא חיכה.

זמן רב התבצרו אנשי יס בעמדותיהם, מסרבים להתפשר, וצעדו במסלול התנגשות בלתי נמנע. ביוני נפל דבר. חברות הכבלים הניחו על השולחן הצעה שכללה סכום בסיסי של 16 מיליון דולר, בתוספת %50 מהכנסות הצפייה בתשלום, תוך התחייבות שתשלום זה לא יירד מתחת לחמישה מיליון דולר לשנה, גם אם ההכנסות בפועל יהיו נמוכות יותר. "21 מיליון הדולר הם רק הסכום ההתחלתי", אומר גורם בענף, "זה יכול להגיע גם ל-30 מיליון דולר בשנה".

השותפות בהכנסות, שבאה יחד עם נדוניה של 1.1 מיליון מנויים, היתה גורם משכנע מאוד, וההתאחדות בחרה בהצעה של הכבלים. גם חתימת ההסכם בין יס ושלוש קבוצות הכדורגל: הפועל חיפה, מכבי חיפה והפועל פתח-תקוה, מאחורי גבה של ההתאחדות, לא הועילה לפופולריות של יס בקרב עסקני הכדורגל. בכך נשמטה מתחת רגליה העסקה שהיתה בין המרכיבים היותר חשובים להצלחת עלייתה לאוויר.

אבל ל-יס יש כנראה יותר מנשמה אחת, ואם חברות הכבלים היו בטוחות שהניצחון מונח לבטח בכיסן, לפני כשבוע הן הזדעזעו לגלות כי לתפקיד מנכ"ל התוכן של יס מונה יונה ויזנטל, מי שהיה משך שמונה שנים משנה למנכ"ל ערוץ 5 ועד לאחרונה מנכ"ל פוקס קיד ישראל. הבחירה לא היתה מקרית. ויזנטל נחשב בענף לאחד מעמודי התווך של שידורי הספורט בארץ והיה מעורב באופן פעיל בהקמת ערוץ הספורט של הכבלים.

מינויו הזניק בבת אחת את הסיכוי של יס להקים בתוך שנתיים ערוץ ספורט שרירי, שיספק מענה לערוץ 5.

בלי קשר לרייטינג

אוהדים שרופים או לא, הסוגיה העיקרית במאבק על שידורי הכדורגל היא חוסר הפרופורציה בין החשיבות שמייחסים להם ובין הרייטינג. עם כל הכבוד לאמוציות של האוהדים, חרדת הנטישה של חברות הכבלים היתה מתקבלת בהבנה אפילו על ידי כופרי כדורגל גמורים, אילו משחקי הכדורגל היו מתהדרים בשיעורי רייטינג שוברי קופות. אבל הרייטינג שלהם, המגיע כיום ל-%10 במשחקי ליגת העל, ובמשחקים אחרים אף להרבה פחות מזה, לא בדיוק גורם לדודו טופז או לשחקני "שמש" להתחיל לחשוב על קריירה חדשה.

הסוד, מסתבר, טמון באחיו הגדול של הרייטינג - העוגן. בשוק הטלוויזיה הרב ערוצית בעולם, מסבירים בענף, יש כמה עוגני תוכן: ספורט, סרטים, סדרות, פורנוגרפיה, ובמידה מסוימת תוכניות ילדים.

לפורנוגרפיה יש הרבה ספקים ואין בעיה להשיג אותה. מי שלא השיג את פלייבוי יכול להשיג את פנטהאוז, או ספקים אחרים הפועלים לצידם. לסדרות וסרטים יש שבעה ספקים רלוונטיים - שבעה האולפנים הגדולים בהוליווד. אמנם חברות הכבלים כבר חתמו על הסכמי בלעדיות עם וורנר וקולומביה, הנחשבים לטובים ביותר, אבל תמיד אפשר למצוא תחליפים ראויים. בנושא השידורים לילדים, האולפנים המובילים הם דיסני ופוקס, ושם כנראה לא תהיה בעיה ל-יס להשיג חוזים טובים.

לספורט יש ברוב המדינות כמה עוגנים משלו: גולף, פוטבול, בייסבול ואחרים. בארץ, הכדורגל המקומי הוא העוגן המרכזי והחשוב ביותר. המוצר היחיד שזוכה לביקוש דומה הוא משחקיה של מכבי תל-אביב במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל. העובדה שההתאחדות לכדורגל היא הספק היחיד של עוגן הספורט החשוב ביותר, נותנת בידיה כוח שלא היה לה מעולם ומאלצת את ענקי התקשורת המקומיים להתיצב בשורה מול דלתה.

