גבירותי ורבותי: אירופה

אדוארד קוקרמן, בנקאי בנשמתו, לא אוהב יותר מדי סיכונים. קוקרמן, שאביו "עבד 39 שנים עם אדמונד" (היה נשיא בנק דה רוטשילד), גדל על ברכי השמרנות הפיננסית של אירופה הקונטיננטלית, והוא מכיר היטב את קהל לקוחותיו. זירת האקזיטים שלו היא בורסות אירופה, וקהל היעד שלו התחיל קצת לשחק בארגז החול של הון הסיכון הטכנולוגי, אבל עדיין מסרב לפשוט את חליפת הבנקאים שלו.

כך עלה הרעיון: קוקרמן (33) הנפיק את וי-קון באמצעות חברת היועצים קוקרמן ושות', שבנק איגוד וקונצרן OTTO הם היום מבעלי המניות שלו (אז נקראה החברה קוקרמן-זינגרברנע). קונצרן OTTO, שהשקיע בחברה, קיבל החזר של 50 מיליון דולר תוך שנה וחצי. ב-OTI, הנפקה נוספת של החברה, יצאו המשקיעים, כך קוקרמן, עם אפסייד של 100% על ההשקעה תוך שלושה חודשים מהיום ששמו את הכסף בהנפקה הפרטית. אז למה לא לעשות רווחים דומים, שאל את עצמו קוקרמן.

"אמרנו לעצמנו, שאין שחקנים בנישה הזאת. היחידה שעסקה בשלב הזה היתה קרן פימי, אבל היא לא התמקדה רק בהיי-טק", הוא משחזר. וחוץ מזה, כך קוקרמן, הוא זיהה צורך בשוק. לדבריו נוצר חלל בשוק הישראלי: "רוב הכסף בארץ מושקע בשלב הראשוני. הסיבות הן היסטוריות: תעשיית הון הסיכון הוקמה ב-1993, ואז חברות שהגיעו להערכות שווי של 50 מיליון דולר יצאו להנפקה בנאסד"ק. עם הזמן חל שינוי: החתמים הגדולים לא מתעסקים בהנפקות עם ולואציות של פחות מ-200 מיליון דולר. נוצר חלל, של חברות בהערכות שווי של 150-100 מיליון דולר.

"הרבה מאוד חברות נתקעו כאן - עם צורך בכסף כדי לחדור לשווקים בינלאומיים או לבנות מיזמים משותפים, עם מכירות מסוימות, אבל בלי בשלות להנפקה בשוק האמריקאי. זה לא נפתר עד שלא התחילו להנפיק באירופה. מה שקרה בשוק הישראלי הוא, שקרנות עדיין מחפשות את הטכנולוגיות ומממנות אותן. אבל כשחברה מגיעה לשוק וצריכה עוד כסף, לא היה ממי לגייס".

אבל היום יש קרנות גדולות, שמשקיעות בחברות עד סיבובים מאוחרים.

"נכון, היום מלווים עד סיבובים מאוחרים, אבל לא עד שלב שלפני הנפקה, pre-IPO. באירופה 80% מהכספים מושקעים בשלב הפיתוח ולא בשלב הסיד. כי אלה הצרכים של החברות, ומשום שהאירופים נוטים להקטין את הסיכון. אצלנו, בקרן, אתה לא יכול להרוויח פי 100, אבל אתה לא צריך לחכות 7-6 שנים עד האקזיט".

למעשה, אתה לא צריך לחכות כמעט בכלל. בקרן קטליסט משקיעים בחברה רק כשיש "אינדיקציה על סיכויים להנפקה". וזה אומר, שבקרן הולכים אצל החברים בשוק ומוודאים שהצלצול על דלתות אחת הבורסות - בחודשים הבאים לאחר ההשקעה בחברה במסגרת הנפקת המזנין - יניב פתיחת דלת לבבית.

זה מה שקרה עם פאואר-דיזיין. קטליסט השקיעה בחודש מארס לפי שווי של 50 מיליון דולר לפני הכסף (הסיבוב כולו הסתכם ב-20 מיליון דולר), לא לפני שביררו שם ש"יש אינדיקציה" שאפשר להנפיק את החברה ב-150 מיליון דולר לפני הכסף בתוך חודשים ספורים. ההתחייבות, שהביאו קוקרמן ושות' מבנק גרמני, העלתה את הביקושים להשקעה בסיבוב, שהיקפו המקורי תוכנן לחמישה מיליון דולר. לבסוף הנפיקה החברה בנאסד"ק.

השקעה נוספת של הקרן נעשתה באורקס (דיג'ידנט לשעבר), שפיתחה מוצר הדמייה לתחום הרפואי. קטליסט השקיעה ארבעה מיליון דולר בשווי של 12 מיליון לפני הכסף, עם אופציה להשקיע עוד שני מיליון דולר. היעד הוא להנפיק את החברה בשווייץ בראשית השנה הבאה. השקעה נוספת נעשתה במדיה גייט, שעוסקת בתחום הדואר המאוחד, שם השקיעו מיליון דולר לפי שווי של 45 מיליון דולר לפני הכסף.

