הנקראות ביותר

מביטה אחורה בזעם

רק עכשיו, כשהיא פורשת, מוכנה ארנה ברי, המדענית הראשית של התמ"ס, לומר מה היא חושבת באמת - על ראש הממשלה, שעסוק בבעיות שוליות ולא מסוגל לגלות מנהיגות, על השרים, שמפגינים בורות ואדישות, ועל הפספוס הגדול של התעשייה עתירת הידע בארץ. מונולוג זועם

"אנחנו מדברים על מנהיגות. הבעיה שלנו היא מנהיגות. ואני לא מדברת דווקא על ממשלה מסוימת או ראש ממשלה מסוים, זה מעבר לכל הפוליטיקה. זו מדינה שאף אחד לא מנהיג אותה, שב-50 השנה האחרונות לא היה לה מנהיג אמיתי שיגיד, שיוביל, שיחשוב.

איכות חיים היא יכולת לפתח הרתעה תחרותית - גם בביטחון וגם בתעשיות. זה הבסיס הכלכלי שלנו, וזה מה שייתן חינוך, רווחה וביטחון. כלכלה ותחרות - זה נושא קיומי, וראש ממשלת ישראל חייב לשבת ולעסוק כל שבוע בנושאים הקיומיים של מדינת ישראל.

הילדים שלי יודעים להסביר לי מה צריך לעשות, וההורים שלי מדברים על לאן צריך להגיע, אבל ראש הממשלה - הוא לא. ראש הממשלה עסוק. הוא עסוק בחילוניים ודתיים. הממשלה שלו עסוקה בש"ס, במפד"ל, בישראל אחת, בליכוד. הם לא מדברים על הצרכים הקיומיים, על מה שיבטיח את קיומה של מדינת ישראל.

לא לראש הממשלה ולא לשר האוצר יש איזשהו סדר עדיפויות כלכלי. אני לא שומעת מלה על זה. יש ועדה למס, יש דאגה למובטלים, מדברים על אזורים כאלה ואזורים אחרים, על תיקון כזה וחוק אחר. אבל תכל'ס, המדינה הזו מתקיימת במרחק רב מהשוק העולמי, היא חיה על הבטחות שניתנות במערכת בחירות אחת ושנייה, ובאמצע? כלום.

"אני מדברת על מנהיגות - אין מנהיגות. המנהיגות הקיימת בקושי מבינה מה אני עושה. עם אירופה, למשל, חתמנו על תוכנית המסגרת החמישית לשיתוף פעולה במחקר ופיתוח. זה משהו ענק. אנחנו מדברים איתם על בסיס טכנולוגיה, זו דלת הכניסה של ישראל לאירופה. לחתימה איתנו ולהכרה בנו יש חשיבות עצומה לגבי מדיניות החוץ שלנו, יכולת ההסברה שלנו והתדמית המוצלחת שיש לנו בנושא. זה ביטחון לא פחות מבטחון הגבולות.

עכשיו תגידי לי אם כל זה מעניין את השרים שלנו. כמה מהם בכלל יודעים על זה? האם הם מדברים על זה כשהם נוסעים בעולם, או כשהם נפגשים עם שרים אחרים? את ראשי הממשלה והשרים הבכירים בסינגפור, באוסטרליה, בטאיוון, במזרח אירופה ובמערב אירופה הנושאים האלה מאוד מאוד מעניינים. הם מתעסקים רק בזה. הם מתעסקים בשיתופי פעולה כלכליים, הם מתעסקים ביכולת

להפוך את השיתופים הללו למנופים כלכליים... ואיפה זה מופיע אצלנו כיעד לאומי? איפה מי שיקום ויאמר, שזה העוגן שיאפשר את הבטחת עתידנו?

אז מדברים כבר שנים על הקמת מועצה לאומית למחקר ופיתוח, שתעצב את המדיניות בתחום. זה שום דבר. זו לא מנהיגות, וזה לא במקום מנהיגות. זה רק דיבורים. מנהיגות זה ממשלה וראש ממשלה. ממשלה צריכה לפעול עם סדרי עדיפויות קיומיים לאומיים. אנחנו כאן מתברברים ומתקשקשים, בלי לדעת לאן ואיפה ומה ולמה. רוצים לבנות ועדה שתייעץ לראש הממשלה במדיניות המחקר ופיתוח, אבל כולם יודעים שבארץ המלצות מקצועיות ללא כוח פוליטי, לא ייושמו. אצלנו הכל מעורבב - פוליטיקה וכוח ושיקול דעת מקצועי. אז מה הטעם בעוד ועדה או מועצה, אם שום שיקול דעת מקצועי לא יעבור בלי פוליטיקה?

