ממלכתו של אלסנדרו

הוא הימר, זכה, ועשה זאת בכוחות עצמו. או כמעט. אלסנדרו בנטון בן ה-36 היה יכול להסתפק במעמדו כיורש. כל מה שהיה עליו לעשות הוא לחכות בשקט שאביו, לוצ'יאנו, יפרוש, והאימפריה תיפול לידיו. אבל אלסנדרו העדיף לנסות את מזלו, ולהקים חברה משלו.

ממלכתו הפרטית של אלסנדרו, 21 Investimenti, הפכה לסיפור הצלחה. החברה מעסיקה חמישים עובדים - כלכלנים ואנליסטים - במשרדיה בלונדון, פאריס, מדריד וטרביזו, ומתמחה ברכישת אחזקות בחברות קטנות ובינוניות ברחבי אירופה, במטרה לסייע להן להתפתח.

אלסנדרו השקיע 1.3 מיליארד פרנקים ב-25 חברות, שמחזור המכירות הכולל שלהן עומד על 11.8 מיליארד פרנקים. בשנה שעברה הונפקה 21 Investimenti בבורסה, ורווחיה נסקו ב-300% ל-130 מיליון פרנקים, לעומת 1998. אם לא די בכך, ב-25 במאי רכש סילוויו ברלוסקוני 10% ממניות החברה.

באביב 1993 הודיע בנטון ג'וניור לאביו: "אני הולך להיות עצמאי בשטח". אלסנדרו היה אז רק בן 28, אך ראשו היה מלא רעיונות. הוא כבר החזיק בתואר שני מאוניברסיטת הארוורד, ועשה את צעדיו הראשונים בסניף הלונדוני של גולדמן זאקס.

"אני רוצה להקים בנק השקעות משלי", הסביר אלסנדרו. "אני רוצה להתמקד בעסקים קטנים ובינוניים. עסקים שמצליחים, כמובן, אבל מתקשים לפתח אסטרטגיית התרחבות. אני רוצה לסייע להם בתחומי התקשורת, השיווק, הניהול והפיתוח הבינלאומי". לוצ'יאנו הסכים. הוא השיל סכום נאה של 135 מיליון פרנקים, וחיכה בסקרנות לראות מה ייצא מזה.

כיום שווה Investimenti ‏1.6 מיליארד פרנקים. החברה נטשה את הדירה הצנועה בה החלה את חייה במרכז העיר טרוויזו, לטובת ווילה פוואן - 1,600 מ"ר בכניסה לעיר. בניין מקסים, עם מעגן סירות משלו, שעבר הסבה למשרד סופר-מודרני.

ברגע שנכנסים לבניין נכנסים גם לעולם ההיי-טק. תחנות מולטימדיה מציעות גישה לסוכנויות הידיעות ולבורסות ברחבי העולם. אלסנדרו גם התקין מערכת שיחות ועידה ברזולוציה גבוהה, כדי להיות בקשר עם כל רחבי אירופה.

לאחר שהוקמה החברה, החל המנכ"ל הצעיר, הנמנה עם מאה גולשי הסקי הטובים ביותר באיטליה, לחרוש ביסודיות את האזור העשיר בצפון-מזרח איטליה, שמספר העסקים הקטנים והבינוניים בו גבוה במיוחד (עסק אחד לכל עשרה תושבים).

כמו כל סוכן מכירות מן השורה, עבר אלסנדרו מדלת לדלת, והציע שותפות להמוני בעלי העסקים הקטנים, שהתעשרו בן-לילה, אולם נבצר מהם לעבור לליגה הבינלאומית. הם השתכנעו, הודות לעומק ידיעותיו של אלסנדרו ולמיומנותו ביחסי אנוש.

אלסנדרו נזהר לא להצטייר כחכמולוג. "אין ספק שיש שמץ של פסיכולוגיה תעשייתית במה שאני עושה", מתבדח אלסנדרו במשרדו הענק, שתקרתו ספונה עץ עתיק. ומה היתה הצלחתו הגדולה ביותר עד כה? "משפחת רוקנדין. הם היו שלושה אחים, שעשו הון ממכירת גלידות בגרמניה. לאחר שחזרו לאיטליה, המשיכו לייצר את הגלידה שלהם, אבל רצו להתפתח. פיצות? מוצרים קפואים? הם נזקקו למישהו שייעץ להם. וזה בדיוק מה שאנחנו ב-21 Investimenti עשינו.

החברה שלהם הפכה לאחת מהיצרניות הגדולות ביותר באירופה בתחום המוצרים הקפואים והמוצרים ים-תיכוניים".

גם אלסנדרו רצה להרחיב את פעילותו מחוץ לאיטליה. הוא שאף לכבוש את אירופה. מצויד בניסיונו הבנקאי, בקשריו הטובים ובקסמו האישי (בו משחקות תפקיד ניכר עיניו, שצבען אפור-לגונה), יצא אלסנדרו לספרד, בריטניה וצרפת, בה נחל מספר הצלחות גדולות.

הבולטת ביותר מביניהן היתה רכישת 100% ממניות החברה המרכזית לתעשייה (Societe centrale pour l industrie), חברת אחזקות שתיקה כולל חברות כמו Sabate (פקקים) ו-Jet Multimedia.

אלסנדרו נשאר נאמן למגזר העסקים הקטנים והבינוניים. הוא איתן בדעתו שעתיד התעשייה טמון בעסקים אלה. כיום מושקעת 21 Investimenti במגזרי המזון, המולטימדיה, בגדי הספורט, המשקפיים, תעשיית הזכוכית, והנסיעות.

פלח השוק בו פועלת החברה רווחי. לאט לאט מצליח אלסנדרו להשיל מעליו את דימוי הילד העשיר שאבא מממן אותו, ולכבוש לעצמו מעמד של יזם בזכות עצמו. למרות שמשפחת בנטון עדיין לא הצהירה על כוונותיה, הולך אלסנדרו ומבסס את הלגיטימיות שלו כיורש.