המתכננים כבר הפנימו את קמפ דיוויד

אם ראש הממשלה, אהוד ברק, היה נוכח בישיבת צוות התכנון של תוכנית המתאר המחוזית (תמ"מ 1) למחוז ירושלים, הוא היה הרבה פחות מודאג. הממשלה שלו אמנם התרסקה על סוגיית ירושלים, אך לעומת זאת, בישיבה שהתקיימה במשרד הפנים נדמה היה, שהגבולות החדשים ששורטטו בקמפ דיוויד הפכו לעובדה קיימת בתודעתם של רוב הנוכחים. מהקהל, שהורכב ברובו מאנשי תכנון ואדריכלים, לא נשמע אפילו קול רוטן אחד קטן כאשר הועלתה אפשרות חלוקתה של העיר וקביעת גבולות חדשים. הדיון שהתפתח עקב כך היה לא באפשרות החלוקה, אלא בשאלה איך ישפיעו סיפוח גבעת זאב ומעלה אדומים, השייכים כיום ליו"ש, וויתור על שטחים אחרים, על תוכנית המתאר המתרקמת בימים אלה.

צוות התכנון, שכלל את האדריכלים עדנה ורפי לרמן, האדריכל ארי כהן, המתכנן הסביבתי מוטי קפלן והגיאוגרף ישראל קמחי ממכון ירושלים לחקר ישראל, אמנם הציג את החלופה "ירושלים רבה", השמה דגש על פיתוח העיר לכיוון מערב, פיתוח העיר בית שמש והגבלת צור הדסה ל-20 אלף נפש בלבד, אך בקהל נשמעו קולות לא מעטים של פקפוק בדבר הרלוונטיות של התוכנית, בעיקר לאור המהלכים המדיניים האחרונים. אחד מאדריכלי התוכנית אמר שלא לייחוס: "איך בכלל ניתן להמשיך לעבוד כאילו דבר לא השתנה. לדעתי, צריך עתה לבדוק מחדש את התוכניות בהתאם להחלטות שהתקבלו. אם אכן המדינה תספח את גבעת זאב, מעלה אדומים והשטחים שמסביבם, כל התמונה תשתנה ויהיה צורך לבחון מחדש את החלופות".

תוכנית ירושלים רבה נבחרה על ידי המתכננים כעדיפה על פני עוד שלוש חלופות: כפרית, בין מטרופולינית, ועירונית מוקדית. תוכנית זו מתמקדת בפיתוח העירוני של ירושלים כמוקד מטרופוליני, תוך שילוב וניצול הזדמנויות כלכליות לאורך כביש ירושלים תל אביב. התוכנית שמה דגש על נגישות ותחבורה ציבורית, פיתוח שכונות מגורים אטרקטיביות, שיקום מרכזי פעילות, ציפוף עירוני, שימור אתרים, שמירה על רמת תחזוקה עירונית גבוהה, ומתן מענה דיורי נפרד לקבוצות אוכלוסיה שונות.

דגש נוסף שמה התוכנית על שימור והגנה על המרחב הפתוח, תוך שאיפה לצמצם את הנזק לשטחים אלה. התוכנית מתייחסת להרי ירושלים ולשפלת יהודה כאל נכס בעל חשיבות לאומית, ארצית ואזורית.

התוכנית שמה דגש על פיתוח הפוטנציאל הכלכלי של האזור בהתאמה לפריסת קבוצות האוכלוסיה השונות במרחב ושיתופם בפיתוח הכלכלי. בתוכנית מובעת תקווה לשיתוף האוכלוסיה החרדית בחיי הכלכלה של העיר, ובפיתוח מוגבר של תעשיית ההיי-טק. המתכננים הביעו תקווה, שהאוכלוסיה החרדית תוכל להשתלב באזור התעשייה הר חוצבים שממוקם בסמוך לשכונות החרדיות.

יו"ר הרשות לפיתוח ירושלים, עוזי וכסלר, טען, שכבר כיום קיימים מפעלים נוספים שרוצים להגיע לעיר, אך הדבר נמנע מהם בשל מחסור בשטחים. לדעת וכסלר, העיר זקוקה לשלושה אזורי תעשייה נוספים בשטח של 250 דונם כל אחד. לדעתו, ירושלים אינה מתחרה רק בתל אביב על ליבם של העסקים, וכדי למשוך אליה תעשייה היא חייבת להיות אטרקטיבית גם בהשוואה לערים אחרות בעולם.