"בפינלנד, ראש הממשלה מכהן כיו"ר הוועדה הלאומית לפיתוח, ותחתיו פועלות ועדות שעובדות מול התעשייה, מול האקדמיה ומול קרנות הון סיכון. המדינה, באמצעות ההנהגה של ראש הממשלה, נמצאת בעמדה בה היא מאפשרת לתעשייה לצמוח תחת ביקורת ופיקוח נכונים. את המעורבות האישית האמיתית הזו של הדרג הפוליטי - אין לנו.

אז אולי ממשרד ראש הממשלה נושבת רוח של התעניינות כלכלית, אבל את הכל עושה יוסי קוצ'יק. בן אדם אחד, שיש לו עוד הרבה עבודה במשרד. אדם אחד זה לא מטה. אדם אחד זה לא מקצועיות. ברק צריך מטה. מטה לביטחון, מטה לכלכלה, מטה לחינוך, איכות חיים ורווחה. מטה עם יכולת ביצוע, אחרת לא יהיה שום ביצוע.

ממשלה, ראש ממשלה, צריכים לשבת ולהחליט קודם כל מה היעד. אחר כך, מה האופן להגשמת היעד, ומה התקציב הנתון. אחרי שהמנהיגות תחליט את כל זה, שתקים ועדה, שתקים גוף, שתקים מועצה, שתקרא לו איך שתקרא לו, ובלבד שייצג את הקטע הכי משובח בחברה הישראלית, ותפקידו יהיה לממש את היעד בתקציב הנתון.

כל העולם מדבר על התקדמות, על טכנולוגיה, על מחקר ופיתוח. זה כרטיס הכניסה הנייטרלי והמקצועי הכי טוב שיש למדינות, לאומות ולמנהיגים בעולם. הגיע הזמן שזה יהיה כרטיס הביקור שלנו, לא עוד כרטיסים כמו אנטישמיות, יהדות, מסכנות, נזקקות. מספיק לעבוד על סנטימנטים. יש לנו משמעויות וערכים קיומיים אמיתיים, הם נמצאים, רק צריך את המנהיג שיידע להרים אותם מהרצפה, מהבריחה החוצה.

"בתקופה שלי בתפקיד, ראיתי את עצמי כשגרירת התעשייה הישראלית, והפרופיל הבינלאומי של ישראל רק השתפר. רצתי לשיתופי פעולה בינלאומיים ובכל מקום נפגשתי עם שרים בכירים וראשי ממשלה, שאגב, ראו בי נציגת התעשייה עתירת הידע בישראל, שיש לה פרופיל גבוה ביותר בעולם. תמיד נסעתי עם גיבוי, אקטיבי או פסיבי, של שרי התעשייה והמסחר, אבל אני בכלל לא בטוחה שהממשלה מודעת, מבינה או שבכלל אכפת לה, מהפרופיל האדיר הזה שיש לתעשייה שלנו בעולם. אני גם בכלל לא בטוחה ששרי הממשלה ידעו והבינו מה אני עושה.

אני לא רוצה לעבוד בוואקום, ואני עבדתי בסביבה לא אפקטיבית ולא פרודוקטיבית. ראש הממשלה והשרים הבכירים פשוט לא מבינים את החשיבות העצומה של התחום, את כרטיס הכניסה המדיני, הכלכלי והבטחוני שהוא נותן. כי מאיפה בא מטבע זר? מאיפה בא מימון לביטחון? מאיפה יבוא הכסף הגדול לרווחה, לחינוך?

"אמרתי את הדברים האלה לראשי הממשלה. ביבי, לדעתי, שיתף פעולה בנושא, ואחר כך הלך לעבוד בתעשייה הזאת. ברק כבר יודע וברור לו, לדעתי, שלא נוכל להמשיך מבלי שהבסיס הקיומי והמרכזי של המדינה יהיה מצוין על דגלה, בגלוי ובכוח. התחרות היא לב קיומנו. תחרות גם מול מדינות אחרות, ניסיון להבין איך אנחנו גוברים עליהן.

אני מצפה למעורבות יתר של ראש הממשלה בתהליכים הקשורים לתעשייה עתירת הידע. אני מצפה למדיניות עקבית, מתמשכת וברורה שתאפשר לה לצמוח. אני מצפה למדיניות מסודרת בכל תחומי הפעילות: המוניטרית, המיסויית, החוקית. זה צ'רטר מתודי, זה לא נפנוף חד פעמי. זו עבודה מתוזמרת של כל שרי הממשלה. משרד החינוך חייב לפעול בתחומו, משרד הביטחון צריך לתת את הכוח והידע לאנשיו, שיחזרו למשק ויתנו מהידע שלהם. הכל היזון חוזר, הכל משאב אנושי, ואם לא ננצל אותו בגלל חוסר מנהיגות - אז אנחנו בזבל.

