לוויין נאה, בעל ראייה סלקטיבית

תסריט כמו זה שאמור להתרחש היום, היה נשמע דמיוני רק לפני כמה שנים: משגר רוסי (סטארט-1), שהוא גירסה של טיל בליסטי סובייטי, משגר לחלל לוויין צילום אזרחי של התעשייה האווירית הישראלית, שהוא גירסה של לוויין ריגול צבאי (אופק-3).

אולם יש "אבל" גדול למדי, הנחשף כאן לראשונה: משרד הביטחון הישראלי, שהוא הלקוח הראשון של הלוויין, ושעדיין לא הופנמו אצלו ביטויים חדשניים כמו למשל "כפר גלובלי", נקט במהלך מתוחכם וחוקי לחלוטין, לפחות לפי ספר החוקים שלו, ורכש מהתעשייה האווירית ושותפתה בפרוייקט את כל זכויות הקליטה של צילומי ישראל מהחלל.

כך, לקוח זר שיוכל לרכוש מהלוויין EROS-1 ללא הפרעה צילומים חודרניים - למשל, של כור גרעיני בפקיסטן - לא יוכל לשטוף את העיניים בצילומים של הכור הגרעיני בדימונה, אף שהוא נחשף כבר מזמן מצילומי לוויינים אזרחיים פרימיטיביים יותר, המוצעים בשוק החופשי, ששודרו אפילו בטלוויזיה הישראלית.

הלוויין האזרחי EROS-1 (אזרחי למחצה, מסתבר) שפותח בארץ על בסיס טכנולוגיה, ששייכת למערכת הביטחון, רשום תחת חוקי ישראל, מה שהופך את משרד הביטחון לרגולטור שלו, ולא מונע ממנו לבצע כל מהלך צנזוריאלי מעין זה. בכירים בתוכנית הלוויין מדברים על זה בכאב.

בלי תחרות, למקום השני התעשייה האווירית ואל-אופ רצו להיות הראשונות בעולם בהפעלת לוויין צילום אזרחי קטן, אבל מסיבות אופייניות למקומותינו כמו חוסר תקציב וחיפוש אינסופי אחר משקיעים, השיגו אותן קונצרן לוקהיד-מרטין וחברת ספייסאימג'ינג האמריקניים - ששיגרו לאחרונה את הלוויין "איקונוס". את חברת Earth-watch הן השיגו, אבל לא בזכות עצמן - הלוויין "ארלי-בירד" מתוצרתה התפוצץ לאחר השיגור.

כך, במירוץ שלא היו בו מתחרים בעת הזינוק, הגיעו החברות הישראליות למקום השני. החברות שהיו אחראיות לסדרת לווייני ה"אופק", כללו אלמנטים שלה בלוויין החדש, אבל לא לפני שמשרד הביטחון השמיט מהם מרכיבים מסווגים. משקלו הנמוך של הלוויין, רק 250 ק"ג, הוא כמחצית ממשקלם הממוצע של לוויינים אזרחיים אחרים, מה שמקנה גמישות ביכולת התימרון שלו בחלל ויציבות רבה יותר. ובכלל - משקל קל בחלל משמעותו בעיקר אורך חיים גדול יותר ללוויין, עקב קצב צריכת אנרגיה יעילה יותר.

כשהתעשייה האווירית חיפשה שותפים לתחום החלל בארה"ב, בתחילת התוכנית, היא נתקלה במורת רוח מגורמי השוק, שזכרו כיצד נעמדה מערכת הביטחון הישראלית על הרגליים האחוריות, וכפתה על המימשל להעביר חוק למניעת הפצת צילומי לוויין בעלי יכולת רזולוציה גבוהה במיוחד, של בין 2-3 מטרים, שהיו עלולים לחשוף סודות מדינה ישראליים. החברות האמריקניות, העוסקות באיסוף צילומים מסוג זה, מחו על החוק, וטענו שישראל אינה יכולה להחזיק את המקל משני קצותיו - למנוע מהן לפעול ובמקביל להיכנס ולפעול בתחומי ההתמחות שלהן.

אבל הדבר לא מנע מקונצרן לוקהיד-מרטין, יצרן האף-16, לבחון להצטרף לתוכנית הפיתוח והשיווק העולמית של לוויין הצילום האזרחי. מנהל העסקים של הקונצרן בישראל, יהושע שני, אישר כי התנהלו מגעים ראשונים בנושא. לוקהיד-מרטין עוסק בעצמו בפיתוח לוויינים מסוגים שונים, טכנולוגיית חלל, משגרי לויינים ואמצעי עיבוד נתונים למידע המתקבל מהלוויינים.

