הנפקה תפורה

בדצמבר 1997, כשכיתן לא הצליחה להכניס את גיבור סברינה הכושלת לתלם של רווחיות, ובמקביל נאלצה לפטר מאות מעובדיה, הכריז רימון בן-שאול, מנכ"ל כלל תעשיות, בעלת תשלובת כיתן (ואז בעלת השליטה בה), כי "אין עתיד לטקסטיל בארץ".

ואכן, כשמפעלי טקסטיל נסגרים השכם והערב, כשאלה ששורדים עושים את דרכם למדינות השכנות, כמו ירדן ומצרים, כשתפקיד מנהל חברת טקסטיל מבטיח לך כמעט בוודאות עימות אגרסיבי עם עובדים מפוטרים, וכשהתשואה השנתית הממוצעת בענף עומדת על כ-4%, ברור מהיכן נולדה האמירה, לפיה לחברת טקסטיל עדיף לקנות חלקת קבר מאשר עוד מפעל.

אלא שלצד הקביעה הנחרצת, לפיה טקסטיל זה "אאוט", החלו פורחים בזמן האחרון ניצניו של טרנד חדש: עם קצת חוכמה, גם טקסטיל יכול להיות להיט. "ניאו-טקסטיל", אם נדייק - חברות שעברו תהליך התייעלות, ומצליחות לשלב את הגשמיות של תעשיית הטקסטיל עם ניחוח קליל של רשתות שיווק מעודכנות וסקס-אפיל של עולם האופנה והעיצוב.

תשאלו את עזרי גונן, למשל. בחודשים הקרובים הוא עומד להנפיק את גולף-כיתן, אחת משלוש החברות של תשלובת כיתן, שהוא משמש מנכ"לה. גונן יגיד לכם, בפה מלא, שגם שלוש שנים אחרי שהבוס שלו הודיע שלטקסטיל אין עתיד בארץ, הרי ש"הטקסטיל הישראלי חי וקיים. אולי בצורה שונה מזו של לפני חמש או עשר שנים, אולי בהיקף מצומצם יותר, אבל הוא חי".

החצי המלא של כוס הטקסטיל 20 חברות טקסטיל נסחרות כיום בבורסה בתל-אביב, בשווי מצרפי של כ-820 מיליון דולר, לא כולל את תפרון, שנסחרת בבורסת ניו-יורק לפי שווי של 157 מיליון דולר. לא מעט מצד אחד, אבל גם לא המון, אם נביא בחשבון שכולן יחד מתקרבות לשווי של כלל ביטוח אחת, או לזה של נייס בודדת.

גם התשואה ברוב המקרים לא מפילה מהרגליים. בשבעת החודשים הראשונים של השנה, התשואה הממוצעת של 21 חברות הטקסטיל הנסחרות (כולל תפרון), היא 4.2% - ממוצע של 0.6% לחודש - צמיחה כמעט אפסית. רק חברת טקסטיל אחת מכל ה-21, דלתא-גליל, נסחרת במקביל בתל-אביב ובניו-יורק, והיא גם היחידה מביניהן שכלולה במדד תל-אביב 100.

אבל כשעזרי גונן מבקש להנפיק את גולף-כיתן, הוא מצביע על החצי המלא של כוס הטקסטיל. הוא מסתכל על הצמיחה הקבועה של דלתא, כבר עשרה רבעונים ברציפות, שהובילו אותה ב-1999 למכירות של 1.5 מיליארד שקל ורווח נקי של 100 מיליון, ואפשרה לה לרכוש שתי חברות מתחילת השנה: וונדיס האמריקנית (תמורת 110 מיליון דולר), ודומיניון הקנדית (9.5 מיליון דולר).

הוא מסתכל גם על תפרון, שהשלימה תהליך התייעלות, עלתה על פסים של צמיחה ואת הרבעון הראשון של השנה סיימה עם 60 מיליון דולר מכירות, כשעל הדרך היא רוכשת את אלבה האמריקנית, תמורת 85 מיליון דולר.