"יש שני הבדלים מהותיים בין כדורגל ובין סרטים וסדרות", מסביר יונה ויזנטל, מנכ"ל התוכן של יס. "הראשון טמון בכך שהאפקט של כדורגל הוא מיידי. בארץ אוהדים הולכים אחרי שידורי הכדורגל בלי לחשוב פעמיים, כי יש כאן גורם החלטה אמוציונלי. נאמנות לסרטים ולסדרות, לעומת זאת, כרוכה בהחלטה רציונלית. סרט או סדרה צריכים לשכנע את הצופה שכדאי לעבור בגללם, וזה תהליך שלוקח זמן.

"ההבדל השני הוא שבסרטים וסדרות ההחלטה לעבור מפלטפורמה אחת לשנייה נקבעת על פי מכלול של תוכניות. אף אחד לא יעבור רק בגלל הסדרה 'חברים', למשל. בספורט, לעומת זאת, ההחלטה נקבעת על פי דבר אחד: באיזו פלטפורמה משודרים משחקי הקבוצה אותה הצופה אוהד.

"מעבר לזה, שידורים חיים בענפי ספורט אטרקטיביים הם נכס כלכלי לטלוויזיה רב-ערוצית, בעיקר בשל הצורך של הצופה בנגישות אליהם. ל-CNN לדוגמה, יש רייטינג נמוך, אבל אנשים רוצים שתהיה להם אפשרות להגיע אליו בכל רגע".

קרוב לוודאי שהפסד הבלעדיות על שידורי הכדורגל הנחית על יס מהלומה קשה, אבל לאו דווקא קטלנית. "השגת הבלעדיות היתה גורם מכריע ביכולתן של חברות הכבלים לנצח בקרב ספציפי, אבל זה לא מבטיח להן את הניצחון במלחמה", אומר אביב גלעדי, המחזיק ב-%25 מערוץ הספורט באמצעות חברת 'אבגל מדיה', ואחד השחקנים הבולטים בארץ בתחום זכויות הספורט. "נכון שכדורגל ישראלי זה דובדבן לא קטן, אבל לצופה חשוב גם להיות מנוי בפלטפורמה שמציעה הרבה סרטים וסדרות טובים.

"וגם ההיפך נכון. אפילו אם יס היתה משיגה בלעדיות על הכדורגל הישראלי, עדיין, רוב אוהדי הכדורגל רוצים לראות גם את משחקי ליגת האלופות ומוצרים נוספים הקיימים בערוץ הספורט. יש כאן עניין של מינונים, ולא נראה לי שאפשר להפריד בין מכלול הגורמים".

משדרים ומפסידים

"לקפיצה במחירי זכויות שידור הכדורגל אין קשר לאהבת הכדורגל וגם לא לרמתו בארץ", ממשיך גלעדי. "הנתונים מראים באופן מאוד חד, שהרוב המכריע של הצופים מעדיף סדרות וסרטים. אני לא מדבר על גמר גביע העולם בכדורגל או גמר גביע המדינה, אלא על השוטף. למה ערוצים 1 ו-2, למשל, לא היו מוכנים לשלם את הסכומים האלה?"

למה באמת? "כי אין שום גורם שיכול להתחרות בהצעה של הכבלים", משיב יוחנן צנגן. "ודאי לא גורם כמו ערוץ 2, שחייב להתחשב בשיקולי עלות מול הכנסות. בחמש השנים שערוץ 2 שידר את הכדורגל הוא ראה רק הפסדים. בשום אופן אי אפשר היה לכסות את עלויות הזכויות וההפקה על ידי מכירת פרסום רגילה.

"סביב משחק כדורגל אפשר לשדר כ-20 דקות פרסומות, וזה לא בדיוק פריים טיים. תיאורטית, ההכנסות היו אמורות להגיע לכ-5000 דולר לספוט, אבל בפועל יש הנחות ולא תמיד מצליחים למכור הכל. ההכנסות יכולות להסתכם לכל היותר ב-200 אלף דולר ברוטו. מול זה היתה לנו הוצאה של 7.5 מיליון דולר לשנה תמורת זכויות, ועוד 3 מיליון דולר על הפקה.