נטיית הנהלת התעשייה האווירית לקחת כשותף את לוקהיד-מרטין, מהקונצרנים הגדולים בעולם בתעופה-ביטחון, הונחתה על ידי ההערכה כי הוא יוכל לסייע בצורה מכרעת לתהליך הפיתוח, הייצור ובעיקר בתהליך השיווק של לווייני הצילום החדשים. "ללוקהיד-מרטין", אמר אז מקור בהנהלת התעשייה האווירית, "יש שוק בינלאומי איתן ויציב ללווייני צילום וללוויינים מסוגים אחרים, ואנו מעריכים שהלוויין החדש מפיתוחנו, שטרם נקבע לו שם, יוכל להשתלב בצורה טובה בפעילות הקונצרן".

תוכנית פיתוח הלוויין האזרחי בתע"א ואל-אופ התכוונה במקור לשגר אותו באמצע שנת 1998, לאחר שיוצאו מהלוויין הצבאי "אופק" כל המרכיבים שפותחו לתוכנית הצבאית. "נעשה שימוש בידע שהצטבר באגפי החברה במהלך תהליכי הפיתוח של שלושת הלוויינים בסדרת 'אופק'", הוסיף אז מקור אחר בתעשייה האווירית, "אך נפתח מערכות חדשות במקום מערכות ואלמנטים, שנמנע מאיתנו להשתמש בהם".

מינהלת הלוויין האזרחי בתע"א ישבה במינהל טכנולוגיות החלל במפעל מב"ת, בניהולו של יצחק ניסן, ובאל-אופ רוכזה הפעילות על ידי מנכ"ל החברה, יעקב תורן. הרקע לפיתוח הלוויין היה הערכות שבשנים הבאות ישוגרו בארה"ב מאות לוויינים, בממוצע של כ-80 שיגורים בשנה. חלק גדול מהלוויינים אמורים להיות למטרות צילום למשימות אקולוגיה, מודיעין אזרחי ומטאורולוגיה.

שוק לווייני הצילום האזרחיים הבטיח פוטנציאל מסחרי גדול, שהיה עשוי להגדיל את תחום הלוויינות בישראל פי כמה וכמה. ברקע - חוסר ההצלחה של לוויין התקשורת של התעשייה האווירית, "עמוס", וההשקעות העצומות שלא החזירו את עצמן עד לכתיבת שורות אלה.

תוכניתן המקורית, שעדיין לא התממשה, של התעשייה האווירית ושותפתה האמריקנית הרעיונית למיזם, חברת "קור סופטווייר טכנולוג'יס" (CST), היתה לשגר לחלל, במקור עד לשנת 2000, שמונה לווייני צילום. בראיון ל"גלובס", הצטייר מנכ"ל ויו"ר CST, סטיבן ווילסון, כמעריץ של הלוויין "אופק". CST שבסיסה בפסדינה, קליפורניה, חיפשה ומצאה בארץ לוויינים, המיועדים לגובה נמוך, ומאפשרים למשתמש לקבל תמונה צבעונית בעלת יכולת הפרדה של מטר אחד.

בין לקוחותיה של CST נמצאים חברות מסחריות, גופים ממשלתיים, ואירגונים העוסקים במיפוי כדור הארץ לצרכים שונים, כולל בנושא איכות הסביבה. "לווייני ה'אופק' הישראליים", אמר ווילסון, "לא זכו עד כה לדעתי להערכה הנאותה בעולם. אלה לווייני הצילום מהטובים ביותר בשוק הבינלאומי כיום, ואם לא היינו בטוחים בכך, כלל לא היינו נכנסים לשותפות עם התעשייה האווירית. בשנים הקרובות נראה את הלוויינים האלה תופסים מקום של כבוד בשוק הלוויינות העולמי, במסגרת רשתות מידע צילומי מהחלל".

השוק נראה מבטיח, והחיפוש אחר משקיע אסטרטגי נמשך. קונצרן כלל, בחן את האפשרות להצטרף לפרוייקט. מנכ"ל חברת כלל טכנולוגיות מידע, העוסקת בתחום הלוויינים, אלוף (מיל.) גיורא רום, לשעבר נספח צה"ל בארה"ב, לא פסל את האפשרות כי הקונצרן יצטרף לחברה החדשה, ויזרים את המימון ההכרחי. בראש החברה המשותפת לתע"א ו-CST, שנקראה אז "ווסט אינדיס ספייס", עמד מנכ"ל האוצר ויו"ר בנק המזרחי לשעבר, דוד ברודט. רום מסר אז ל"גלובס" כי כלל משקיע בחברות, העוסקות בתחום החלל והתעופה, אך סייג את דבריו והוסיף שנושא השותפות במיזם "אינו נמצא בעדיפות גבוהה".

