הצד האפל של משפחת ולנברג

דודיו של ראול היו יעקב ומרכוס ולנברג, מנהליה של האימפריה המשפחתית, אשר עיסוקיה התפרסו מבנקאות, דרך עפרות ברזל וכלה בתקשורת.

מסמכים אמריקניים מתקופת המלחמה חושפים את דאגתה של ארה"ב ממעשיהם של יעקב ומרכוס ולנברג. הדאגה היתה כה רבה, עד שהנושא טופל אישית בידי שר האוצר, הנרי מורגנטאו, אשר שיתף בחששותיו את שרי החוץ וההגנה, כאשר הוא מבקש להימנע מכל מגע עם שני האחים. במקביל, ניהלה קבוצה של סופרים ועיתונאים מאבק ציבורי נגד המשפחה, תוך שהיא חושפת את פרטי עסקיה וסיועה הכלכלי לברלין.

על פי פרסומיה של קבוצה זו, בבסיס האימפריה עמד בנק אנסקלידה, אשר הונו גדל ב-17% בשנים 1943-1940 והגיע (בערכים ריאליים) ל-7 מיליארד דולר. על פי אותן טענות, הגידול נבע מהעסקים המסועפים של אימפריית ולנברג עם גרמניה, אשר במרכזם עמדו אספקת עפרות הברזל החיוניות, וסיוע בעקיפת החרם הכלכלי והפיננסי על המשטר הנאצי. בין היתר, העמיד הבנק מימון לרכישת ספינות עבור גרמניה בשבדיה, תוך הסוואתן כספינות דיג.

גם נכסים אחרים של המשפחה הביאו אותה לקשר הדוק עם גרמניה. חברת הדיזל אטלס, למשל, שיתפה פעולה עם חברת רוברט בוש, אשר שלטה בשוק העולמי של מנועי הזרקת הדלק. חברת אלטקרו-טראסט של ולנברג, אשר שלטה בשוק החשמל בשבדיה, הפיצה מוצרים של סימנס הגרמנית.

חברות אחרות שימשו כחברות-קש עבור הקונצרנים קרופ וטיסן, שעמדו במרכז ייצור הנשק הגרמני. חברה אחרת של המשפחה היתה שותפה של אי.גה פארבן, יצרן הציקלון-בה, בחברת אלומיניום שבדית. חברת התקשורת אריקסון, שהיתה אז בשליטת ולנברג, קשרה שורה של הסכמים עם סימנס וטלפונקן. תעשיית המטוסים של המשפחה ייצאה חלק ניכר מתוצרתה לגרמניה בזמן המלחמה. ולבסוף: לוולנברג היו אחזקות משמעותיות במכרות עפרות הברזל, שהאספקה הסדירה מהם היתה הסיבה העיקרית לכך שגרמניה לא כבשה את שבדיה.

גילויים אלו מעלים את האפשרות, שראול ולנברג שילם בחייו לא רק על עזרתו ליהודי הונגריה, אלא גם על סיועם של דודיו לגרמניה הנאצית. על פי גירסה זו, הסובייטים רצחו אותו כנקמה על פעילותה של משפחתו.