"בסופו של דבר יצא ששילמנו יותר מ-300 אלף דולר למשחק, וזכיין ששידר בשבת רשם בממוצע הפסד של כ-150 אלף דולר על כל משחק. כשהחלו לרוץ המחירים המטורפים של יס והכבלים, היה ברור שאנחנו לא מסוגלים להשתתף במשחק הזה".

בעת כתיבת שורות אלה, מנהל ערוץ הספורט משא ומתן עם ערוץ 2 למכירת זכויות השידור של ליגת העל בימי שני ושבת, ללא הצלחה מרובה. במרכז חילוקי הדעות עומד כרגע המחיר, אבל גם על שעת השידור לא הגיעו הצדדים להסכמה.

בענף משוכנעים שערוץ 2 טרם עיכל את כללי המשחק החדשים אבל זה רק עניין של זמן, וגם הוא יצטרף למירוץ. "ברגע שיקום ערוץ מסחרי נוסף לא יהיה מנוס מירידת הרייטינג ברוב התוכניות של ערוץ 2", אומר ויזנטל. "הרייטינג של הכדורגל, לעומת זאת, לא ישתנה במספרים אבסולוטיים, משום שהוא לא מאבד קהל. לכן, בסופו של דבר צפוי הרייטינג של משחקי הכדורגל לצמצם פערים מול רייטינג של תוכניות אחרות".

"אני מניח שהערוץ המסחרי החדש יהיה חייב להיות שחקן ספורט גדול יותר מהערוצים האחרים", מוסיף גלעדי. "כרגע, לערוץ 2 לא מפריע שערוץ 5 מלא בספורט, אבל אם למתחרה המסחרי שלו יהיה יותר ספורט, הוא לא יוכל להישאר אדיש, למרות בעיית הרווחיות. אחרי הכל, חשיבות הספורט נמדדת לא רק בהכנסות. ספורט הוא מוצר תדמיתי ורכישת זכויות שידור ספורט היא מהלך אסטרטגי.

"כשאן.בי.סי קונה את שידורי האולימפיאדה, למשל, היא מפסידה כסף אבל מרוויחה תדמית. הערוץ נחשף לצופים, ובמהלך המשחק אפשר לשדר פרומואים לתוכניות אחרות של הרשת. אחד המהלכים הגדולים שעשה רופרט מרדוק אחרי שקנה את פוקס, היה רכישת זכויות ליגת הפוטבול האמריקנית. הוא השקיע בזה סכום אסטרונומי, משום שזה עזר לו למצב את הערוץ".

בעלי הקבוצות רוצים את חלקם

"רווחי או לא", אומר גורם בכיר בענף, "בינתיים ערוץ 2 חוטף מכות כואבות בשעות השידור של משחקים חשובים".

"לא צריך להגזים", אומר גלעדי. "במשחק של נבחרת ישראל נגד ספרד ששודר בערוץ הספורט, למשל, נרשמו %14 רייטינג, כשבאותה שעה הוקרן בערוץ 2 הסרט 'אשה יפה' בשידור חוזר שלישי, עם רייטינג של %30".

כך או כך, בעלי קבוצות הכדורגל יודעים, שעלייתו לאוויר של ערוץ מסחרי נוסף, וכניסת חברות הסלולר לתחום התוכן רק יגבירו את התחרות, והעתיד הכלכלי שלהם נראה ורוד מתמיד.

אלא שהדרך לארץ המובטחת עוד ארוכה ומפותלת. קודם הם צריכים לצלוח את המכשול הבעייתי ביותר: העובדה שהן לא רשאיות למכור את זכויות השידור של משחקיהן. על פי החוק, בשש השנים הקרובות יכולות זכויות השידור להימכר אך ורק על ידי ההתאחדות לכדורגל. בימים אלה מתנהלת בבית המשפט תביעתו של יעקב שחר, בעליה של קבוצת מכבי חיפה, נגד ההתאחדות. שחר ועמיתיו בעלי הקבוצות יודעים, כי בכל רגע שעובר הם מאבדים הכנסות מנכס שהם משקיעים בו את מיטב כספם, וכלל לא ברור מה יישאר להם בעוד שש שנים, אם בכלל.

