מה קורה, חיים?

ערב טוב עמנואל, מה חדש אצלכם בשפרדסטאון? את שומעת אותי, קרן? האם הצלחתם לדבר עם מישהו מהמשלחת הישראלית? אתה שומע אותי חיים? גדי, גדי אצלנו מזג האוויר קר, וניסינו לתפוס עיתונאי סורי. מה את אומרת קרן? חיים, חיים, אתה שומע אותי? בירושלים אולי יירד שלג, האם מישהו הצליח לדבר עם ראש הממשלה? פקהפקה פקוקפו... ערב טוב, אצלנו בשפרדסטאון כבר צהריים...

פקהפקה... מה שלומך היום, חיים? הנה דברים שהגיעו אלינו לפני דקות אחדות עם הלוויין, שלג יורד על עירנו, מה קורה חיים?

אש ברמת הגולן

כל השבוע ירו התותחים ברמת הגולן, אש הוצתה בחצרות בתי הילדים שבקיבוצי העמק. מטוסי חיל האוויר הגיחו כמעט מדי שעה והטילו פצצות מתוחכמות על סוללות הטילים שמעבר לקו הסגול, והגולן כולו, על מושביו וקיבוציו, עלה בלהבות. ילדה קטנטנה ניחמה עצמה: "עוד יש תותחים על ההר, אך הם מאיימים על דמשק". לאורך כל השבוע המסתיים ממש עתה, התפלל העם להפסקת הקרבות.

אמהות טמנו פתקים בכותל ואבות פנו למרומים בתחינה, כי שליחותו של ראש הממשלה תצלח, והאש תחדל.

זהו המצב שהוביל את אהוד ברק לנהל משא-ומתן בהול בשפרדסטאון, וירג'יניה. זוהי כנראה התמונה שעמדה לנגד עיניו כאשר פעל בחשאיות, מבלי לעדכן את נתיניו במהלכיו האמיתיים ומבלי לאפשר להם להיות שותפים בתהליך המדיני. רק אש אינטנסיבית כזו יכולה להצדיק את סגנון הפעולה של ברק השבוע.

אבל מה לעשות שאש כזו לא הוצתה, והסיפור על הקרבות שיפרצו אם לא יהיה שלום לא נועד אלא לחזק את מי שתהה השבוע האם באמת כה דחוף לשנות את הסטטוס-קוו בן עשרות השנים בגולן.

עודד טירה, נשיא התאחדות התעשיינים, ועורך-הדין רוני טירה, פרסמו לפני כמה חודשים מאמר מלומד בירחון "מערכות" (הוצאת משרד הביטחון), העוסק בהכנות הישראליות לתהליך המדיני עם סוריה ובדרך בה נותחו אצלנו היחסים הביטחוניים עם השכנה מצפון. מסקנותיהם של השניים היו עגומות. לטענתם, האסטרטגיה הישראלית תמימה, רגשנית ולא רציונלית. לא נעשתה עבודה יסודית בכל הקשור לזיהוי האינטרסים המשותפים עם המשטר העלאווי, וגם הניתוח שנועד להבטיח כי סוריה תשלם מחיר אם תפר את ההסכם, אינו רציני דיו.

כותבי המאמר מדברים על יתרונות המצב הקיים ברמת הגולן, ומשבחים את הסטטוס-קוו הנהוג שם. ואמנם, התותחים לא רעמו השבוע בגולן, וכבר רבע מאה שאיש אינו מבעיר את בתי הילדים שבעמק.

למה עבאדי הצטרף לכספי

פעם, לפני הרבה הרבה שנים, היו ראשי הממשלה מטעם מפלגת העבודה נשענים על עצותיו של עורך-הדין רם כספי. הוא שהדריכם בפרשת קו 300, והוא שהובילם בביטחה במערכות הבחירות, לפני שנכנסו לזירה עורכי-דין צעירים כמו דורון כהן. מאז היה כספי ליועץ קרוב של עופר נמרודי, וגם של כמה לקוחות בעלי משקל נוספים, אך עדיין, הזוהר היה שייך בעיקר לעבר.

