יפאורה תוכל לשדר הפרסומת ל"תפוזינה" - לאחר שאיבדה חודשיים יקרים של קיץ

בכך קיבל בג"ץ את העתירה של יפאורה-תבורי נגד הרשות השנייה. השאלה שהתעוררה במסגרת העתירה נגעה לגבולות חופש הביטוי, בהתייחס לרמזים מיניים בפרסומת לשם קידום מטרה מסחרית.

יצוין עם זאת, כי הקמפיין החל ב-24 במאי, אך התשדיר נפסל ב-13 ביוני. החזרתו רק כעת באה לאחר שיפאורה כבר הפסידה את רוב העונה החמה של המשקאות הקלים.

התשדיר הציג שוטרים הרודפים אחרי צעירה בלבוש מינימלי, בחיפוש אחרי בקבוק תפוזינה, שממנו שתתה ללא רשות בזמן עבודתה. הצעירה תחבה אגב מנוסתה את הבקבוק לתוך מכנסיו של צעיר שנקרה בדרכה ונשקה על פיו. שוטר ערך חיפוש על גוף הבחור, נתקל בבליטה שיוצר הבקבוק וחייך לבחור. לאחר מכן עזב השוטר את המקום, הצעירה הוציאה את הבקבוק ממכנסי הבחור, השקתה אותו והלכה לדרכה.

במהלך הדיון הציעו השופטים להשמיט את התשדיר המתאר את החיפוש של השוטר במכנסי הבחור. לכך הסכימה יפאורה, אך הרשות ביקשה לקצץ מן התשדיר את הקטעים המראים את הכנסת הבקבוק למכנסי הבחור והוצאתו מהם. בעקבות כך עתרה יפאורה לבג"ץ.

השופטת דליה דורנר, אשר כתבה את פסק הדין בהסכמת השופטים שלמה לוין וטובה שטרסברג-כהן, קבעה, שלנוכח מהותו של הטעם הטוב בחברה הישראלית, הרי שלאחר השמטת קטע החיפוש, התשדיר איננו פוגע ברגשות הציבור בעוצמה המצדיקה את פסילתו.

השופטת אומרת, כי רימוז מיני כשלעצמו, להבדיל מייצוג מפורש של יחסי מין, אינו עילה לפסילת תשדיר פרסומת, והדבר תלוי במהותו של הרימוז.

לדעת דורנר, רימוז מיני בתשדיר פרסומת הכרוך בפגיעה בכבוד האדם, בהשפלתו או בהטרדה מינית או העשוי להזמין אלימות - הוא מעבר למידה הראויה. בהקשר זה, יש להתחשב בשעות השידור המיועדות.

יישום זהיר של מבחן זה מסיר את החשש מפני גלישה במדרון חלקלק שייווצר, ואשר בגדרו תידרש הרשות לאשר תשדירים אחרים, שבהם, למשל "גבר הוא זה שיתחוב את ידיו לתוך בגדי אישה זרה".

דורנר מציינת, כי על פי תקדימי בג"ץ ניתן יהיה לפסול תשדיר פרסומת רק אם הוא פוגע ברגשות הציבור. לאור הקונצנזוס הרחב המקובל בחברה בישראל, על רקע נורמטיבי זה, המסקנה היא שרימוז מיני בתשדיר פרסומת איננו מהווה כשלעצמו פגיעה ברגשות הציבור בעוצמה המספיקה לפסילתו. (בג"ץ 00/ 4644).