העובדים שלי לא יחתימו שעון נוכחות

ננסי יבנה, מנכ"לית מרכז הפיתוח של סאן בישראל, מאמינה שבעבודה צריך להיות גם כיף. ננסי היא עובדת היי-טק לא אופיינית. גם אשה, גם בתפקיד בכיר מאד בענף שכמעט כולו גברי. בדיוק כמו קרלי פיורינה, מנכ"לית היולט פקרד.

את הקריירה שלה החלה ננסי בעולם אחר לגמרי. פסיכולוגיה. זה מה שלמדה באוניברסיטה בארה"ב. כשהתחילו ללמוד במסגרת לימודי הפסיכולוגיה גם מחשבים, לשם עיבודים סטטיסטיים, היא מצאה את עצמה מתעניינת יותר במחשבים מאשר במקצוע הלימוד הראשי שלה.

למזלה, הייתה לה חברה טובה בשם ג'ודי אסטרון, שלמדה מחשבים ואביה היה ראש החוג למחשבים. השתיים נפגשו ב...חוג לריקודי עם. כיום אסטרון היא אחת הנשים הבכירות בעמק הסיליקון, קליפורניה, היא מנהלת הטכנולוגיה של סיסקו.

כשסיימה ננסי את לימודי התואר הראשון בפסיכולוגיה היא הבינה שבעצם היא רוצה לעסוק במחשבים ובכיוון זה עשתה את התואר השני. במרוצת הלימודים הכירה את בעלה לעתיד ולאחר שסיימו את לימודיהם החליטו לשוטט מעט בעולם, בדרכם ל'עשות עליה' לישראל. הם עצרו לשנתיים בהולנד והתחילו את הקריירה המקצועית שלהם. לאחר מכן הגיעו לארץ. כאן כבר חיכו להם החפצים ששלחו שנתיים קודם לכן. השנה: 1979.

כעבור שנה, ב-80', פתחו ננסי ובעלה חברה בתחום הנדסת תוכנה בארץ, ובמשך שמונה שנים ניסו להביא לשוק הישראלי תחומים שלא היו מוכרים כאן. הם הרצו בכנסים שונים, כגון כנס איל"א, כדי להחדיר את התוכנות שלהם, והצליחו למכור אותן לגופים מרכזיים, כמו צה"ל והתעשייה האווירית.

בשנת 87' הגיעו השניים למסקנה, שהישגיהם אינם מספקים אותם. הם העריכו שתחום השיווק ילך ויתפוס מקום נכבד יותר בעולם העסקי, והחליטו לנסוע לארה"ב להשתלם בזה. כשהגיעו לקליפורניה, הצטרפה יבנה לחברת סאן, וקיבלה לניהולה את קבוצת כלי הפיתוח, שהייתה זקוקה לשיקום אינטנסיבי.

בשש שנות שהותה בארה"ב, ניהלה ננסי את הקבוצה, שצמחה מאד תחת ניהולה. חרף ההצלחה, ב-94' החליטה לחזור לארץ. לאחר ניסיון קצר ולא מוצלח בחברת היי-טק ישראלית, שבה לא אהבה לעבוד בגלל אווירת עבודה עכורה, שכנעה ננסי את סאן להקים מרכז פיתוח בארץ.

זה היה יותר קל מכפי ששיערה. הרבה בזכות הקרדיט האישי. המנהל הקודם שלה, שהמליץ עליה כמחליפתו כאשר התקדם, היה זה שקיבל את ההחלטה לפתוח את המרכז בישראל, "במיוחד" למענה.

"מאוד רציתי להכניס את הערכים של סאן לחברה ישראלית", אומרת ננסי. "לאחר שראיתי מה קורה פה, הבנתי שאני רוצה מקום בלי שעוני נוכחות, כדי לשדר לעובדים שאנחנו סומכים עליהם. זהו ערך מאוד חשוב בעיני: לתת לעובד את ההרגשה שמנהליו יודעים שהוא עושה את הדברים הנכונים, ולא צריך לבדוק אותו שעה-שעה."

יבנה הכניסה במרכז הפיתוח של סאן, המונה בשלב זה רק 40 עובדים, חדר כיף, המכיל שולחן פינג-פונג, הליכון ועוד שעשועים למבוגרים. אורחיה העיסקיים, שלהם היא מציגה את החדר בגאווה, מביעים התפעלות וקצת קנאה.« אביבה רוזן « העובדים שלי לא יחתימו שעון נוכחות « ננסי יבנה, מנכ"לית חברת המחשבים סאן בישראל, ואחת הנשים הבכירות בעולם ההיי-טק הישראלי, מתעקשת להנהיג תפיסת-עבודה אמריקאית בקרב 40 עובדיה: שעון אאוט, שולחן פינג-פונג אין