זה, כנראה, הרקע למהלכים שנקט כספי בשנה האחרונה, ובעיקר לצעדו האחרון: צירופו למשרד של עורך-הדין יוסי עבאדי, שהיה ראש מינהלת השידורים לטיפול ברפורמה בשוק התקשורת, שהקימה בשעתו לימור לבנת.

עבאדי החל דרכו בגלי צה"ל, לצידו של מי שהיה אז ה"גורו", סגן המפקד, אלון שלו. מאוחר יותר היה עבאדי עורך המשנה של העיתון חדשות והיועץ המשפטי של רשות החברות הממשלתיות (בתקופה בה הופרטו השק"ם, שיכון ופיתוח ומספנות ישראל). הוא נחשב לאיש מוכשר, עקשן וקפדן, וזה בדיוק מה שחסר לכספי במאבקו לחדור לשוק התקשורת.

המהלך הזה קשור גם למאבק המתפתח בין משרדו של כספי למשרד עורכי-הדין הרצוג-פוקס-נאמן - מאבק שיריית הפתיחה בו נורתה ביום בו כינסו האחים עופר מסיבת עיתונאים, שבה הודיעו על רכישת החברה לישראל.

כבר אז אפשר היה להניח כי מעמדם של היועצים המשפטיים הוותיקים של החברה לישראל - הרצוג-פוקס-נאמן - ישתנה, וכי הימים בהם עבדו בשיתוף פעולה מבורך עם היועץ המשפטי הפנימי של החברה, יהושע נאמן (אחיו של יעקב נאמן) לא ישובו עוד, לפחות לא במתכונתם הקודמת. האחים עופר, כך ידוע, נוהגים לעבוד עם עורך-הדין כספי. ניתן היה להניח שלא יחרגו ממנהגם, גם לא לאחר רכישת החברה לישראל.

לפני ימים אחדים התפרסמה ידיעה, לפיה מתכוונת החברה לישראל להתמודד על גרעין השליטה של בזק, יחד עם כור של יונתן קולבר. גם קולבר הרבה לעבוד עם משרד הרצוג-פוקס-נאמן, וגם הוא יצטרך להחליט אם בשעה שיצטרף לעסקת בזק ימשיך לעבוד עמו. הרצוג-פוקס-נאמן אמנם נחשב למשרד מוביל, אבל הוא טרם קבע לעצמו מעמד מבוסס של ממש בשוק התקשורת (להוציא טיפול בבעלי המניות הזרים של ברק - דויטשה טלקום, פרנס טלקום וספרינט).

עכשיו, כשבפתח ניצבת עסקת רכישת גרעין השליטה של בזק על ידי החברה לישראל וכור, עולה השאלה מי יהיה משרד עורכי-הדין שיוביל את העסקה. מי יזכה בביצי הזהב של התקשורת

הישראלית?

לשאלה הזאת עדיין אין מענה, אבל דבר אחד ברור - צירופו של עורך-הדין עבאדי למשרדו של כספי נועד לקדם את סיכויי המשרד לטפל בעסקת בזק. עבאדי הרי הפריט חברות מטעם המדינה והוא מכיר את שוק התקשורת מקרוב. אם מצרפים את זה לעובדה שכספי משמש בשנים האחרונות כעורך-הדין של עובדי בזק, אפשר אולי לנחש את התשובה.

קליין וטבלת מנדלייב בסיירה ליאון

תגיד, שאלתי השבוע את עורך-הדין יגאל שפירא, זרקת כבר את הקליינט המשוגע שלך, או שאתה ממשיך להגן עליו גם לאחר שניסה לברוח מבית הכלא בסיירה לאון? מה פתאום לזרוק? ענה לי שפירא, אני נוסע לבקר את יאיר קליין בעוד עשרה ימים.

קליין, קצין צנחנים וסגן מפקד סיירת שקד לשעבר, הסתבך בסוף שנות ה-80 בעסקי אבטחה, כך מכנים זאת, עם ברוני סמים בקולומביה, ולפני חודשים אחדים נעצר בסיירה לאון כחשוד בניסיון להוציא כספים מהמדינה שלא כדין, בעת שתיווך בעסקה לרכישת מסוק רוסי, שהיקפה מוערך בכמיליון דולר.