"קודם כל והכי חשוב: הכל צריך להיות פשוט ושקוף. אז, ורק אז, כולם ישמחו לעשות עסקים במקומותיהם ולא לרוץ ברחבי העולם, לעזוב את המשפחה ואת החברים ואת החיים ולחפש איפה לעבוד, איפה הדברים מספיק ברורים כדי שאפשר יהיה לעבוד.

חברות מתאגדות בחו"ל קודם כל בגלל חוסר שקיפות. בגלל שבארץ שום דבר לא פשוט. אין שום תשובה ברורה וחד משמעית. עד היום לא יודעים כמה תמלוגים צריך להחזיר בשנה על מענקים שנתן המדען הראשי, לא ברור אם החוק הזה חל פה או החוק ההוא חל שם. לא ברור לכמה סודות סמויים מן העין אתה הולך להיכנס. המערכת שלנו לא משדרת יציבות, אין לה מחויבות. כל פעם בא פקיד חדש ומשנה משהו. לאף אחד בתעשייה הזו לא משנה אם המס יהיה עוד %5 או פחות %10. התעשייה צריכה מדיניות ברורה, בהירה, מחויבת, שקופה.

תשאלי את אורי דורי, נשיא איגוד הקבלנים, כמה אישורים צריך להביא כדי להקים משהו. 95 אישורים. תשאלי כמה עולה הקרקע באמת, מרגע שנקנתה במחיר מסוים ועד שהיא עוברת אליך - המסים, והמועצה, והמקומית והאזורית, ולכל אחד יש שיקול דעת. אתה רץ ומשלם, ואחרי עשר שנים קיבלת 90 אישורים ובאישור האחרון אתה נתקל בפקיד שהכל נתון לשיקול דעתו, ועכשיו לך תרצה אותו. ואם לא? מי צריך את כל זה? למי זה עוזר? בשביל מה זה? בשביל לקיים את הבירוקרטיה?

"הנה דוגמה קטנה: אתה מייבא רכיבים לייצור מערכות לייצוא. אתה חייב להציג את מסמכי השיגור המקוריים. אם לא, אתה חייב לשלם מס הישבון, הפקדה של כסף במזומן שיוחזר לך אחר כך, ועמלה לאוצר, והכסף מתעכב... וכל זה כי בארץ לא מוכנים לשמוע על מסמכים בפקס, ואי-מייל זה בכלל משהו עתידני. יש כאלה אלפי סיפורים.

גם עם חוק החברות החדש יש לי בעיה. יש לי בעיה עם כל דבר שמחליטים לגעת בו ולסבך אותו. הרי כל הנושא הוא פישוט הליכים. פישוט הליכי מיסוי, טרנסקציות, חוקים, הכל - ככל שהדברים יהיו יותר פשוטים ויותר בהירים, חברות יוכלו לעשות כאן יותר פעילות עסקית.

פעילות עסקית זה להקים מפעל בארץ ולתת עבודה לעובדים בארץ ולשלם מס בארץ. פעילות עסקית זה לתת עבודה גם לצווארון כחול. את זה אין לנו, כי הפעילות התפעולית כל הזמן בורחת מכאן - והיא לא תישאר במצב הנתון, באווירה העסקית הזאת, גם אם יגדילו סיוע.

אפשר בהחלט לתת סיוע, רק בתנאי שהוא תחרותי ממש, במונחים גלובליים. אפשר בהחלט להתחרות, אפילו במדינות עם שכר עבודה נמוך, כמו טאיוון או סין. יש הרבה דברים שאפשר לשפר פה, דברים שיאפשרו הרחבה של התחרות, ולא מדובר רק על מה שמבוסס על השכלה אקדמית גבוהה וחן הנעורים המבריק של אנשי ההיי-טק. תחרותיות זה שם המשחק העולמי, ואנחנו מחוץ למשחק. כדי להיכנס אליו צריך מנהיגות כלכלית. וזה איננו. אין. אפס. נאדא..."

הגיע הזמן להתקדם ברי הגיעה לתפקיד בהמלצת קודמה, שוקי גלייטמן, שלחץ על שר התעשייה והמסחר דאז, נתן שרנסקי, למנות לתפקיד מצליחן מתוך המערכת העסקית, ולא עוד מצליחן בירוקרטי.

ברי, ד"ר למתמטיקה, עבדה במרכז הפיתוח של יבמ והיתה מדענית ראשית בפיברוניקס. ב-1993 ארגנה כמה מנוטשי פיברוניקס ויחד הם הקימו את אורנט, שלימים נמכרה לסימנס תמורת 30 מיליון דולר, במכירה שעשתה אז כותרות גדולות. זו היתה אחת ממכירות הידע הראשונות של העידן החדש, ו-30 מיליון דולר נחשבו אז, רק לפני חמש שנים, לסכום די מסחרר.

