תולדות המשפט משופעות בדוגמאות של שינויים פרוצדורליים שחוללו תמורות בדין המהותי. משפטנים שטרם שכחו או מתעניינים במשפט המנדטורי בארץ ישראל, ודאי זוכרים כיצד חקיקה פרוצדורלית שינתה את פני המשפט המהותי. בספר החוקים שלנו עדיין נותרו לפליטה כמה סעיפים מתוך "חוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני" משנת 1879, והרי חוק זה, שאמור היה לחולל שינויים פרוצדורליים, הפך את הקערה על פיה דווקא בתחום המשפט המהותי, אם כי התמורות שנתחוללו בעטיו אינן רלוונטיות יותר עקב הפסיקה הישראלית.
אפשר שאנו עתידים לשוב ולהתנסות בהשפעתן של הלכות פרוצדורליות על הדין המהותי בהקשר לבתי הדין לענייני משפחה. הקמת מערכת בתי המשפט לענייני משפחה היא עניין דיוני במובהק. אך הצעד הפרוצדורלי הזה יגרור אחריו שינויים מהותיים, וכבר ניתן להצביע על כעין סנונית ראשונה באחד מפסקיו של השופט יהושע גייפמן, שבתקופת כהונתו הקצרה כבר הספיק להעשיר את ספרות המשפטים בפסקי דין עניינים, המתירים כמה סבכים שבתחום האישות. הפסק שנסקור, עניינו דיני מקרקעין בסוגיה שהיא אקטואלית אך ורק בין בני זוג (תמ"ש 20950/96).
התובע הגיש תביעה לפירוק השיתוף בדירת המגורים של בני הזוג, והנתבעת הגישה תביעה ובה עתירה לסעדים מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג. ההליך של פירוק שיתוף במקרקעין הינו הליך דו-שלבי. לב-ליבו של השלב הראשון בהליכי הפירוק הינה ההחלטה על הפירוק, בה נקבעת גם שיטת הפירוק. לבליבו של השלב השני בהליכי הפירוק הינה ההחלטה על אישור המכירה.
דירת המגורים של המשפחה היא נכס משפחתי מובהק. פירוק השיתוף בו מביא לפירוק התא המשפחתי. במשפט הישראלי לא מוכר סעד של צו הפרדה בין בני זוג, אולם פירוק השיתוף בדירת המשפחה מביא בפועל לתוצאה זו.
הפרקטיקה, שהיתה נהוגה לפני הקמתו של בית המשפט למשפחה, ליתן צו לפירוק שיתוף על סמך עיון בכתבי הטענות והשמעת טיעונים משפטיים - אין לה מקום בבית המשפט למשפחה. לצורך התאמה בין דיני הקניין לדיני המשפחה, יש לאפשר חדירה של שיקולים מדיני המשפחה לכל אחד משני השלבים של הליך פירוק השיתוף בדירת המגורים של בני הזוג.
בשלב השני של הליך פירוק השיתוף בדירה - שלב ביצוע הפירוק - תחמו הפסיקה והחקיקה את חדירת השיקולים ממערכת דיני המשפחה, לאלמנט של הסדרת המדור החלופי לאשה ולילדים הקטינים.
בעניין בר"ע 406/85 חגי נ' חגי (לא פורסם) הדגיש בית המשפט העליון: "היטיב השופט המלומד לעשות, כאשר דאג שיהיה תיאום בין סיפוק מדור לאשה כחלק מזכותה למזונות, לבין פירוק השיתוף בדירה".
ההחלטה אשר קבעה את הצורך לתאם בין ההליכים של ביצוע פירוק השיתוף בדירה לבין הצורך להסדיר את המדור של האשה והילדים, הביאה את בית המשפט להכיר בצורך לגבש את ההלכה בסוגיה זו.
תחילה נקבע ע"י בית המשפט, על פי מושכלות ראשונים, שאין האשה או הילדים זכאים על פי הדין האישי למדור ספציפי בדירה בה מבוקש לפרק את השיתוף, אלא למדור חלופי בלבד; דהיינו, כי הזכות למדור, כחלק מדין המזונות, היא זכות שבעטייה ניתן לחייב את הבעל בחיוב כספי בלבד (בר"ע 19/47 בר לוי נ' בר לוי, פ"ד כח(1) 726, 728. ע"א 222/84 אילון נ' אילון, פ"ד מה(3) 406, 413).