מקור בכיר בתעשייה האווירית הביע אז אופטימיות באשר לכניסת כלל לחברה, ואמר כי היא תוכל להתבצע בדרך של דילול מניות השותפות. באותה עת חלוקת הבעלות בחברה היתה 44% לתעשייה האווירית, 44% לשותפה מעבר לאוקינוס האטלנטי, ו-12% לאל-אופ. האופטימיות של התעשייה האווירית נבעה מכך שכלל כבר עסק אז בתחומי הלוויינות, כולל בשידורי טלוויזיה לווייניים בישראל (DBS), ואף הקים עם חברת גילת חברת משותפת, המכונה גלובאל וילאג' טכנולוג'י, האמורה לספק תקשורת טלפונים במקומות נידחים וחסרי תשתיות במרכז ודרום אמריקה.

בסופו של דבר, אכן העדיף כלל לבצע השקעות אחרות.

הישועה הגיעה מכיוון אחר רק השנה באה הישועה לפרוייקט, וממש כמו פרוייקט מטוס המנהלים החדש של התעשייה האווירית, שהיה גווע ללא הכנסת השותפה האסטרטגית, משפחת פריצקר האמריקנית, איבדה התעשייה האווירית את השליטה בפרוייקט. היא דיללה בחודש יולי את מניותיה ל-31% ממניות אימאג'-סאט אינטרנשיונל, עם כניסת משקיעים חדשים. אל-אופ מחזיקה ב-9% מהמניות, וגורמים זרים שחלקם עלומים, אך בתוכם CST, מחזיקים ב-60% מהמניות.

אימאג'-סאט השלימה השנה גיוס הון של 93 מיליון דולר. את קבוצת המשקיעים הובילה חברת ההשקעות האמריקנית Pegasus Capital Advisors, והשתתפו בו משקיעים פיננסיים אחרים מאירופה וארה"ב.

חברת פוסקובי-אוסלוגי (Puskovie-Uslugi) הרוסית נבחרה לבצע את השיגור. לדברי אימג'-סאט, המשגר הרוסי נבחר לא בגלל עלותו הנמוכה, אלא בגלל שהוכיח רקורד של 100% הצלחה, לאחר ששיגר בהצלחה ברציפות 3 לוויינים. המשגר הוא הסבה של טיל בליסטי, שלפי נתוני מעקב אמריקניים שוגר בהצלחה 700 פעמים. על כל מיקרה - השיגור מבוטח על ידי חברת מארש הבינלאומית, המחזיקה בכ-60% משוק ביטוח הלוויינים העולמי. חברה זו ביטחה גם את שיגור הלוויין "עמוס".

אם הכל יעבוד כשורה, הלוויין יתחיל לספק שירותים במהלך ינואר 2001, לאחר מספר שבועות מהשיגור, במהלכם יתברר אם הוכנס למסלול כראוי ושמערכותיו פועלות. לאימג'סאט כבר יש, לדבריה, חוזים חתומים בהיקף כ-300 מיליון דולר לאספקת הצילומים מהלוויין.

ההתקשרויות הן עם חברות בינלאומיות המפעילות תחנות קליטה ביפאן, סינגפור, קנדה, ארגנטינה, איטליה, רוסיה, שבדיה, טייוואן ודרום-אפריקה, שיהיו אחראיות לשיווק הצילומים, ויחלקו את ההכנסות עם אימג'-סאט והתעשייה האווירית. לתחנות האלו יש ניסיון בקליטה ופיענוח צילומי לוויינים, מהלוויינים "ספוט" הצרפתי ו"לנדסאט" האמריקני.

תחנות הקליטה יאפשרו יצירת מאגר תמונות מקיף של כדור הארץ. בעוד שהתעשייה האווירית תספק את פלטפורמת הלוויינים, תספק CST את יכולת עיבוד הנתונים, באמצעות רשת ה-Image-Net שהיא מפעילה בארה"ב, אירופה, אסיה, המזרח התיכון, אפריקה ואוסטרליה. ייחודו של שיווק הצילומים שיבצע הלוויין האזרחי יהיה בכך שהוא יבוצע, אך ורק באמצעות האינטרנט. הצילומים יימכרו רק באופן מקוון - הלקוח הפוטנציאלי יוכל לראות על המחשב בבית גירסה מוקטנת שלהם, ולפיכך לא יהיה ניתן למנוע ממנו לחלוטין לגנוב צילומים, אם ירצה להסתפק בגירסה חסרת רזולוציה.

במקביל להכנות לשיגור, כבר החלה בניית הלוויין EROS-2, האמור להיות משוגר לחלל במהלך השנה הבאה. עלות פיתוח הלוויין, כולל עלות הביטוח והשיגור, מוערכת בכ-100 מיליון דולר. בנייתו מבוצעת במפעל מב"ת של התעשייה האווירית ביהוד, שהיה אחראי לבניית הלוויין הראשון בסדרה, 4 לווייני סדרת "אופק" הצבאיים, ולוויין התקשורת "עמוס". בהמשך יגיעו 6 לוויינים נוספים.

בלשכת מנכ"ל משרד הביטחון סרבו להתייחס לנושא.