אם ירצה, יוכל גונן להתבונן גם בנילית, שאמנם לא נסחרת, אבל רק לפני חודשיים הודיעה שתשקיע 50 מיליון דולר בהקמת מפעל חדש, אחרי שחתמה על הסכם רכישה עם חברת הטקסטיל האמריקנית יוניפיי, ששוויה בוול סטריט 1.25 מיליארד דולר. גם קסטרו תוכל לנסוך בו אופטימיות, עם תשואה של 115% בבורסה מאז תחילת השנה.

"היום הענף מצומצם מאוד מבחינת כמות העובדים, אבל הרבה יותר מתוחכם", אומר גונן. "פתיחת השווקים מאפשרת לחברות בארץ לייבא חומרי גלם במקום לייצר אותם כאן, ולהוציא עבודות מחוץ לישראל, משיקולי עלות כוח העבודה.

"הגמישות הזו הגדילה את כושר התחרות של הענף, ולכן חברות כמו דלתא ותפרון גדלות ומרוויחות כסף, ואותו תהליך עבר גם על בגיר וכיתן. אלא שלא כמו פעם, ההתרחבות לא נעשית תוך גידול מקביל בכוח אדם".

בענף כזה, חברות קטנות יכולות להצליח?

"בלי יכולת שיווק בין-לאומית ויכולת טכנולוגית גבוהה, יהיה להן קשה מאוד לשרוד. חברות טקסטיל היום צריכות להגיע למסה קריטית, וכבר כמעט לא רואים חברות בינוניות וקטנות, אלא אם כן הן מתמחות בנישה ממוקדת עם ביקוש. אחרת, רוב הסיכויים שהן ייבלעו על-ידי חברות גדולות".

כיתן תצטרך לייצא יותר 400 מיליון שקל, זו הערכת השווי לפיה מבקשת גולף-כיתן לגייס בספטמבר-אוקטובר הון בבורסה, בהסתמך על תוצאות החברה במחצית הראשונה של השנה. אבל במקרה של גולף-כיתן, הפיכת החברה לציבורית תשפיע באופן ישיר לא רק על החברה עצמה, אלא גם על שתי החברות האחרות בתשלובת, טנגו וכיתן תעשיות.

כיום, אומר גונן, 25%-20% מהתוצרת של טנגו וכיתן תעשיות משווקת באמצעות רשת גולף-כיתן. מרגע שזו תהפוך ציבורית, היא תצטרך לשכנע את השותפים החדשים מקרב הציבור בכדאיות הכלכלית של הרכישות בתוך התשלובת.

"אני מעריך שכל התשלובת תצטרך להתייעל ותקבל דחיפה, כי גולף כיתן תהיה מונעת יותר מתמיד משיקולי רווחיות", מנסח גונן בעדינות את החוקים החדשים.

כלומר?

"למשל, אם המצעים של כיתן תעשיות יהיו יקרים מדי עבורה, גולף-כיתן תצטרך להחליט אם להפסיק לקנות ממנה ולקנות מותגים אחרים, זולים יותר. ייתכן שהיא תחליט להחזיק בכל זאת את המוצרים של כיתן, גם אם יהיו יקרים יותר, ובמקביל לייבא מוצרים זולים יותר.

"בכל מקרה, אין חוכמות - גולף-כיתן תהיה מונעת משיקולי רווחיות יותר מתמיד, והמותגים של התשלובת יהיו חשופים ליותר תחרות. השינוי העיקרי יהיה בכיתן תעשיות, שתצטרך להגדיל את היצוא, אבל אני מעריך שהתחרות תצעיד קדימה את כל התשלובת".

מדובר בשינויים מהותיים, אי-אפשר להמעיט בערכם.

"השינויים יהיו הדרגתיים ולא מהותיים, כיוון שבשנים האחרונות כבר ביצענו הפרדה מוחלטת בין החברות, וביססנו להן הנהלות נפרדות ועבודה עצמאית.

"צריך להבין שאנחנו מגדירים את מערכת היחסים של גולף-כיתן עם טנגו וכיתן תעשיות כיחסים עם ספקיות אסטרטגיות, לא עם חברות-אחיות, וכך הם יישארו. גם בהמשך הדרך כיתן תהיה ספק חשוב של רשת החנויות של גולף-כיתן בכלי מיטה ומגבות, וטנגו תהיה ספק חשוב במותגים ליווי'ס ודוקרס. מדובר במערכת יחסים קרובה, בדיוק כמו זו שיש לגולף-כיתן עם ספקים חשובים אחרים. העובדה שהבעלות היא אותה בעלות לא משנה".