מיילן טנזר, מנכ"ל ערוץ 5, לא מאמין שבשש השנים הקרובות בעלי הקבוצות יהיו בעלי זכויות השידור, בעיקר בגלל הצורך לדאוג להכנסות של הקבוצות החלשות יותר. "אבל עם התפתחות ערוצי הצפייה בתשלום", הוא אומר, "ייתכן מאוד שבעתיד זה יהיה אפשרי, משום שאז כל קבוצה תוכל לקבל מימון על פי צפייה".

איתן רוב, שחתם על הסכמים עם מכבי חיפה, הפועל חיפה והפועל פתח-תקוה, מגלה יותר אופטימיות. "אני מעריך שבתוך שנתיים יעברו זכויות מכירת השידור לידי בעלי הקבוצות".

נקודה כאובה יותר, המעוררת את זעמם של בעלי הקבוצות, היא שיטת ה-Must Sell. השיטה הזו תפתור את המחסור של יס בשידורי כדורגל, אבל באותה הזדמנות תפגע בזכויות הקניין של בעלי הקבוצות", מתריע לוני הרציקוביץ, בעליה של קבוצת מכבי תל-אביב בכדורגל.

"אני מבין את הצורך באפליה מתקנת, אבל הממונה על ההגבלים העסקיים חייב להגדיר לכך חלון זמן מוגבל, אחרת, הזכויות שלי כבעלים של קבוצת כדורגל לא יהיו שוות כלום, משום שאני תמיד אראה מולי לקוח אחד. לא ייתכן להשיג שקט תעשייתי בין הכבלים והלוויין, על חשבון רמיסת הזכויות של בעלי הקבוצות.

"יישום שיטת ה-Must Sell בלי הגבלת זמן מאפשר לכל אחד להשתמש בנכס, שבעלי הקבוצות השקיעו בו את מיטב כספם משך עשרות שנים. אם זה מה שיקרה, אני בטוח שהקבוצות ייצאו למלחמה. אי אפשר לומר לנו - תשקיעו בשחקנים, אבל אין לכם זכויות על ההכנסות. אם הספורט היה שייך למדינה, היתה לה זכות לתרום אותו בחינם, אבל הוא לא".

תשובת הערוצים המשלימים

אחד הנכסים החשובים שאבדו לחברת יס יחד עם אובדן הבלעדיות על שידורי הכדורגל, הוא היכולת לבדל את עצמה. אלא שבענף יש גם מי שחושב שהקרב על הבלעדיות אינו אבוד. "אם יס לא תרכוש מערוץ 5 תוכניות מוכנות, אלא רק את הזכות לשדר", אומר גורם בענף, "היא יכולה להציג, למשל, מסך שונה. לשם כך היא צריכה להשקיע באיכות מפיקים, במאים, פרשנים ושדרים, וכן באיכות טכנולוגית טובה יותר. צוותים טובים יכולים לבדל אותה באיכות השידור ובאיכות הכתבות מהשטח, בצילום טוב יותר של המגרש, בכתבות צבע, אירועים בשידור חוזר וכו'".

אבל לאיתן רוב יש תוכניות אחרות. לדבריו, "בתחום הכדורגל לא יהיה בידול, זו עובדה קיימת. ערוץ 5 של הכבלים ימשיך להוביל, ואני מניח שאנחנו נקים ערוצי ספורט משלימים, בתחומים שלא נמצאים היום בערוץ הספורט.

"משחקי הכדורגל ישודרו אצלנו במתכונת של ערוץ 5, משום שאין היגיון כלכלי בהפרדה. אם שתי הפלטפורמות ישלחו צוותי צילום שונים זה יהיה בזבוז משאבים, שאין בו שום כדאיות כלכלית ביחס ליתרון שישיג".

"אין ויכוח על כך שהנושאים הכי רלוונטיים לצופה הישראלי נמצאים כיום בערוץ 5", מוסיף ויזנטל. "אם יס לא תשדר אותו, אין לה שום דרך להוות אלטרנטיבה לחובבי הספורט. היא תוכל ליצור ערוץ משלים, אבל בפירוש לא תחליפי".