קוקרמן, מנכ"ל הקרן והמייסד שלה, ויאיר שמיר, נשיא וי-קון לשעבר שמכהן כיו"ר הקרן, לא סומכים על המזל. כשהם נכנסים לחברה, יש להם כבר אסטרטגיית אקזיט ברורה. בין המשקיעים בקטליסט יש גופים עם זרועות ארוכות באירופה: קבוצת אוטו הגרמנית, חברה פרטית המתמחה באיכות הסביבה, עם מחזור של מעל 2.6 מיליארד מארק; קבוצת הבנקאות האירופית HSBC; ארגודטה - חברת הטלפוניה הגדולה ביוון, שלה קרן השקעות שנסחרת בשווי שוק של 2.8 מיליארד דולר; הבנק הגרמני Hornblower Fischer; הבנק ההולנדי ABN Amro; קבוצת מ.מ. ורבורג הגרמנית; וגם בנק איגוד ומשקיעים פרטיים. מה שעוד חשוב אצל המשקיעים בקרן, אומר קוקרמן, היא העובדה שמספר לא קטן מהם משקיע לצדה של הקרן בחברות הישראליות, ובכך מגדיל את ערכה של הקרן כמשקיעה מובילה.

בקרן הזאת לא תמצאו צ'רטר טכנולוגי. שוב במסורת הבנקאות האירופית, יש שם צוות שהוא, כהגדרת קוקרמן, פחות טכנולוגי ויותר מוטה-שוק. לפני ששמים כסף בחברה, לא שואלים בקטליסט מה הטכנולוגיה שלה, אלא איך היא מוכרת - בעיקר לשוק האירופי, והאם יוכל המשקיע האירופי לבלוע את הכבודה הטכנולוגית שלה. לקרן יש זרם עסקאות מובטח, מפעילות קוקרמן ושות', שמרכזת, כך טוען קוקרמן, את רוב ההנפקות הישראליות באירופה.

אז איפה כדאי להנפיק באירופה? קודם כל, זה תלוי בוולואציה של החברה. בנובו-מרשה - עד 50 מיליון דולר, בגרמניה - 200 מיליון דולר, בשווייץ - 400 מיליון דולר. מבחינת נזילות, אומר קוקרמן, עדיפות גרמניה ושווייץ, משום ש"יש שם מספיק נפח מסחר".

טעות נפוצה אחת, אומר קוקרמן, היא המחשבה שקל להנפיק באירופה. "אבל הרבה חזרו בלי הנפקה. התרבות שונה. המשקיע האירופי פחות מבין בטכנולוגיה ואוהב דברים מוחשיים. לא הסכמתי להנפיק את קומטאץ', כי קשה להנפיק חברות דוט.קום באירופה, גם בבום הגדול היה קשה. יש גם פחות התלהבות בכל מה שקשור לאינטרנט, משום שבדרך כלל החברות האלה לא מציגות מכירות ורווחיות. אורקס היא אולי לא בתחום הכי סקסי לאמריקאים, אבל זו חברה בריאה במושגים אירופיים. לחתמים האירופים יש הרבה פחות אנליסטים ממה שיש לאמריקאיים. כרומטיס לא היתה יוצאת להנפקה באירופה, משום שאין לה מכירות. בניגוד לאמריקאים, אין לאירופים ארבעה אנליסטים לאופטיקה ושלושה לווידאו".

למה הכוונה במוצר "מוחשי" יותר, כזה שקרוב יותר לצרכן הסופי?

"לאו דווקא. מוחשי זה אומר שאפשר למכור אותו ושאפשר להסביר את הטכנולוגיה שלו לקהל מוסדי".

זה תלוי גם במסביר.

"זה מאוד תלוי בהנהלה. לפני שאני לוקח חברה להנפקה, אני בודק עם ההנהלה יכולה להתמודד עם road show באירופה".

מה היתרונות של הנפקה באירופה?

"התהליך יותר קצר, יותר פשוט ויותר זול. עורך הדין לא צריך לחתום על התשקיף, כמו שמחייבים בארה"ב, המ שעולה מאות אלפי דולרים בשכר טרחה. מי שחותם הם המנהלים של החברה".

זה יותר קרוב למסורת של הסכם ג'נטלמני שמאפיין מוסדות פיננסיים ותיקים יותר?

"כן. וחוץ מזה, שלא כמו בארה"ב, אין תביעות משפטיות. ולכן גם לא צריך לכתוב עשרה עמודים של גורמי סיכון. יש אנשים שבכל זאת עושים את זה, ואז הם הורגים זבוב עם תותח".

קטליסט השקעות (Catalyst Investments)

גוף השקעות: קרן הון סיכון

שלב השקעות: pre-IPO

תחומי השקעה: לפי פרמטרים של שוק ופיננסים

היקף נכסים: 44 מיליון דולר

משקיעים: קבוצת OTTO, בנק איגוד, ארגודטה, בנק הורנבלוור פישר מגרמניה, בנק ABN Amro מהולנד, מ.מ. ורבורג מגרמניה, בנק HSBC, קומפרטנר

חברות פורטפוליו: פאואר דיזיין, אורקס, מדיה גייט

שותפים בחברת הניהול: אדוארד קוקרמן, יאיר שמיר, ג'ואי סאבט, דיוויד סלומון

אקזיטים: פאואר דיזיין

אתר: www.catalyst-fund.com