המגנוליות כבר לא מפלדה

בין שפע הסרטים המוקרנים אצלנו בחודשים האחרונים ישנן גם כמה יצירות גדולות, החל ב"עיניים עצומות לרווחה" של קובריק, "לגעת במוות" של סקורסזה וכלה בסרטים כ"סיפור פשוט", "מועדון קרב" ו"להיות ג'ון מלקוביץ'", ולא מניתי אלא קומץ מהשפע האמריקני הזה.

"מגנוליה" לא רק שמצטרף בכבוד לרשימה הזאת, הוא ההבטחה הגדולה ביותר של הוליווד לאלף החדש. ההבטחה קשורה כולה באיש צעיר מאוד, בן 30 כיום, פול תומאס אנדרסון. "מגנוליה" הוא סרטו השלישי - יצירה מסעירה, מלהיבה, מרגשת, המשיבה לקולנוע את כוחו בכל מה שנוגע לחרדות שלנו, לחלומות וליכולתו של סרט להעניק לנו חווייה שהיא קתרזיס מושלם.

קדמו למגנוליה שני סרטים שאנדרסון כתב וביים: "הימור כפול", שהוקרן רק בערוצי הכבלים ו"לילות בוגי". כבר אז הוא התברר כתגלית של ממש.

שנתיים עברו וכעת הוא מגיש את גולת הכותרת של יצירתו. "מגנוליה" דחוס בכל מה שאנדרסון כנראה רוצה ליצור. כנראה שאצה לו הדרך לקאן, ובמקום סרט דרמתי, צנוע, כפי שתכנן בתחילה, הוא יצר אפוס אינטימי שנמשך שלוש שעות - צירוף מילים פרדוקסלי, לכאורה, ובתוכו הוא עושה ככל העולה על דעתו הקולנועית.

קודם כל זהו סרט דרמתי כואב, שהפצע הפעור בו הוא ככל הנראה עולמו הפרטי של אנדרסון. יש תשע דמויות מרכזיות ועוד כמספר הזה דמויות מתרוצצות, והכל תוך יממה אחת, אי שם בעמק סאן-פרננדו בדרום קליפורניה.

הדמויות סובבות סביב ציר מרכזי, וזהו האב הגדול, מפיק הטלוויזה עתיר הכוח ארל פרטרידג' (ג'ייסון רוברדס). הוא נוטה למות מסרטן ומבקש מהאח המסור, פיל, שמטפל בו בהזדהות נפשית עמוקה (פיליפ סימור הופמן), לאתר בשבילו את בנו האובד.

פרטרידג', נשוי בשנית לאשה צעירה (ג'וליאן מור), שעל-פי הודאה שלה בגדה בו. ודווקא עכשיו, על ערש הדווי, היא מתאהבת בו, מבקשת ממנו מחילה ומתחרטת על מעשיה.

פיל מאתר את הבן, את פרנק מקי (טום קרוז), ששינה את שמו כדי להימנע מקשר עם האב האיום, משום שפעם, כשהיה פרנק בן 14 הוא נטש אותו ואת אמו חולת הסרטן וניתק מהם מגע.

תוכנית הטלוויזיה שפרטרידג' עושה ממנה הון, היא חידון טריוויה, שילדי פלא מפליאים בו את ידיעותיהם. פעם היה ילד (ויליאם ה. מייסי), שכסף הזכיה נלקח ממנו על-ידי הוריו. עכשיו מתרוצץ הילד שבגר ומחפש נואשות אהבה ומנוחה נפשית.

ילד הפלא, נכון לאותו ערב (ג'רמי בלקמן), מחליט למרוד באביו העריץ ומסרב לענות על השאלות. המנחה הוותיק של החידון הוא גבר נשוי (פיליפ בייקר הול), שנותר לו מעט זמן לחיות. גם הוא לקה בסרטן. אשתו הנאמנה (מלינדה דילון) נבהלת, כאשר הוא מספר לה על בגידותיו ומתחמק מלענות, האם אכן התעסק עם בתם (מלורה וולטרס). הבת מסרבת ליצור קשר עם האב ומעדיפה להסניף כמויות של הרואין.

לדירתה מגיע שוטר רגיש (ג'והן ריילי), שמתאהב בה, אבל לא מסוגל לפרוץ את המחסום הנפשי שלה. ואם לא די בכל אלה, על המסך מתרוצצות נפשות אומללות נוספות בחיפוש נואש אחר החמלה האנושית.

אנדרסון מגלה רגישות פסיכולוגית עמוקה לדמויות שברא. לכל אחת יש סיפור וכל אחת מצטלבת עם האחרת באופן מרשים ומפתיע. המקריות שאנדרסון מכריז עליה כבר בסצינות הפתיחה היא מלה אחרת לגורל שמוכתב משמיים.

ואכן, הסרט הוא לא רק מחזה מוסר שמסכם עשרות ומאות מלודרמות שהוליווד ידעה מאז ומתמיד להפיק. הסרט הזה הוא נאום תוכחה תנ"כי ולא לחינם הוא דומה ל"תמונות קצרות" של אלטמן, ולא רק בגלל הסיום האפוקליסטי של שני הסרטים.

אנדרסון מגיש מעין גרסות משוכללות של סיפור אברהם, שרה, ישמעאל, הגר, יצחק, עקידה, גירוש, נס אלוהי וזעם האל. כל זאת ועדיין הסרט מנומק ולא גולש לקיטש. נראה שהוא נוצר בידיו של אמן אמיתי.

"מגנוליה". בימוי ותסריט: פול תומאס אנדרסון, צילום: רוברט אלזוויט, מוסיקה: ג'ון בריון, שירים: איימי מאן. עם: טום קרוז, ג'וליאן מור, ג'ייסון רוברדס.« ניסים דיין « המגנוליות כבר לא מפלדה « "מגנוליה", סרטו של פול תומאס אנדרסון, הוא חבר של כבוד ברשימת הסרטים המשובחים שהוליווד מנפיקה באחרונה. אנדרסון מגלה רגישות רבה לדמויות שברא, ואלה מתלכדות יחד ליצירה מרשימה