המתכננים הציגו עמדה נוספת, המאפשרת פיתוח מבוקר ומוגבל במגזר הכפרי. לדבריהם, התוכנית בוחנת אפשרויות של יצירת אזורי תעסוקה למקבצים של מספר ישובים כפריים, תוך ניצול יתרונות של מיקום במרחב. ראש מועצת מטה יהודה, מאיר ויזל, טען שיש להקצות אפשרויות כלכליות נוספות למגזר הכפרי, ולאפשר הקמת עסקים בחלקות הפרטיות, וזאת מאחר שלדבריו, "תושבי המושבים והקיבוצים התרגלו לעבוד בקרבת הבית". מנהלת מינהל התכנון, דינה רצ'בסקי, טענה לעומתו, שהוא מנסה לשווא להציג הרחבה לדו"ח קדמון, שניסה למצוא פתרונות לשימוש חורג בקרקע חקלאית. גם שאר הנוכחים לא הסכימו עם דעתו של ויזל.

אחת ההחלטות החשובות של הצוות היא הגבלת גודלה של העיר צור הדסה ל-20 אלף נפש בלבד, וזאת בניגוד לתוכניות מינהל מקרקעי ישראל, להקים בצור הדסה עיר ובה 150 אלף תושבים. החלטת הצוות נבעה מהרצון למנוע פגיעה בשטחים הירוקים, ובעיקר מהחשש שעיר נוספת על הציר לירושלים תהווה תחרות לבית שמש. העיר בית שמש הפכה למרוויחה הגדולה של תוכנית המתאר, כאשר הרבה מהנושאים שהועלו בה, כולל פיתוח תעסוקה ופיתוח תחבורה, נועדו כדי לסייע לה.

עוד ממליצה התוכנית על פיתוח מערך כבישים ארציים בכיוון מזרח מערב, פיתוח כביש 45, שיפור כביש מספר 1 וכביש 39 המחבר את ירושלים והדרום. התוכנית מייעדת פיתוח לציר גב ההר מצפון לדרום, המקשר את חלקי הרשות הפלשתינית ואת הפריפריה עם מטרופולין ירושלים. התוכנית ממליצה גם על פיתוח קו מסילתי של רכבת בין מטרופולין ירושלים לבין המרכז, לאורך ציר שיעבור גם בבית שמש.

בין מבקרי התוכנית, האדריכל דיוויד סוקט, מתכנן אזור ירושלים במשרד השיכון. סוקט טען, שהתוכנית מתעלמת מהמציאות בשטח, לפיה תושביה של ירושלים "בורחים" ממנה לכיוון השפלה ולמודיעין. לדבריו, אחרי קמפ דיוויד ירושלים תהפוך לעיר קצה לא אטרקטיבית.

למרות הניצחון הגדול בצור הדסה, האירגונים הירוקים לא יצאו מהדיון כשהם מרוצים. "לכאורה זרקו לנו עצם בדמות הגבלת הבנייה בצור הדסה", אומר המפקח על הרי ירושלים בחברה להגנת הטבע, אברהם שקד, "אך אף אחד לא הבטיח לנו שיבוא יום והעיר לא תגדל. בנוסף, לא מקובל עלינו האימוץ הטוטאלי של תוכנית ספדי הפוגעת בשטחים פתוחים נוספים. אנחנו גם חוששים מפיתוח בלתי מבוקר של הישובים הכפריים ומעצם הכוונה לאפשר ניצול הזדמנויות כלכליות לאורך הכביש מתל אביב לירושלים. לצערי, התוכנית עדיין עמומה מאוד ומסתתרים בה דברים רבים בלתי ברורים. גם לא בדיוק ברור מה יקרה אם אכן מעלה אדומים וגבעת זאב יסופחו לירושלים, דבר זה ישנה לחלוטין את המפה, ויאפשר לפתח את העיר לכיוון מזרח ולהניח את המערב לנפשו".

ישראל קמחי, חבר בצוות התכנון של תוכנית המתאר: "בשלב הנוכחי חייבים להתייחס למסגרת הפורמלית של מחוז ירושלים, וזאת מאחר שאיננו יודעים איזה סוג של הסדר גבולות עומד על הפרק. אין ספק שאנחנו חייבים לקחת בחשבון את העובדה שהמציאות בשטח משתנה, ואנו חייבים להתייחס אליה, אם לא מהבחינה הסטטוטורית, אז לפחות מנקודת מבט פונקציונלית וכמותית. היה ובמהלך העבודה ישתנו הגבולות, או יהיה אירגון אחר של הגבולות, נהיה מוכנים מבחינת הלך המחשבה ועיבוד הנתונים. גם אם תהיה חלוקה זו או אחרת של המרחב, אף אחד לא יזיז אוכלוסיות. מסגרות פריסת האוכלוסיה במרחב תישאר כפי שהיא, ההבדל היחיד הוא, שאולי נזדקק ליותר תיאום עם הפלשתינים".