קליין יושב בכלא עלוב כבר חודשים אחדים. עו"ד שפירא מטפל בו בהתנדבות, מהארץ. שם, בסיירה לאון, מטפל בו עורך-דין מקומי וגם שני ישראלים ששוהים שם - זאב מורגנשטרן, נציג חברת היהלומים הקנדית "רקס מיינינג", ושלמה שוורץ, הנשוי לעורכת-דין מקומית, שפתח שם שורה של עסקים מגוונים ואשר זוכה לפופולריות אצל השלטונות.

המדינה הציעה לקליין עסקת טיעון, לפיה הודאה בעבירה המיוחסת לו תביא לשחרורו מהכלא, אבל קליין סירב והמשפט נמשך. בעוד עשרה ימים ייצא עורך-הדין יגאל שפירא לבקרו בתא המבודד שאליו הושלך השבוע, לאחר שניסה לברוח מהכלא ונתפס בג'ונגל הסמוך אליו.

שפירא מתייחס למסע לאפריקה כאל הרפתקה מלבבת. סיירה לאון ידעה בעבר ימים טובים, ויעידו על כך שבתאי קלמנוביץ' ועורך-הדין אמנון זכרוני, אלא שהמלחמות החריבו אותה, ועתה משגר לשם מזכ"ל האו"ם, קופי אנן, כוחות רב-לאומיים כדי לסייע בשיקומה. עכשיו, עם בוא השלום לאזור, מחכים שם לפריחה מחודשת. יש שם כל מה שטבלת מנדלייב מציעה בתחום המתכות היקרות, גילה לי שפירא השבוע. אם יש לך ידיד שאת חפצה ביקרו, ספרי לו על הפוטנציאל של המקום הזה.

למה התאבד הפועל הזר

השבוע פורסם כי פועל זר, מוסא טוגו, בן 25, התאבד בכלא ניצן, שם היה עצור ללא משפט ובתנאים מחפירים, בהמתנה לגירוש.

טוגו הגיע לארץ לפני כשנה, לאחר שעבד בתורכיה, ברוסיה ובסין, ומצא עבודה אצל ירקן חולוני. מעסיקו לא שילם את שכרו בזמן, והחוב נצבר והלך, עד שהגיע ל-10,000 שקל.

מה עם הכסף? נדנד טוגו לירקן, עד שזה הסכים לנקוב במועד מדויק שבו יבוא לבקרו בדירתו כדי למסור לו את הכסף. באופן לא כל כך מפתיע, הירקן לא הגיע לדירה. מי שכן הגיעה היתה המשטרה, שעצרה את טוגו.

כעשרה חודשים ישב טוגו בבית הכלא, לאחר ששום מדינה אפריקנית לא הכירה בו כאזרח ולא הסכימה לקלוט אותו. באחרונה הוא הועבר לתא שבו היו כלואים אסירים פליליים. עמותה בשם "מוקד סיוע לזרים במאסר" הצליחה למצוא לו מעסיק חדש, אייל ירדנאי, שהיה מוכן לקלטו במשק העופות שלו ובכך לחלצו מהכלא, אבל זה לא קרה.

בשבת האחרונה, בארבע לפנות בוקר, מת טוגו בכלא.

שירות בתי הסוהר אומר כי התאבד. יכול להיות. צריך להיות אדם חזק מאוד כדי לעמוד בתלאות שהתרגשו על טוגו. אבל מתברר שעברו 12 שעות מרגע מותו המשוער ועד לגילוי גופתו בחדר השירותים בתא - 12 שעות שבהן איש משמונת העצורים הנוספים בתא כלל לא שם לב לכך שטוגו מת.

כדי לדעת מה באמת גרם למותו, ביקשה העמותה מבית המשפט להורות על נתיחת הגופה. לטוגו זה כבר לא יעזור, אבל אולי זה יפקח כמה עיניים אצל אלה שתפקידם לטפל באנשים שכמותו.« רונית ורדי « מה קורה, חיים? «