התפתחות נוספת בסוגיה חלה, כאשר בית המשפט העליון פסק, שהמדור החלופי צריך להיות מותאם לרמה הכוללת של הדירה הקודמת, אך מבחינת מספר החדרים, ניתן להביא בחשבון את העובדה, שמספר הדיירים שהתגוררו בדירה פחת, לאור הסיכסוך בין בני הזוג. לפיכך, הדירה החלופית יכולה להיות קטנה יותר (ע"א 735/89 נתיב נ' נתיב, פ"ד מה(3) 3).
חידוש נוסף נקבע ע"י בית המשפט העליון בפרשת חקק. בית המשפט העליון דחה את התביעה הכספית של האשה להסדרת מדור חלופי וקבע, שיש לנכות רעיונית את ההכנסה הפירותית, שיכולה האשה לקבל מה"קרן", שהינה חלקה של האשה בכספי פדיון מכירת הדירה. בנסיבות העובדתיות של המקרה, קבע בית המשפט העליון שאין לחייב חיוב כספי בגין מדור חלופי (ע"א 596/89 חקק נ' חקק, פ"ד מה(4) 749).
גם המחוקק נדרש לעניין. בתיקון מס' 17 לחוק המקרקעין, התשנ"ה-1995, שהשופט גייפמן היה ממנסחיו וממעצביו, נקבע שבית המשפט לא יורה על ביצוע המכירה, והמכירה תעוכב כל עוד לא נוכח בית המשפט, כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם נמצא הסדר מגורים אחר, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים. תיקון דומה נעשה בהוספת סעיף 10 א' לחוק המטלטלין, תשל"א-1971, לגבי פירוק שיתוף בדירה שאינה רשומה בלשכת רשם המקרקעין.
עם הקמת בית המשפט למשפחה, נמצא צורך גם לתחום בפסיקה את חדירת השיקולים מדיני המשפחה לשלב הראשון של הליך פירוק השיתוף בדירה - השלב בו ניתנת החלטה על פירוק השיתוף.
מגמת חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, לקבוע סדרי דין, דיני ראיות ודרכי ניהול משפט, ולא להסדיר רפורמות בדין המהותי; יחד עם זאת, בהתוותו שיטת ניהול שונה של משפט, עשוי להיווצר גם שינוי בדין המהותי.
הקונספציה המנחה בחוק היא להגיע לדיון במכלול הסיכסוך על כל גווניו - בכל התביעות - במגמה להביא לפתרון כולל. לא עוד דיון שכל מטרתו להגיע להכרעה בגיזרה צרה של הסיכסוך.
הגישה הכוללנית אינטגרטיבית מכתיבה גם שינוי גישה, שעימה שינוי מהותי. תיק המשפחה מורכב, על פי תקנות סדר הדין האזרחי, מתיק ראשי ותיקי משנה. הגישה האינטגרטיבית של בית המשפט למשפחה מחייבת לא לבודד תביעה אחת של פירוק שיתוף משאר התביעות. יש לדון בכל התביעות במאוחד, כולל דיון מאוחד בשלב ההוכחות.
בסיכסוך הנדון הוגשה שורה של תביעות בעניין המזונות והרכוש של בני הזוג. הקדמת הדיון בתביעה לפירוק השיתוף בדירה, כאשר שאר התביעות שהוגשו בסיכסוך משפחה זה יידונו מאוחר יותר - עלול להביא לפירוק מהיר ולא מוצדק של המשפחה, קודם שנפרשה בפני בית המשפט התמונה הכוללת של הסיכסוך, וקודם שנבחנו אלטרנטיבות לפתרון הסיכסוך. תבוננות בשבר המשפחתי בגיזרה צרה אחת בלבד, כאילו היה דיון אזרחי רגיל, אינה מאפשרת לעשות צדק עם המשפחה ולהסדיר את עניינה בדרך הראויה.
על בית המשפט למשפחה להימנע מליתן החלטה על פירוק השיתוף קודם שמיעת הוכחות במכלול התביעות שהוגשו בפניו. אין לבודד את תביעת פירוק השיתוף בדירה משאר התביעות התלויות ועומדות באותו סיכסוך. אין להקדים את פירוק השיתוף בדירה להכרעה בשאר התביעות שהוגשו בפני בית המשפט. שיקולים אלה מדיני המשפחה חודרים לשלב הראשון של הליך פירוק השיתוף בדירה, אולם אין אלה השיקולים היחידים שנועדו ליצור התאמה בין דיני הקניין לדיני המשפחה.
שיקול נוסף מתחום דיני המשפחה החודר לשלב הראשוני של הליך פירוק השיתוף, נגזר מההיבט של חלוקת הרכוש. כאשר תלויות תביעות רכושיות, שהוגשו מטעם כל אחד מבני הזוג, אין לפצל את הדיון בין התביעה הרכושית שהגיש הבעל לבין התביעה הרכושית שהגישה האשה.
