הקומבינות בדרך למשכן הנשיא

על כר הדשא של הרחבה, בין השיפודים לממתקי המזרח וכוסות היין, התבדחו המוזמנים, בעיקר מהימין, שהחגיגה החריגה תוכננה לכבוד שמעון פרס. הם לא האמינו שאברהם בורג היה יוצא מכליו, אם התחזית היתה לטובת משה קצב. הרכילות הזאת איננה היחידה שנלעסה שם.

נסים דהן מש"ס, עד לא מזמן סגן שר האוצר, השלים את התמונה האילמת שלכדה הטלוויזיה במליאת הכנסת, בהפוגה שבין סיבוב הבחירה הראשון לשני. פרס נראה שם מדבר איתו בהתרגשות. דהן: "הוא שאל אותי אם כל ש"ס החליטה לעשות יד אחת נגדו. אמרתי לו שאנחנו נותנים מה שהבטחנו, לא יותר מארבעה-חמישה קולות, ושיחפש את הבוגדים בצד שלו".

בקטע הזה, הפאדיחה המדוברת העמידה את אהוד ברק בראש הקבוצה שתרמה את קולותיה לקצב, לא מאהבת משה כמו מאימת שמעון. ח"כ לשעבר סיפר איך גילגל את התרחיש הזה עם מקורב של ברק, עוד בשבת שעברה.

נימוקו נשמע הגיוני: הנשיא פרס יגנוב לברק את ההצגה, ויצטייר כראש הממשלה ושר החוץ האמיתיים של ישראל. מקורב אחר הפריך את הניחוש: אם ברק אכן הצביע לקצב, וחלק את הסוד עם אדם נוסף, הוא כבר היה שומע על כך.

אבל כוכב הערב היה מקסים לוי, האח של דוד, וזו כבר לא רכילות אלא סיפור מהחיים. מקסים, איש גשר בישראל אחת, לא הסתיר שהצביע קצב. ביום הבחירה עוד היה רק בגדר חשוד בציד המכשפות שערכו מתוסכלי הסיעה. למחרת, הוציא ביוזמתו את המרצע מהשק.

הקומבינה של מקסים קצת מורכבת. היא משתרעת על שני מישורים. הראשון הוא הקשר הרעוע עם האח דוד. לשני קוראים מוטי משעני, נאמנו של דוד, והמועמד הבא ברשימת ישראל אחת, שיבוא לכנסת אם פרס עובר למשכן הנשיא.

יחסי האחים לוי ידעו עליות ומורדות. המתיחות האחרונה החלה אחרי הבחירות. גשר היתה בצרות כספיות. דוד קיצץ את הוולבו של מקסים. הוולבו לא היה סתם רכב, אלא סמל סטטוס מהימים שהיה ראש עיריית לוד. קיצוץ הוולבו השפיל את מקסים עד עפר. הוא כבר חש שאחיו לא משתדל מספיק להשיג לו את סגנות יו"ר הכנסת. גם אחרי שזכה בסגנות, עדיין התרוצצו מתווכים, כדי להחזיר את הוולבו ואת שלום הבית.

הם הגו פתרון יצירתי: מקסים יתמנה לממלא מקום יו"ר ההסתדרות, בהתאם להסכם השותפות בין עמיר פרץ לסיעת גשר בהסתדרות. התפקיד הייצוגי יחזיר לו את הוולבו, הפעם על חשבון העמלים משלמי מס הארגון.

מקסים נרגע, והיה נדמה שגם היחסים, עד שנודע לו בסוף השבוע שעבר איך דוד לוי ויוסי שריד סיכמו מאחורי גבו עם עמיר פרץ להחליף אותו במוטי משעני. מקסים, מספרים מכריו, התפרץ כמו הר געש. אם עד לאותו רגע התלבט במי לבחור לנשיא - הקנוניה הזאת העבירה אותו סופית למחנה קצב.

סיבת ההדחה והעדפת משעני אינה ברורה. ייתכן, שנבעה מתחושת בטן של דוד לוי, כי פרס יפסיד גם הפעם, וראוי להכין למשעני פרס ניחומים במקום מושב הכנסת הנכסף. לוי עצמו לא נטש את פרס, לבל יחמיץ את האופציה שתביא את משעני לספסלי ישראל אחת. מקסים לא רצה את משעני בסיעה. משעני ולוי הם כמו תאומי סיאם, שיוכלו להתפלג ולהקים סיעה עצמאית בתוך 90 יום ממועד הבחירות הבאות.

החוק מאפשר בתקופה הזאת התפלגות לשני ח"כים ומעלה. אפשרות זו גם מאיימת על מעמדו של מקסים בגשר. הנה סיבה טובה וכפולה להצביע קצב, ולא פרס: מניע אישי למקסים - כדי לנטרל את המשענת של משעני ולהציל את מעמדו. ומניע פוליטי לישראל אחת - כדי לחסום התחזקות של גשר, שתעלה לשלושה ח"כים; וכדי למנוע פילוג בסיעה, אם דוד לוי יעמיק את הקרע עם ברק.

מקסים לא מכחיש את ההדחה אך ממעיט בערכה: "היא לא חוקית, ורחוקה מהמציאות". הקשר בין משעני לקצב לא קיים, לפחות בהקשר ההסתדרותי. ההחלטה שלא יצביע פרס גמלה בליבו עוד קודם לכן. הוא סיפר איך דחה הפצרות של רפי אדרי להפגישו עם פרס, כדי לשנות את דעתו. מקסים לא אהב את המפגש המביך. הוא מתקשה להגיד 'לא' פנים אל פנים. בינתיים, הוולבו חונה ליד הבית.

את משעני לא ראו בכנסת ביום בחירת הנשיא. לא כמו את זאביק בוים, שבא לתפוס את מקומו של קצב בסיעת הליכוד. מכר של משעני נידב הסבר שקיבל מבעל הדבר, לדבריו: למשעני היסטוריה של לוזר בערך כמו לשמעון פרס. הוא חשב כי שני לוזרים באותו מעמד, זה אחד יותר מדי.