שנים של התפוררות הטקסטיל גולף-כיתן היא בחלקה גלגול נשמתה של אתא ז"ל, חברת הטקסטיל שהיתה עד לפני 20 שנה יתד התעשייה הישראלית ובעלת רשת החנויות טתא, שחנות הדגל שלה ברחוב אלנבי בתל-אביב היתה מוקד עלייה לרגל במשך שנים.

ב-12 השנים האחרונות גדל עזרי גונן, 51, עם החברה. ב-1985 הוא עדיין ישב במטה של כלל תעשיות, והיה שותף לקבלת ההחלטות על השינוי האסטרטגי בכיתן. ב-1988 התבקש גונן לעמוד בראש החברההבת טנגו, ולאחר שראו בכלל תעשיות כי טוב, מינו אותו ב-1993 למנכ"ל תשלובת כיתן, שהיום היא החברה-האם של שלוש חברות ממוקדות, בעלות נטייה חזקה לטקסטיל: כיתן תעשיות, גולף-כיתן וטנגו.

אבל תשלובת כיתן עברה שנים לא קלות, וגונן איתה. שלוש שנים אחרי שנכנס לתפקיד, החלה תעשיית הטקסטיל להתפורר: התחרות המקומית גדלה, ואיתה גם התחרות מצד היבוא הזול, והמותגים הישראליים לא סיפקו עוד את ציבור שוחרי האופנה, שהחל לתור אחר מותגים ידועים מחו"ל. גם צה"ל, שמשך עשרות שנים רכש מכיתן תעשיות מדים ובדים, התחיל לעשות קולות של גמגום והתנצלות, ועבר לרכוש את רוב המדים בארצות-הברית, בכספי הסיוע האמריקני.

התוצאה היתה שחיקה ברווחים, ואת 1996 סיימה כיתן עם הפסד של שמונה מיליון שקל. לחברה לא היתה ברירה, והיא נכנסה לתהליך כואב של התייעלות, שעלה במשרותיהם של כמעט 500 עובדים במפעלי הטוויה והאריגה בנצרת-עלית ובמתפרות בדימונה ובבית-שאן.

באותה שנה החל המותג ליווי'ס לרדת מגדולתו, וטנגו, בעלת הזיכיון לייצור ושיווק המותג בארץ, הצטרפה לוואלס הצמצומים. החברה, שנחשבה משך שנים למרכז הרווח העיקרי של כיתן, סיימה את 1997 עם ירידה של 65% ברווח הנקי, ונאלצה לפטר יותר מ-150 עובדים מהמפעל בנצרת-עלית.

1997 וראשית 1998 הפכו לתקופה של מאבק מיליטנטי מצד העובדים, שנלחמו בעקשות והפגינו בכל מקום אפשרי: מול בנייני העיריות, מול משרדי ההנהלה בתל-אביב, מול בתי המנהלים, מול הכנסת - בכל מקום זעקו לפרנסתם. נוסף על הפגיעה בתדמית של כיתן, מהלך הפרידה ממאות העובדים גם עלה לה עשרות מיליוני שקלים.

גונן זוכר את התקופה הזו כתקופה מאוד קשה. "אלה עובדים טובים שהיו איתנו הרבה שנים, אבל בעלויות השכר שלהם לא הצלחנו למכור שום מוצר", הוא אומר. "היה ברור שאנחנו צריכים לצאת מייצור חומרי גלם ולהוציא את העבודה החוצה, כי בארץ, מבחינה כלכלית, לא כדאילייצר.

"מאז אנחנו מייבאים חוטים ובדים גולמיים. גם טנגומייצרת היום מעט מאוד מכנסי ליווי'ס ודוקרס בארץ. את החולצות הפסקנו לחלוטין לייצר כאן, ואנחנו קונים אותן מליווי'ס אירופה".

מה היה הרגע הקשה ביותר?