פסקי דין הצהרתיים וסעדים לפירוק שיתוף בעניין הרכוש, מן הראוי שיידונו במאוחד. פיצול מלאכותי ודיון בחלק מרכוש המשפחה עלולים להביא לחלוקה לא שוויונית של הרכוש המשותף. פירוק שיתוף בנכס אחד בלבד עלול גם להביא יתרונות לא צודקים לאחד מבני הזוג.
זאת ועוד, הפיצול מונע אפשרות מבית המשפט להחליט, אם יש כלל צורך לפרק את השיתוף בדירה. ייתכן, שבחלוקה כוללת של כלל הרכוש, אחד מבני הזוג יישאר עם הדירה ובן הזוג האחר יישאר עם שאר הרכוש - דבר שייתר את צורך לפרק את השיתוף בדירת בני הזוג.
באשר לבני זוג שנישאו לאחר 1.1.74, כבר הבית השופט יהושע גייפמן את דעתו בתיק תמ"ש 21850/96. מבחן התוצאה בפרשת ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3) 529 הוא חד-משמעי. בפרשה זו קבע בית המשפט העליון:
"הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת שיחלק שווה בשווה בין בני הזוג את כל הרכוש, מכל סוג שהוא, שנצבר במהלך חיי נישואיהם - זכויות וחובות - נכון ליום הפירוד".
הדרך שבה על ביהמ"ש למשפחה לילך, כל עוד לא אומצה בפסיקת ביהמ"ש העליון גישת הסימולטניות - תחולתה של חזקת השיתוף בצד איזון משאבים - היא גישתה של השופטת שטרסברג-כהן בפסק דין יעקובי, פ"ד מט (3) 529, 626:
"הדין החל על בני זוג במהלך חיי הנישואין באשר לזכויותיהם ברכוש, הוא הדין הכללי... יש לקבוע את הבעלות לאשורה לפי הדין הכללי, שיפורש בגמישות ובהתאמה למסגרת השיתוף שבה חיים השניים שהרכוש נצבר על ידיהם. כאן מתקרב הדין הכללי לחזקת השיתוף, לפחות ככל שהיתה בתחילת דרכה.
"על מנת לקבוע את זכויות כל אחד מבני הזוג ברכוש במהלך חיי הנישואין, ניתן לפנות לדיני החוזים, לדיני הקניין, לדיני הנאמנות, לדיני השליחות, לדיני עשיית עושר ולא במשפט, לעקרון תום לב... כל זה ייעשה תוך התייחסות למערכת היחסים המיוחדת של השותפות הנובעת מחיי הנישואין... יכול שהתוצאה לגבי קביעת הזכויות ברכוש תהיה דומה וקרובה לתוצאה המתבקשת מחזקת השיתוף, אבל בכל מקרה לא תהיה היא פרי הפעלת חזקת השיתוף עצמה אלא פרי הפעלת הדין הכללי בהתאמה".
פרשנות זו, שיש ליישמה בבית המשפט למשפחה, נסמכת על הוראת סעיף 4 לחוק יחסי ממון בין בני הזוג, התשל"ג-1973, הקובעת:
"אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני".
לשון אחר: כאשר בני זוג נישאו לאחר 1.1.74, לא ניתן קודם פקיעת הנישואין להסתמך על חזקת שיתוף כללית, אולם ניתן להוכיח כוונה ספציפית של הצדדים לשיתוף מכוח הדין הכללי. הדין הכללי יפורש בהתאמה למסגרת השיתוף של בני הזוג, ויאפשר, כלשונו של הנשיא ברק בד"נ נפיסי, להעביר את הוכחת "כוונת השיתוף" להבדיל מ"חזקת השיתוף" על פני הים הזועף של הוראת חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969.
בנסיבות אלה, התוצאה היא שאין מניעה לתבוע סעד הצהרתי כאשר בני הזוג נישאו לאחר תחילתו של חוק יחסי ממון.
התוצאה היא שאין להקדים את הדיון וההחלטה בתביעת פירוק השיתוף בדירה לדיון וההחלטות בתביעות האחרות שהוגשו.
הנה כי כן, בפסק דינו של השופט יהושע גייפמן משתקף בבירור, כיצד הקמתה של ערכאה דיונית חדשה, אשר בין הוראותיה הפרוצדורליות מצווה לאיחוד כל התובענות שבין בעלי הדין, סופה שינוי מהותי ביישום הוראות חוק המקרקעין לעניין פירוק בשיתוף בין בני זוג.
(כל הזכויות שמורות לחברת רת"ק בע"מ, פקס: 03-7523311).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
