מי בכלל צריך בית חולים באשדוד

מספר המיטות הכלליות ל-1,000 נפש בישראל עמד בשנת 1998 על כ-6.03 - עלייה קלה לעומת 1996, אז היה המספר 6.00. ככלל, בהשוואה למדינות מפותחות, אין ישראל חסרה מיטות אישפוז כלליות. היא חסרה מיטות בתחום הטיפול הגריאטרי הממושך.

הממוצעים הללו אינם מעידים על בעיית התפלגות בתוך המדינה. אבל, יש אי-שיוויון בין מספר המיטות באיזורי הפריפריה לבין איזורי ירושלים והמרכז. לענייננו חשובה נפת אשקלון, בה נמצאת העיר אשדוד, וסביבת הנפה.

האיזור נמצא במרחק נסיעה של כ-30-20 דקות מאיזור תל אביב, בו יש צפיפות רבה יחסית של מיטות אישפוז. יתרה מכך, בסביבתו הקרובה יש שלושה בתי חולים: ברזילי באשקלון, במרחק נסיעה של כ-25 ק"מ, קפלן ברחובות, במרחק נסיעה מעט גדול יותר, ואסף הרופא ברדיוס החיצוני לאשדוד, הגובל בתל-אביב. לשלושת בתי החולים יחד כ-1,600 מיטות כלליות.

לפי כל קריטריון, אשדוד אינה נמצאת בתחום שחסרות בו מיטות אישפוז כלליות, או שקיימת בו בעיית זמינות. סביר שחולה יגיע מאשדוד לאשקלון, או לרחובות, מהר יותר מאשר חולה מצפון תל-אביב או הרצליה, שנתקע בפקקי תנועה בדרכו לאחד מבתי החולים בתל-אביב.

מחקרים כלכליים מצביעים על כך, שמבחינת עלות אישפוז ממוצעת של בית חולים כללי, הכמות האופטימלית היא 800-300 מיטות. הדבר נובע מתשואה לגודל, הקשורה לניצול ציוד וטכנולוגיה יקרים, הקובעים במידה ניכרת גם את מיומנות הצוות ואיכות הטיפול. לבתי החולים "ברזילי" ו"קפלן", הסמוכים לאשדוד, כ-500 מיטות כל אחד. כלומר, במקרה הטוב, בית החולים באשדוד יהיה על סף האופטימליות מבחינת עלות ואיכות.

הפיתרון הנכון יותר הוא להרחיב, על תשתית קיימת, את אחד משני בתי החולים הסמוכים לעיר, עד לכ-800 מיטות. איכות הרפואה שתושג בתוספת 300 מיטות בשני בתי החולים הסמוכים תהיה במקרה זה טובה יותר מאשר בבית חולים חדש, ועלות הרפואה תהיה נמוכה יותר.

למעשה, מוצע להקים באשדוד בית חולים נוסח "יוספטל" באילת, שהוא היקר במדינה למיטה, או ליום אישפוז. "יוספטל" הוא מעין חדר מיון קדמי מורחב למקרים מסובכים המועברים צפונה. הדבר נחוץ באילת הרח

וקה, אבל באשדוד?

לו איכות הרפואה ובריאות אזרחי העיר עמדה לנגד עיניהם, פרנסי העיר אשדוד צריכים היו לתמוך בהרחבת בתי החולים הקרובים לעירם. פיתרון כזה יעיל ואיכותי יותר. ישאלו עצמם אנשים אלה, לאיזה בית חולים הם, או משפחותיהם, יעדיפו להתפנות כאשר תהיה להם בעיה שאינה טריוויאלית.

מכאן עולה השאלה, מי יישא בהוצאה להאדרת שמה של אשדוד. נניח שיימצאו משקיעים שיסכימו להשקיע בבית חולים, עדיין יעמדו בפניהם מספר סוגיות. ראשית, עלות ההפעלה גבוהה. שנית, ספק אם יהיה ביקוש מספיק לשירותיו, לאור ההיצע בסביבה ולאור העובדה שקופות החולים - מהן צריכים לבוא מרבית החולים - מאשפזות במחירים מסובסדים בבתי חולים אחרים.

שלישית, הממשלה קובעת עבור בית החולים את מחירי האישפוז, שלעתים קרובות אינם ריאליים. רביעית, גם אם קופות החולים יאשפזו בו, הן ישלמו באיחור רב. גם אז בית החולים ייפול על קופת הציבור.

לאור הדברים האלה, גם שירותים אחרים הנלווים לבית החולים - שר"פ, חנויות, מסעדות וכו' - לא יכסו את עלויות האישפוז. קרוב לוודאי, שקופת העיר תישא קודם בהפסדים, ואחר-כך הממשלה (כפי שקרה בבתי החולים "רוטשילד" ו"איכילוב", שהערים חיפה ותל-אביב "ויתרו" עליהם לטובת הממשלה).

חשוב להדגיש, שתנאי המיכרז אינם מדברים על בית חולים דוגמת "הרצליה מדיקל סנטר", שאינו בית חולים כללי, אלא בית רופאים מורחב לבדיקות ולפעילויות כירורגיות במימון פרטי.

במיכרז להקמת בית החולים באשדוד עשוי להיות היגיון מסויים, אם נניח כי נוכח אי-יכולתה להיפטר מבתי החולים שלה ולהפריד בתי חולים של "שירותי רפואה כללית" מהקופה, החליטה הממשלה לפתח מערכת אישפוז חדשה שאינה תלויה במערכת הציבורית הקיימת.

אולם, כאמור, האיתנות הפיננסית של בית החולים המוצע אינה מובטחת כלל. טקטיקה כזו בלתי-סבירה, בגלל עלותה של מערכת האישפוז. נראה, איפוא, שהממשלה נכנעה ללחץ שאין בו היגיון, שתוצאתו גידול בהוצאה לבריאות - ללא תרומה של ממש למערכת. למעשה, הממשלה עושה זאת במקום להתמודד עם בעיותיה האמיתיות של מערכת האישפוז.

אם רוצה הממשלה לפתח את מערך האישפוז באיזור, גם לטובת העיר אשדוד, כאשר בצדודית עינה משקיעים פרטיים, יש לחשוב על עיבויו של בית החולים ברזילי והפיכתו לתאגיד עצמאי ולבית חולים על-איזורי. בית חולים מסוג זה יכול לשרת גם את חבל עזה, תמורת תשלום הוגן וריאלי מוסכם עם הרשות הפלשתינית, הזקוקה לשירותי בית חולים מודרני. תשלום כזה ושירותים פרטיים אחרים יכולים לפצות משקיעים פוטנציאליים באיגרות חוב מתאימות.

הכותב הוא פרופ' לכלכלת ומדיניות בריאות באוניברסיטת בן גוריון