"כל התקופה היתה לא קלה, אבל לא היתה ברירה אחרת.היינו מוכרחים להרוויח. צמצמנו את הייצור בארץ בחצי, ויצאנו מפעילות של טוויית חוטים וממרבית פעילות ייצור הבדים. הוצאנו 50% מהייצור למתפרות חוץ, ועד היום אנחנו מייצרים במפעל בדימונה מעט מאוד, בעיקר את הבדיםהחכמים באיכות גבוהה ואת תהליך האשפרה. את מרבית התפירה אנחנו עושים אצל קבלני משנה בירדן ובשטחים".

הפלופ של גיבור סברינה באותם ימים לא זוהרים כיתן ספגה מכה נוספת, הפעם מכיווןגיבור סברינה הכושלת, אותה רכשה במהלך 1996 מבעליה דאז, משפחת רוזוב. גיבור סברינה עסקה בייצור מוצרי טקסטיל משלימים למוצרי כיתן, ובעיקר בהלבשה תחתונה,לבנים והלבשת פנאי. אסטרטגית, המחשבה היתה נכונה, אבל בפועל, גם אחרי שכיתן הזרימה לה כמה עשרות מיליוני שקלים, גיבור הצליחה לצבור חובות של יותר מ-100 מיליון שקל.

בשלהי 1997, פחות משנתיים מאז נרכשה על-ידי כיתן, הודיעהגיבור סברינה כי הגיעה לסוף הדרך, וביקשה מינוי מפרק זמני. אז גם הודיע בצער רימון בן-שאול, שצפה בכיתן מפטרת מאות עובדים ונאלצת להודות בכישלון הבראתה של גיבור,שלטקסטיל אין עתיד בישראל.

כישלונה של גיבור הזיק מבחינה תדמיתית לכיתן, שממילאהצטיירה כמפלצת הטקסטיל המפטרת בקשיחות לב, אבל גם בכיס היתה פגיעתו של הכישלון רעה. ב-1997 נאלצה כיתן לרשום הפרשה של 10.9 מיליון שקל בגין ירידת ערך ההשקעהבגיבור, בנוסף לחלקה בהפסד השוטף של החברה ב-1996, בהיקף של 7.4 מיליון שקל, ובנוסף למזומנים שהזרימה באופן שוטף לגיבור, מתוך אופטימיות של הבראה מתקרבת.

באפריל 1998 החזירה כיתן לקופתה 13 מיליון דולר, סכום זעוםלעומת ההוצאות, כאשר זי.זי. גיבור, קבוצת משקיעים דרום-אפריקניים, רכשה את הנכסים והעסקים של גיבור סברינה. ניכר בגונן שגיבור סברינה נותרה נקודה כואבת אצלו עד היום."אני לא רוצה להרחיב את הדיבור על גיבור", הוא אומר. "נכנסנו לחברה ערב פשיטת רגל והיא לא התגברה על הקשיים, עד שהחלטנו לא להשקיע בה יותר כסף והמפרק מכר אותה. היה ברורשאנחנו לא רוצים להזרים לה עוד כסף".

רק באחרונה הודיעה חברת הטקסטיל ארגמן, בשליטת משפחתרוטלוי, כי היא במשא-ומתן עם זי.זי. גיבור, לרכישת הפעילות של גיבור ולמיזוגה לתוך ארגמן. מסתבר שטקסטיל לא נגמר, הוא רק מתחלף.

זה לא טקסטיל, זה ריטייל אבל בתוך השנתיים הקשות שעברה תשלובת כיתן, שכללו מרקםמורכב במיוחד של פיטורים, ירידת קרנם של הג'ינסים, כישלון רכישת גיבור ספורט, מיתון והתפוררות הטקסטיל הישראלי כענף מוביל, צמח בשדה של כיתן פרח חדש, גולף-כיתן. הרשתגדלה בהתמדה, מוסיפה מדי שנה חנויות ומותגים, עד שהיום היא מונה 140 חנויות ונחשבת לחברה הקמעונית המובילה בארץ בתחומי האופנה והטקסטיל.

האמת היא שעבור חדי-העין הכתובת היתה רשומה על הדוחות הכספייםשל כיתן למחצית 1999, ערב מחיקתה מהמסחר בבורסה בתל-אביב. התשלובת כבר נהנתה אז מפירות ההתייעלות, ובמחצית הראשונה של 1999 מכירותיה הסתכמו ב-353 מיליון שקל,שהשאירו בידיה רווח נקי של 9.4 מיליון שקל.