לתפקיד המדען הראשי הגיעה בגלל ציונות. אביה, חבר הכנסת לשעבר יואש צידון, היה טייס חיל האוויר וטייס ניסוי בתעשייה האווירית. אמה, ראיסה, היתה אחות בפלמ"ח. "וגם למדתי המון בתפקיד", היא אומרת.

"עבדתי עם האנשים הכי טובים. עם אנשים שאני אוהבת. את רן כהן אני ממש אוהבת. כשהוא נכנס פחדתי מהאג'נדה החברתית שלו, אבל מהר מאוד ראיתי שהוא רוצה לדעת, רוצה ללמוד, שיש לו אחריות ציבורית גדולה, שהוא מסור למה שהתחייב אליו. הוא 'ראש גדול', והוא נרתם כולו לאג'נדה הכלכלית. לכן הוא גם עובד על הכנה ודחיפת חוק המו"פ החדש, שהגיע זמנו. החוק נחקק ב-1984 עם תיקונים ב-1995, ויש בו סעיפים שממש מפריעים לפעילות גלובלית, להעברת זכויות ייצור ולהעברת ידע. הגיע הזמן להתקדם".

קרן ברי-הלפרין ברי דוחה את כל הפניות להצטרף לוועדות ודירקטוריונים ממשלתיים, "כי אז אני נשאבת חזרה לממשלה - וזה בדיוק מה שאני לא רוצה". רק לדבר אחד הסכימה, בשמחה: חברות בוועדה לחינוך טכנולוגי, בראשות פרופ' חיים הררי, "כי זה בסיס קיומנו ועתידנו כעם וכמדינה. הפוטנציאל השכלי שלנו הוא אוצר הטבע היחיד כאן. אין לנו מים, אין לנו אדמה, אין לנו עומק טריטוריאלי. אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות מלבד לקדם את הכלכלה, הרווחה, החינוך והביטחון, על בסיס תעשיית הידע".

עם סיום התפקיד מתחברת ברי לד"ר אריאל הלפרין, עד לא מכבר מנהל מטה הסדר הקיבוצים ומרכז ההסדר הפיננסי והקרקעי לקיבוצים - הסדר במהלכו עוברים מכאן לשם סכומים הנאמדים ב-15-10 מיליארד שקל.

"אנחנו הולכים לשלב כוחות", אומרת ברי. "הוא איש כלכלה ופיננסים ואני מבינה בפיתוח עסקים, טכנולוגיות וגלובליזציה. מיד כשאני עוזבת, נתחיל לגייס, בארץ ובחוץ".

יעד הגיוס הוא 200 מיליון דולר. הקרן תתמקד בהשקעות בחברות היי-טק, שלאחר שלב הסטרטאפ. לאלה יש בדרך כלל טכנולוגיה, מוצרים וצוות עובדים שלא כולל רק את המייסדים ויעדן בשלב זה, במקרה הטיפוסי, הוא לפרוץ במקביל הן לשוקי ההון הבינלאומיים והן לתחומי היעד השיווקיים.

קרן ברי-הלפרין תיכנס לחברות באמצעות מכשירים המשלבים הלוואות והשקעות הוניות.

המכשיר העיקרי יהיה הלוואות מנזין, בהן לגוף המעניק את ההלוואה, שהיא בדרך כלל לטווח קצר, ניתנות גם אופציות, כך שהצלחה של העסק מבטיחה לו תמורה גבוהה.

כרגע מדברים על השקעות בודדות של הקרן בסדר גודל מקסימלי של 15 מיליון דולר. אבל הקרן נבנית מראש באופן כזה, שחלק מהמשקיעים בה יהיו מוכנים להשקיע סכומים נוספים באופן עצמאי, כך שבאמצעות המינוף תוכל הקרן להגיע להשקעות גבוהות בהרבה. החברות בהן תשקיע הקרן יהיו רשומות בישראל, או כאלה שעיקר פעילותן בישראל.

כרגע, מתנהל משא ומתן גם עם משקיעים אמריקנים וגם עם גופים בארץ. בין המתעניינים ניתן למנות את הבנקים בארץ, משקיעים מוסדיים אחרים וחברות ציבוריות. ההערכה היא, שמרבית הגיוס לא יהיה בארץ.« סטלה קורין-ליבר « מביטה אחורה בזעם « רק עכשיו, כשהיא פורשת, מוכנה ארנה ברי, המדענית הראשית של התמ"ס, לומר מה היא חושבת באמת - על ראש הממשלה, שעסוק בבעיות שוליות ולא מסוגל לגלות מנהיגות, על השרים, שמפגינים בורות ואדישות, ועל הפספוס הגדול של התעשייה עתירת הידע בארץ. מונולוג זועם

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות