הדג מסריח מהדג

מכל עבר מתחילות להישמע הקינות על "הנורמות הציבוריות הפסולות", כשהעיניים נשואות כלפי מעלה, אל מנהיגים, קציני משטרה ושאר נכבדים שסרחו, אלה שקלונם כבר נודע ואלה שעוד ייוודע. ומיד נשלפת הקלישאה שבלעדיה אי אפשר כאשר מדובר בנורמות ציבוריות: "הדג מסריח מהראש".

האמת היא, שכאשר מדובר בחיים הציבוריים הסירחון תמיד מתחיל מהדג עצמו, לא מהראש. נורמות ציבוריות לא נקבעות על ידי "הראש", כלומר המנהיגות, אלא על ידי "הדג", כלומר הציבור. הראש אינו יכול להסריח, אם הציבור אינו מאפשר לו זאת. כלומר: אנשי ציבור ושלטון אינם פועלים על פי נורמות שהם קובעים, אלא על פי נורמות שהציבור יוצר.

הנורמות הציבוריות הידרדרו אצלנו בגלל העדרה של דרישה נחרצת ועקבית מאיש ציבור לשלם מחיר על מחדליו. דרישה כזאת מהווה את הבסיס הערכי הנדרש לצורך יצירתן של נורמות תקינות, והיא לא קיימת בהווייה הישראלית. אריה דרעי הורשע בשוחד? - יש ציבור גדול שמחליט שמתנכלים לו, שזה לא צריך לעניין אף אחד.

בעלים של עיתון הורשע בהאזנות סתר ושיבוש הליכים? - ציבור העיתונאים, כביכול המשגיחים על הנורמות הציבוריות, לא עושה דבר כדי שאדם כזה לא יעמוד יותר בראש עיתון. קציני צה"ל בכירים האחראים למצבו האומלל של הצבא ולהסתאבותו, זוכים להיבחר לתפקידים בכירים במיגזר האזרחי בתור פרס על "הצלחתם" בצבא. חיילים מאבדים את חייהם בתאונות אומללות - ואף אחד אינו אחראי, פקידים ועובדי ציבור מקבלים משכורות מבלי לעבוד.

הדוגמאות רבות מספור, זה קורה כל יום, בכל תחום, כי הבעיה היא שורשית, בסיסית, בעיה של ציבור עם ערכי התנהגות ומוסר מעוותים. בארה"ב התפטר ראש המועצה לבטחון לאומי, מכיוון שקיבל במתנה שעון מאיש עסקים יפאני. שעון. הוא רצה להתפטר? - בוודאי שלא, אלא שהוא ידע שהציבור לא יאפשר לו להמשיך בתפקידו. כי אלה ערכי המוסר הציבורי שם.

אצלנו קיבל הנשיא מאות אלפי דולרים, ומחכים לתוצאות בדיקת הפרקליטות כדי לקבוע אם הוא צריך להתפטר. כי אלה ערכי המוסר של הציבור הישראלי. לכן הנורמות הציבוריות לא ישתנו לאחר "ניקוי האורוות", הן ישתנו רק לאחר ניקוי ערכים.« מתי גולן « הדג מסריח מהדג «