"צוללת יו-571". בימוי: ג'ונתן מוסטאו; תסריט: ג'ונתן מוסטאו, סאם מונט; צילום:
אוליבר ווד; מוסיקה: ריצ'רד מרווין; משתתפים: מתיו מקונוהי, ביל פקסטון, ג'ון
בן ג'ובי, הארווי קייטל. ארה"ב 2000.
הזמן הוא מלחמת העולם השנייה. יש טובים ורעים, אמריקנים מול נאצים. המשימה
של אנשי הצוללת האמריקנית היא לחדור לצוללת הגרמנית ולחשוף את הצופן הסודי
ששימש את הנאצים לאיתור אוניות האספקה של בעלות הברית. אלא שהמשימה קשה והעניינים
משתבשים. הטובים, איך לא, מנצחים בסוף.
עירית שמגר ("מעריב") סבורה שזה "סרט בנים מובהק, מעין גיבושון של חיל הים,
שופע פעלתנות ורעש גברי מהודק במארז של דידקטיות, צדקנות ומטיפנות, ההכרחיות
לקיומה של כל מסגרת צבאית ומאפיינות את הקולנוע האמריקני הפופולרי".
הסרט "מתקדם מקטסטרופה לקטסטרופה, מקרב לקרב, כמו משחק מחשב שמציב מדי רגע
אויב חדש משמאל ומימין, ויש ליירט אותו, לחסל, למחוק". בניגוד למשחקי מחשב,
הצופים כאן לא פעילים, אבל הבונוס שלהם הוא "קטעי אקשן עשויים היטב" ו"רגעים
מרשימים". שמגר נותנת שלושה כוכבים.
יהודה סתיו ("ידיעות אחרונות") לא מתרגש מהעובדה, שאירועי פיצוח הקוד הנאצי
בסרט לא ממש תואמים את העובדות ההיסטוריות. "הוליווד תמיד שיפצה את ההיסטוריה
כדי לשרת נאמנה את תסריטיה" ומהומה "על חוסר הדיוק רק תועיל לפירסומו של הסרט",
מן הסתם.
הסרט "מותח ומרתק". מוסטאו ביים אותו "על-פי המדריך למשתמש של כל במאי מקצועי
בהוליווד ועשה סרט נקי, יעיל ומהוקצע. אמנם, בלי הרבה השראה", אבל מצולם היטב
ועם "כוכבים כריזמטיים", העושים כולם את עבודתם "רהוטה ועניינית". סתיו כבר
מעניק ארבעה כוכבים.
יקיר אלקריב ("עיתון תל-אביב") סבור ש"צוללת יו-571" הוא "מסוג הסרטים שאסור
למצמץ בהם. מצמצת? החמצת התפתחות העשויה להיות קריטית להבנת ההמשך". וגם "בתום
שעתיים של מתח מרוכז" אלקריב רצה "עוד".
"צוללת" הוא "לא רק סיפור טוב, אלא בעיקר מלאכה קולנועית מעולה". מוסטאו מבסס
את עבודתו על "האמצעים הקולנועיים הקלאסיים: תסריט, משחק, תנועת מצלמה" ולא
על פעלולים. הליהוק "מחוכם", והעבודה בחלל הצוללת "מדויקת". הסרט לא רק מתאר
ניצחון, כי אם הדרך שלו היא דרך מנצחת - "וזה דבר יפה מאוד, שהולך ונעשה נדיר
מאוד".
דבורית שרגל ("רייטינג") טוענת, שמדובר ב"סרט אסונות קלאסי, קלסטרופובי ומלחיץ,
שמפעיל את הצופים במיומנות, תוך לחיצה על כל הנקודות שמצמידות אותם לכיסא בחרדה
אין קץ". הסיפור בנוי נכון, "בקצב הראוי, תוך הצגה נאותה של הדמויות, על כלל
המרכיבים באישיות ובתנאים החיצוניים המפעילים אותם, עם הרבה מוסר השכל".
השילוב בין "הצד האנושי עם זה המשימתי, הצבאי" יוצר "סרט מלחמה טוב", שבו "גם
הסצינות הקאמריות, הסגורות, בתוך גוף החלודה השוקע לאיטו וחורק בכבדות, מוצגות
באופן נכון ומשכנע. ותחושת הלחץ והאין מוצא בהחלט עוברת הלאה, אל מחוץ למסך".
בקיצור: סרט מלחמה טוב, מותח ומרתק.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