את חלק הארי של הנתונים המרשימים תרמה גולף כיתן, עם מכירותשל 248 מיליון שקל ורווח תפעולי של 14.1 מיליון שקל, גידול של 62% לעומת התקופה המקבילה ב-1998.

קברניטי תשלובת כיתן זיהו את הרווחיות העדיפה של הרשתהקמעונאית על פני פעילות הייצור הטהורה כבר בראשית 1999, ובמרץ של אותה שנה יצאה כלל תעשיות, בעלת השליטה בכיתן, בהצעת רכש באמצעות טנגו. בתום שלוש הצעות רכשושמונה חודשים השלימה טנגו רכישת 25.5% מכיתן, תמורת 110 מיליון שקל, ובסוף 1999 נמחקה כיתן מהמסחר. השטח היה פנוי להכשרת הכלה לקראת החופה, גולף-כיתן.

בכל עשר השנים האחרונות מציגה גולף-כיתן רווחים, כולל בשנים בהןקלטה רשתות מפסידות, כמו פולגת, והשקיעה בהתרחבות. במקביל, הצליחה החברה, המנוהלת מאז היווסדה על-ידי אילנה קאופמן, גם להפוך חלק ניכר ממותגיה למובילים בתחומם: גולףבהלבשת היומיום, כיתן במצעים, פולגת בהלבשת גברים ואינטימה בלבני נשים.

לפני כמה חודשים חתמה החברה על הסכם לשיווק המותג מרקס אנדספנסר, רשת אופנה בריטית שנפקדה ממקומותינו בשנים האחרונות. החנות הראשונה נפתחה באחרונה בקריון בחיפה, וחנות נוספת נמצאת בשלבי הקמה בהדר-יוסף. לדברי גונן, בשנתיים וחצי הקרובות יצטרפו לרשת עוד 14-12 חנויות מתמחות של המותג.

כמי שעבר את החוויות הקשות ביותר של ענף הטקסטיל בארץ, לא מפחיד להנפיק שוב חברה מוטת טקסטיל?

"גולף-כיתן היא לא חברת טקסטיל, אלא עוסקת בריטייל, והתחום הזה בארץ כיום מאוד מקצועי. רמת החיים גבוהה, והענף נפתח ליבוא מהעולם. זה תחום מתפתח ומאוד מתוחכם, גם במותגים מיובאים וגם במותגים ישראליים, ואני מעריך שהוא ימשיך לצמוח, כי מי שגר בישראל קונה בישראל.

"בתחום האופנה והטקסטיל, גולף-כיתן היא רשת הריטייל הגדולה ביותר בישראל, עם מחזור של 600 מיליון שקל ומותגים מובילים. אין לה שום קשר לתעשיית הטקסטיל, כי היא תקנה ממי שיהיה כדאי לה, בישראל, במזרח או במערב".

איך תשביחו את ערכה של גולף-כיתן עבור המשקיעים?

"זו לא בעיה", הוא צוחק. "זה תחום מתפתח ומתחזק, ואנחנו כבר יודעים שבשנתיים הקרובות גולף-כיתן תתחזק עם פיתוח רשת מרקס אנד ספנסר בארץ. הכוונות שלנו הן לנצל את הפוטנציאל שטמון בשיתוף פעולה עם רשת בין-לאומית מובילה, שגם היא עוברת תהליך מהיר של התחדשות. אל תשכחי שתמיד קיימות הזדמנויות עסקיות לכניסה לתחומים סינרגטיים ולהרחבת הרשת".

ייתכן שתחשבו בעתיד על הנפקת כיתן?

"תראי, כיתן רווחית כבר כמה שנים והנתח של היצוא במכירות שלה עלה על 50%. כשכיתן תעשיות תשלים את השלבים הנוכחיים של שינויי הנהלה, הגדלת יצוא והגדלת הרווחיות שלה - ייתכן מאוד שנחשוב על הנפקה".

ועד מתי עזרי גונן ישב על כיסא מנכ"ל התשלובת?

"עד שישעמם. בינתיים אני לא רואה את עצמי עוזב את התשלובת. אם יבוא פעם רעיון מעניין, נראה". 0