ויצמן וברנדס מעבירים אחריות

במהלך חקירת פרשת ויצמן, נחקר בין היתר גם עורך דינו של ויצמן, עו"ד חנינא ברנדס, ממשרד נשיץ, ברנדס. כבר בתחילה היה ברור, כי בין ויצמן לעורך דינו נוצר נתק, כתוצאה מהנסיבות: כל אחד ניסה "להציל את עורו" ולזרוק את הכדור לצד השני.

הדברים מקבלים אישור בחוות דעתה של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל. כך עולה ממנה: ברנדס אמר בחקירתו, כי היוזמה והרעיון למתן סכומי הכסף מאדוארד סרוסי לוויצמן, מקורם בסרוסי. לדבריו, סרוסי הוא שרצה לתת לוויצמן מתנה חודשית לסיוע בצרכיו האישיים, ועל כך הוא שמע הן מויצמן והן מסרוסי. כך גם בנוגע לאופן העברת הכסף: לדבריו, סרוסי וויצמן אמרו לו כי סרוסי היה זה שרצה שהכסף יעבור דרך חשבון נאמנות של משרד ברנדס. ברנדס הדגיש כי חשבון הנאמנות הוא עבור הצדדים, בניהול המשרד, הכסף אינו של המשרד רוב ההוראות לחשבון היו על פי הוראות ויצמן והמשרד לא היה מעורב בהעברת הכספים מסרוסי לחשבון הנאמנות. כן ציין ברנדס כי ויצמן גילה התעניינות בחשבון ושאל אם "זה בסדר".

לעומת זאת, סרוסי וויצמן אמרו כי רעיון חשבון הנאמנות היה דווקא של ברנדס. ויצמן אמר בעדותו כי סרוסי אמר שברצונו לעזור ולתת לו מתנה, וברנדס הציע כי הכסף יועבר לחשבון נאמנות. בכל מקרה, ויצמן אמר כי ברנדס אמר לו כי אין עם כך בעיה. לגבי דבריו של ברנדס, בדבר התעניינותו של ויצמן בחשבון, אמר ויצמן, כי שאלות אלה נועדו לברר אם יש כסף בחשבון, וגם לוודא שזה בסדר.

רעייתו של ויצמן, ראומה, העידה, כי בעלה אמר לה שסרוסי לוחץ עליו ומבקש לסייע לו. לדבריה, כששאלה אותו לגבי השלכות אפשריות של מס הכנסה, ענה כי אינו זז בלי ברנדס ובלי רואה חשבון.

ברנדס טען בעדותו, כי משוויצמן סיפר לו על רצונו של סרוסי להעביר לו סכומי כסף, הוא בדק מיוזמתו את נושא המיסוי ואת השאלה אם ניתן לקבל מתנה על פי חוק המתנות. לדבריו, הבדיקה נערכה בסמוך לפתיחת חשבון הנאמנות בשנת 77' והיות שהוא ידע על הסכם הייעוץ בין סרוסי לוויצמן משנים קודמות, מצא לנכון לבדוק כי לסכומי הכסף החדשים אין שום קשר להסכם הייעוץ. ויצמן השיב לו כי "אין שום קשר לשום דבר עיסקי וזו מתנה".

בחקירתו אמר ברנדס כי חיווה דעתו שאם מדובר במתנה, אין חבות במס. במהלך שנות קיומו של חשבון הנאמנות לדברי ברנדס הוא דיווח לויצמן על פעילות החשבון. באשר לדיווח למס הכנסה טען ויצמן בחקירתו כי סמך בעניין זה על ברנדס. באשר לדיווח למבקר המדינה, טען ברנדס כי אחריות זו מוטלת על רואי החשבון, ובעיקר על ויצמן, שחתם אישית על הדו"חות. גם רואה החשבון - מוטי בר לבב ממשרד רואה חשבון ברייטמן, אמר כי ויצמן היה האחראי למצג בדו"חות מבקר המדינה.

עם זאת, בר לבב העיד כי לא ידע על חשבון הנאמנות עד לשנת 92'. רק אז ראה כי היו העברות כספים מחשבון זה לחשבון ויצמן בבנק לאומי. הוא רשם על כך תרשומת, בה נכתב כי פנה בעניין זה לברנדס, והאחרון השיב לו כי ההעברות הנ"ל אינן מהוות הכנסה לעניין המיסים. בר לבב אמר, כי התשובה נראתה לו מוזרה. ברנדס לא זכר שיחה זו, אך אישר כי דפי חשבון הנאמנות לא הועברו לבר לבב, ולמיטב זיכרונו הוא גם לא דיבר עם בר לבב על כך.

באשר לאי הדיווח לרשויות המס על חשבון הנאמנות, טען ברנדס בחקירתו, כי לא היה זה מתפקידו למלא הצהרות הון לרשויות המס ולכן לא ידע מה היה תוכנן של הצהרות ההון. לטענתו, משיכות הכספים של ויצמן, הן עניינו של ויצמן. בר לבב העיד, כי חשבון הנאמנות לא נכלל בדיווח לרשויות המס, מכיוון שלא היה ידוע לו שהחשבון הרשום על שם נשיץ, ברנדס, שייך בצורה כלשהי לוויצמן, ולו היה ידוע לו על כך, היה כולל זאת ללא ספק בהצהרה.

ארבל מציינת בחוות דעתה, כי מהממצאים הראייתיים שנאספו, עולה כי ויצמן לא דיווח על חשבון הנאמנות לרואה החשבון, שתפקידו היה להכין את הדו"חות, ואף לא דאג בכל דרך אחרת להכללת הסכומים בדיווח למבקר המדינה, וזאת למרות שוויצמן ידע על כל הפעילויות הכספיות בענייניו, לרבות ובעיקר, חשבון הנאמנות. היא אף מציינת, כי ויצמן חתום אישית על הדו"חות שהוגשו בשמו למבקר המדינה, לכנסת ולרשויות המס.

ארבל מוסיפה, כי ויצמן לא טען שקיבל יעוץ שאיפשר לו שלא לדווח על כספים אלה למבקר המדינה, ודי בכך כדי לשלול את טענת ההסתמכות. בנסיבות אלה, מציינת ארבל, לא ניתן לומר כי לטענת ההסתמכות על עוה"ד יש לכאורה על מה להתבסס.« הדס מגן « ויצמן וברנדס מעבירים אחריות « מחוות דעתה של פרקליטת המדינה עולה שהנשיא ופרקליטו מעבירים אחריות מהאחד לשני. לפי ברנדס ויצמן וסרוסי הגו את העברת הכספים דרך הנאמנות. סרוסי וויצמן אמרו שהרעיון היה של ברנד