ההפרדה מתה.

הסלון מבידיא, הפחם למנגל מג'נין והשיש בחצר מטול-כרם. בין 1.3 ל-3.1 מיליארד שקל מוציא הישראלי בשווקי קו התפר הפלשתיניים מדי שנה. הכסף הזה קונה שקט בטחוני בשטחים ומצוקה אצל סוחרי הרהיטים בפלורנטין. והמחיר ללא תחרות

פקקי התנועה בשבתות על כביש חוצה שומרון, בהם תקועים ישראלים רבים בדרכם לשוק בידיא, מהווים רק דוגמא ל"יצוא" הקימעונאי הפלשתיני לישראל. מאחר שרוב העסקאות מבוצעות במזומן וחלקן בשווקים מאולתרים, קשה מאוד לאמוד את היקף המסחר והוא אינו נכלל בנתוני סחר החוץ של הפלשתינים. אומדן שבוצע על ידי סא"ל עדי אשכנזי, ראש ענף כלכלה באיו"ש, בשבועות האחרונים, מעלה כי היקף המסחר הקימעונאי עולה על 1.3 מיליארד שקל בשנה! שהם למעלה מ-%2 מהצריכה הפרטית בישראל. המספרים האסטרונומיים הללו התפתחו בשלוש השנים האחרונות בעקבות הירידה ברמת המתח הבטחוני והסרת הסגרים שנלוותה לירידה. כך, לאט ובהדרגה החלו להתפתח שווקי תפר רבים, בהם הפלשתינים מוכרים סחורות ושירותים.

מגוון הסחורות כולל מוצרי מזון - בעיקר פירות וירקות, מוצרי בית - בתחום זה בולטים הרהיטים, חומרי בניין - כולל אבנים, שיש ומוצרי קרמיקה, ומוצרי הלבשה והנעלה, וחלפי רכב, שניתן לשער כי "יובאו" מישראל קודם לכן.

גם בתחום השירותים, היזמים הפלשתינים הזעירים מוצאים להם פרנסה, החל בשירותי הסעדה וכלה במוסכים. וישנם, כמובן, גם השווקים הייחודיים, כגון שוק הפחם בצפון השומרון, המספק פחמי עץ לערבים מישראל, הבאים מהגליל ומהמשולש.

בחתך גיאוגרפי רוב השווקים הפלשתיניים בהם הישראלים עורכים קניות נמצאים סמוך ליישובים פלשתיניים במרחק הקטן מעשרים קילומטר מהקו הירוק, לעיתים סמוך לצירי תנועה מרכזיים של ישראלים. שוק ג'למה, צפונית לג'נין, ושוק בידיא, ששמו המלא הוא בידיא-מסחה - הם השווקים הגדולים ביותר מחוץ לערים.

מעניין מה יעלה בגורלו של בידיא-מסחה לאחר השלמת בניית התוואי החדש של כביש חוצה שומרון. במידה שהכביש הנוכחי, העובר דרך גוש התנחלויות מערב השומרון ייחסם, סביר שהשוק יקרוס, והדבר עשוי להביא למרמור וכעס בקרב האוכלוסייה הפלשתינית הנהנית מפריחת השוק בבידיא. חשש זה הביא גורמים בקרב המתנחלים באלקנה להתנגד לסגירת הכביש, למרות היתרונות הבטחוניים הגלומים בכך, בטענה כי שכן רעב הוא שכן רע.

עם זאת ישראלים רבים ובעיקר ערבים ישראלים חשים בנוח לערוך קניות גם בערים הפלשתיניות עצמן. למרבה ההפתעה העיר המובילה בהיקף הסחר היא ג'נין, המושכת קונים מרחבי הצפון הרוכשים שם בהיקף מוערך של למעלה מ-717 מיליון שקל בשנה, אבל גם מקומן של טול-כרם וקלקיליה הסמוכות לאזור המרכז לא נפקד, והיקף הקניות שם נאמד בלמעלה מ-90 מיליון שקל בשנה בכל אחת מערים אלו. היקפי הרכישות בערים רמאללה ושכם, הרחוקות יותר, מצומצם, למרות היותן מרכזים כלכליים חשובים במערכת הפלשתינית.

הציבור הישראלי הרוכש בשווקים מגיע מכל רחבי הארץ. לרוב קהל הקונים מגיע מאזורים סמוכים לשווקים, וכך לשוק בג'נין ובגלמה, הצפונית לג'נין, מגיע קהל רב מעמק יזרעאל, מהגליל ומהכרמל; לשווקים בטול- כרם, קלקיליה ובידיא מגיעים מאזור המרכז; לאבו דיס מגיעים קליינטים מאזור מעלה אדומים; לשוק בדהריה בדרום הר חברון מגיעים בדואים רבים מהנגב.

השווקים הפלשתיניים בירושלים, לעומת זאת, אינם הומים בישראלים. אפשר שהסיבה לכך טמונה באופי האוכלוסייה בירושלים; נראה כי האוכלוסייה החרדית והדתית, המהווה חלק ניכר מהאוכלוסייה החלשה כלכלית בעיר, לא רוכשת מוצרי מזון פלשתיניים עקב בעיות כשרות.

ככלל, ניתן לאפיין את קהל הרוכשים כמשתייך לשכבות הפחות חזקות באוכלוסייה הישראלית, אם כי ניתן להבחין גם במכוניות יוקרה העושות את פעמיהן לעבר בידיא בסוף השבוע. במובן מסויים רכישת מוצרים בשוק הפלשתיני מהווה פיצוי מה במונחי כוח קנייה, לשכבות החלשות בישראל על פערי השכר הגדלים והולכים בקרב הציבור הישראלי.

הסבר פניך לישראלי

הפלשתינים פועלים לעידוד הישראלים הקונים בשוקי הרשות הפלשתינית. ראשי עיריות טול-כרם וקלקיליה נתנו הוראה לעובדיהם ולציבור הפלשתיני להסביר פניהם לישראלים, ובכלל זה ניתנה הוראה לא לרשום דו"חות חנייה למכוניות הנושאות לוחיות רישוי צהובות. העיריות פועלות גם להסדרת בעיית החניה על ידי הקמת חניונים בסמיכות לשווקי הערים. עיריית שכם אף עורכת הסעות חינם לשכם היוצאות מכפרים ערביים-ישראליים. ניתן גם לראות בשווקים נוכחות בטחונית פלשתינית מוגברת, שנועדה לשמור על הסדר הציבורי ולהשרות אווירת ביטחון על קהל הרוכשים.

גם הסוחרים הפלשתינים הזעירים פועלים להגדלת קהל הקונים. מעבר למחירים האטרקטיביים הנמוכים בכ-%30-%40 ממחירי המוצרים המקבילים בישראל, המהווים מוקד משיכה, מנסים הסוחרים לפרסם את מרכולתם לקהלי יעד שונים. לאורך הכבישים בגדה קשה שלא להבחין בשלטי הפרסום הפיראטיים, המפנים לקוחות פוטנציאליים לעסקים באזור. בחוברת פרסומית שהופצה בהתנחלויות במערב השומרון, כמו אריאל ואלקנה, מופיעות מודעות פרסומת לעסקים פלשתיניים בעברית ואף ברוסית. בשוקי התפר אמצעי התשלום המקובל הוא מזומן. בעיקר שקלים, אך לדולרים לא אומרים לא, ובשוק בדהריה גם דינרים ירדניים מתקבלים בברכה. עם זאת בחלק מהשווקים ניתן לשלם אפילו בהמחאות ובכרטיסי אשראי. במיוחד בולטת התופעה בשוק הגדול ביותר, שוק ג'למה צפונית לג'נין, בו כ-%40 מהעסקאות מבוצעות במזומן והשאר בהמחאות ובכרטיסי אשראי. נדמה כי זהו השוק הממוסד והוותיק ביותר, שהתפתחו בו יחסי האמון בין הסוחרים והקונים.

בראיון ל"גלובס" מדגיש סא"ל עדי אשכנזי כי האומדן שביצע צה"ל נערך במטרה לנסות להעריך מגמות, ולא במטרה לבצע מדידה מדוייקת של היקף הרכישות הישראליות באזורי התפר.

סא"ל אשכנזי מדגיש גם את מגבלות האומדן שחישב. ראשית, סקירת מספר הקונים נעשתה באופן אקראי ולא מייצג על ידי אנשי המינהל האזרחי, שאינם אנשי מקצוע. עם זאת יצויין כי סקר שבוצע על ידי משרד התיירות הפלשתיני באזור ג'נין מאשש את הנתונים שנאספו על ידי המינהל האזרחי, ותוצאותיו מרחיקות לכת אף יותר מאומדני המינהל. אשכנזי מציין כי ייתכן שהספירה כללה ישראלים שבאו לשווקים אך לא רכשו שם מוצרים.

אשכנזי מוסיף כי הערכת סכומי הקנייה הממוצעת לרוכש מבוססת על שיחות עם מוכרים בשווקים ולא על דיווחי מס או על חשבוניות. סביר כי הסוחרים המשלמים מיסים לרשויות הפלשתיניות אינם חוששים למסור נתוני אמת למינהל האזרחי, משום שהללו אינם מתואמים עם רשויות המס הפלשתיניות.

ככלל, אשכנזי מעריך כי היקף הסחר גדול יותר מהאומדן הנמוך שנקב - 1.38 מיליארד שקל בשנה - דבר המשתקף בפער הגדול בינו לבין האומדן הגבוה, שעומד על 3.19 מיליארד שקל בשנה. בכוונת המתאם לערוך מדידות מדוייקות יותר על מנת לכמת את היקף התופעה ואת השפעותיה על הכלכלות הישראליות והפלשתיניות.

איגוד לשכות המסחר נמצא בשלבי התארגנות בגיבוש צעדיו ביחס לשוק הפלשתיני. לפני כחודשיים ערך האיגוד דיון ראשוני לגיבוש תמונת המצב בנוגע להסטת הסחר לעבר הרשות הפלשתינית. בדיון עלו תלונות קשות של סוחרים ישראלים, בעיקר בתחום הרהיטים, על תחרות לא הוגנת.

הסוחרים טוענים כי בזמן שבישראל העסקים משלמים מיסים, ארנונה, שכר מינימום ודמי שכירות גבוהים על שטחים מסחריים, נמנעים הסוחרים הפלשתינים בשווקי התפר לשאת בעלויות אלו, ולכן הם מציעים סחורות במחירים הנמוכים בעשרות אחוזים ממתחריהם בישראל.

etkes@globes.co.il« חגי אטקס « ההפרדה מתה. « הסלון מבידיא, הפחם למנגל מג'נין והשיש בחצר מטול-כרם. בין 1.3 ל-3.1 מיליארד שקל מוציא הישראלי בשווקי קו התפר הפלשתיניים מדי שנה. הכסף הזה קונה שקט בטחוני בשטחים ומצוקה אצל סוחרי הרהיטים בפלורנטין. והמחיר ללא תחרות