"לא נראה לי שיש זכות קיום כלכלית לערוץ שינסה להתחרות בערוץ 5", אומר מיילן טנזר, "בעיקר משום שהמוצרים המרכזיים המעניינים את הישראלים הם ליגת האלופות, כדורגל מקומי, כדורסל מקומי, האן.בי.איי והקבוצות בהן משחקים שחקנים ישראלים (הליגה הסקוטית שאייל ברקוביץ משחק בה, והליגה הספרדית עם חיים רביבו), וכל הנכסים האלה נמצאים בערוץ 5, כמו גם מותגים כמו חדשות הספורט.

"יס יכולה להקים ערוץ ספורט משלים, שכן יש לה כמה נכסים שאין אצלנו, כמו הליגה האנגלית, הליגה האיטלקית, ועוד כמה נכסים שיחד יכולים לפנות לקהלי נישה. הם יכולים, למשל, לשדר כמה ענפי ספורט פחות מרכזיים, כגון פוטבול, קריקט וראגבי, שיש להם קהל של עשרות אלפי צופים שעלו ממדינות דוברות אנגלית ומעוניינים בזה".

"ככלל, ספורט ישראלי, ובעיקר כדורגל, צריכים להיות פתוחים לכל, והבידול צריך להיות בספורט זר ובשידורים בתשלום", אומר יוסי דואר, מנכ"ל תבל. "ניתן גם לבדל את הערוצים על ידי צורת אריזה שונה ובאמצעות התאמת רצועות ספציפיות לקהל ספציפי".

"בעולם הדיגיטלי, אין גבול לאופציות של שילוב ערוצים", אומר גלעדי. "כשיש טירינג השיווק הוא פרטני ואפשר להתאים ערוצי נישה לחובבי ספורט המעדיפים ענפים כמו מירוצי מכוניות למשל. גם אם יש רק 10,000 אנשים שמשוגעים על מירוצי מכוניות, ובזכות זה הם יעברו ל-יס (בהנחה ששאר התכנים יהיו מספיק אטרקטיביים), יש כאן רווח תיאורטי של 20 מיליון דולר בשווי שוק".

"בארץ אין זכות קיום לערוצי נישה בספורט", משיב ויזנטל. "בארה"ב יש ערוץ גולף, למשל, כי יש שם כמה מיליונים שרוצים לצפות בו. בארץ, ספורט שאינו כדורגל או כדורסל, זוכה במקרה הטוב לכמה עשרות אלפי צופים בלבד. עלות הקמת ערוץ למספר קטן כל כך של צופים אינה כדאית. ערוץ 5 יהיה דומיננטי לפחות בעתיד הנראה לעין. לצידו יהיו ערוצי ספורט נוספים מקומיים וערוצים לווייניים כמו ESPN, פוקס ספורט ויורו ספורט, אבל הם יהיו שחקנים משניים".

עם שוך הקרבות בתערוכת מיפ, אחרי שמחירי התוכן המיובא זינקו במאות אחוזים, היה נראה כי חברת יס, שהגיעה עם יתרון בולט - אפשרות הטירינג, והסכימה לשלם סכומי עתק תמורת בלעדיות, תיקח את כל הקופה. מהר מאוד התברר כי דווקא חברות כבלים השיגו הסכמי בלעדיות עם וורנר ברדרס וקולומביה - האולפנים היותר נחשקים.

מאותו רגע החל המירוץ לעבר הכדורגל - ההזדמנות האחרונה של יס לבדל את עצמה ולפתות חלק ניכר ממנויי הכבלים לעבור אליה. אחרי שהפסידה גם בקרב הזה, נראה שדרכה אל הבית הישראלי הממוצא תהיה קשה וארוכה יותר. חברות הכבלים מחככות ידיים בהנאה גלויה, אבל יס כבר נערכת לשלב הבא וכלל לא בטוח שהכובע שלה התרוקן. *« הדס גייפמן « הכדור הוא הכל « 21 מיליון דולר בשנה (לפחות) הסכימו חברות הכבלים לשלם עבור זכויות השידור של הכדורגל הישראלי, בעיקר כדי למנוע את נפילתן בידי חברת שידורי הלוויין. מהלך משתלם? אם מסכימים ששום אוהד כדורגל המכבד את עצמו לא יוותר על שידור משחקי הקבוצה שלו, אז נראה שכן. אם מחשבים את עלויות ההפקה ואת הרייטינג הבינוני, התשובה כבר פחות נחרצת. בהתאחדות לכדורגל, בכל אופן, מתקשים למחוק את החיוך מהפרצוף