תמצית פרשת פרומדיקו

בהתאם להסכם הרכישה ולחוזה נוסף שנחתם בין פרומדיקו לארוטף, בוצעה הרכישה ב"מפוצל", באופן בו ארוטף רוכשת את הסוכנויות, ופרומדיקו מתמנית על ידי ארוטף, מכוח בעלותה של האחרונה על הסוכנויות, כמפיצה בלעדית של התרופות והציוד הרפואי בישראל. בהתאם ל"חלוקת עבודה" זאת, זכתה ארוטף לעמלות מיצרני התרופות, ואילו פרומדיקו נהנתה מהכנסות שנבעו לה ממרווחי המחירים (בין מחיר המכירה למחיר הרכישה של התרופות).

בפועל, תפקידה של ארוטף היה פאסיבי לחלוטין, והוא בא לידי מיצוי במינויה של פרומדיקו כמפיצה בלעדית, בעוד פרומדיקו היתה פעילה לא רק בתפקידי הפצה, אלא אף בחלק מן המקרים שימשה כ"גובה" של כספי העמלות שהועברו על ידה לארוטף, ללא כל ניכוי מס במקור. זאת ועוד: שבע שנים לאחר ביצוע הרכישה, ובעקבות חילוקי דעות מסויימים בין טבע למשקיעים הזרים, רכשו המשקיעים הזרים את פרומדיקו, ולא היה עוד הבדל, מבחינת הבעלות, בין ארוטף לפרומדיקו.

בית המשפט המחוזי מצא, כי במצגי העיסקאות הנדונות היו יסודות מלאכותיים וכוזבים כאחד, והרשיע את הנאשמים בעבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה. בבסיס הרשעתו עמדה הקביעה, כי ההכנסה שיוחסה לארוטף היתה חייבת במס בישראל, ועל כן בעת שטבע שלטה בפרומדיקו, היתה חובה על פרומדיקו לנכות מס במקור מן הכספים שהעבירה לארוטף. משנמכרה פרומדיקו למשקיעים הזרים, קבע המחוזי, כי בעקבות טשטוש הגבולות בין ארוטף לפרומדיקו, אין להכיר כלל בהעתקת ההכנסה לארוטף, ופרומדיקו הייתה חייבת בתשלום מס על הכנסותיה אלה.