גלובס: אתה צופה להתנגדויות לתוכנית שיביאו להקפאתה?

קמחי: "העובדה שיש מתנגדים לתוכנית אינה צריכה לגרום לעצירתה. יתכן שהמינהל ומשרד השיכון יתנגדו לתוכנית בגלל צור הדסה, אבל עם כל הרצון הטוב, אין לנו מספיק אנשים כדי לאכלס את כל הישובים, ובעיקר אנחנו לא רוצים לפגוע בבית שמש".

- אתה מסכים עם ההנחה שאהוד ברק היה מרוצה מהטון שנשמע בדיון?

קמחי: "אין ספק שהטאבו לפיו ירושלים מאוחדת לנצח נצחים נשבר. עצם העובדה שמישהו בקהל העלה את הסוגיה על שינויים אפשריים במרחב, והיא עברה בשלום, מוכיחה שהפתרונות בשטח יהיו כפי הנראה אחרים ממה שהתרגלנו אליהם".

- איך אתה מסביר את המתינות בקהל לעומת הסערה בכנסת?

קמחי: "הקהל כולו היה מורכב מירושלמים, רובם אנשי תכנון, שהם בדרך כלל אנשים מפוכחים. רוב האנשים שנכחו במקום גרים בירושלים, אך למרות זאת כף רגלם לא דרכה מזה שנים במקומות כמו אום טובה, ואדי קדום וכבר עקב, שהם אמנם חלק מירושלים, אך מהווים נטל כבד על העיר. אני מאמין שעוד מים רבים יזרמו עד שאכן השינוי יבוא לשטח, אך אין ספק שמשהו השתנה".

נראה שהעדר תוכנית מתאר כלשהי לעיר ירושלים אינו יורד מסדר היום. הפעם הזמינה אגודת הקבלנים של העיר את כל גורמי התכנון בעיר כדי לדון בעתידה האורבני של ירושלים, כאשר עד מהרה הנושא הבוער ביותר הפך להיות העדר תוכנית מתאר לעיר. בקהל רווחה התחושה, שלמרות שיזמים וקבלנים אמורים להיות אלה שאינם מעוניינים בתוכנית מתאר כובלת, אלא דווקא לתמוך בהעדרה, הבינו כולם, שלא ניתן יותר להמשיך במצב הקיים, לפיו כל תוכנית שמתבצעת בעיר מהווה שינוי על גבי שינוי. על פי הנתונים שהוצגו, תוכנית המתאר התקפה האחרונה נקבעה בסוף שנות ה-50, ומאז נערכו בה 6,500 שינויים נקודתיים.

בין הקוראים לתוכנית מתאר גם יו"ר אגודת הקבלנים, אהרון כהן, והכלכלן אבי חפץ. ראש העירייה, אהוד אולמרט, שהגיע לדיון, הודיע שהוא דווקא תומך בתוכנית המתאר, ואמר שעתה הוא חש שהעיר בשלה סוף סוף לתוכנית כזו. יו"ר הוועדה המקומית, אורי לובליאנסקי, הביע ספק לגבי האפשרות להגיע לתוכנית מוסכמת.

יו"ר הוועדה המחוזית, עו"ד מתי חותה, סיפר, שהוא דווקא הציע לעירייה להכין תוכנית על חשבון הוועדה המחוזית, אך תקציב לכך טרם נמצא. הקבלנים הודיעו שיסכימו לממן תוכנית כזו מכיסם, אך ספק אם מישהו יסכים לכך.

עו"ד תמי רווה, היועצת המשפטית של אירגון הקבלנים, סיפרה, שבעבר כבר החלו עבודות על תוכנית מתאר, אך אלה נגנזו. לדבריה, אם חברי הוועדה המקומית היו מטריחים את עצמם לעיין בתוכנית המתאר התקפה מ-59', הם היו מגלים שבמרכז ירושלים יש תוכנית להקמת חזיריות ומפעלים לפשיטת עור. לדעתה, אין ספק שאחרי גילוי זה הם היו ממהרים לשנות את התוכנית.

יו"ר אגודת האדריכלים של ירושלים,אנדה בר, אמרה, שהיא מקווה שכלי התכנון החדשים, הכוללים ניוד זכויות, ישכנעו את כל הגורמים בנחיצות תוכנית כזו.