הרבה אנרגיה, המון כוונות

המחזה עוסק במציאות כמו-אפוקליפטית שמותירה שרידי אנושות, פליטים זרוקים, רעבים ועלובים המחפשים אחר משמעות.

מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") מתייחס להפקה כאל "סיפור עצוב: קבוצה מגוייסת מאוד של אנשים שאוהבים תיאטרון, יש להם כוונות טובות ומרץ ויכולת ארגונית בשפע והם חושבים שיש להם משהו להגיד".

יש כאן רמזים אקטואליים ו"התרחשות תיאטרונית עם תפאורה בתוך חלל של מה שהיה פעם אולם מחזמר, ותלבושות, ומוסיקה, ותאורה ואפקטים, וכל זה מעורר בהחלט הערכה למאמץ ולמסירות". אלא שהסיפורים השונים, גם אם הם אנושיים, "לא מצטרפים לאיכות משל עצמה" ו"הכוונה הבוטה להיות משמעותי מייגעת ומביכה כעבור זמן קצר".

התוצאה היא שהטקסט "שקוף ורדוד", המשחק מוגזם ו"מביך מאוד בחובבנות שלו", ו"חבל שכל-כך הרבה מאמץ וכוונות טובות ויכולת לעשות יש מאין בתנאים קשים מניבה אכן רק את האין".

שי בר-יעקב ("ידיעות אחרונות") כותב שמדובר ב"מחזה אלגורי מקורי בעל נגיעות עכשוויות, אך למרות הרמזים לאקטואליה, מילשטיין בעצם ממשיך בעבודתו החדשה את הטיפול במציאות הפוסט-אפוקליפטית האוניברסלית שאיפיין את רוב עבודותיו... זהו חיפוש אמנותי, באמצעות תיאטרון פיוטי וגרוטסקי".

וכך, למרות ה"ביצוע האנרגטי", מדובר ב"מופע עמוס, מתיש ומבולבל, שעל אף עושר הדימויים והרעיונות שבו, אינו מצליח ליצור על הבמה מציאות אנושית כלשהי שתגרום לקהל למעורבות ועניין".

אליקים ירון ("מעריב") בדעה שהחלל המרהיב שמשמש את ההצגה "ממש מזמין במאי בעל דימיון. מילשטיין אמנם מנצל היטב את החלל הזה, רק שהחלל אינו תורם מימד משמעותי למתרחש בתוכו. ההצגה יכולה גם לא-לומר אותו דבר על במה 'רגילה'".

במובן מסוים "זו הצגה עצובה, אפילו פתטית; מושקע בה מאמץ יצירתי רב של קבוצה שכולה מגויסת, כמי שממלאת שליחות גדולה". יש בה "הרבה אנרגיה", אבל המילים הטעונות, כמו "גבול", "שיבה" ושלום", שמוזכרות כאן, "טעונות בראש שלנו, ולא מפני שההצגה מטעינה אותן במשמעות חדשה". הכל "מבולבל ומפותל", המשחק "קולני", ואחרי הכל - ירון יצא "בידיים ריקות".

עליס בליטנטל ("צפון העיר"), דווקא משבחת: "המסר המועבר מן המחזה החדש שלהם ברור וישיר", השחקנים מרשימים, תמר מילשטיין משחקת נפלא כזמרת נטולת הקול והשיר, כמוה גם יעל ברנפלד, אמיר איבגי, מרית יפה, אירית בשן, אורי וייל, ירון אדלשטיין דוד בן זאב וסיגלית תמיר, שיחד "יוצרים את אחד המחזות הישראלים עזי הביטוי ובעלי המסר הרלוונטי שידענו אי פעם. לרוץ לראות".

בקיצור: כוונות טובות יש כאן. חלק סבורים שהתוצאה מייגעת ולא מעניינת, אבל יש גם מי שסבור שכדאי ביותר.