תהיה אורגזמה

בשנות ה-80 עוד בכו אנשי הקולנוע בארץ שאי-אפשר לצלם כאן סרט פשע כמו שצריך, שהתעשייה מכוונת רק לעשיית סרטים על חיילים ועל המצב. בחודשים האחרונים ראיתי שלושה סרטי שוטרים וגנבים ישראליים. "הבולשת חוקרת", "בסמה מוצ'ו" ובימים אלה "מרס תורכי". שלושתם טובים, וזה האחרון, העולה בימים אלה למסכים, גם משגר אתכם הביתה עם אותה תחושה, נדירה בקולנוע הישראלי, שעבדו עליכם ובכיף.

איה היא שוטרת שנכנסת לקרב מוחות וכוחות עם פטריק, פושע שיש לו התכונה לחסל עדי מדינה שעומדים להעיד נגדו. ראובן, החבר של איה והבוס שלה במשטרה, לא ייפרד למענה מאשתו, ובינתיים גם לא מצליח להביא אותה לאורגזמה. גרוע מזה, איה תבין שהאורגזמה שלה גם לא בראש (או באבר אחר) של ראובן, ובמקביל תגלה ששמה מופיע בקבוצת הסיכון של מאוימי-פטריק.

בשלב מסוים הסרט (סליחה, ביים אותו עודד דוידוף, התסריט בהשראת "צבוטותי" של לימור נחמיאס) נפרד מכם וממהר קדימה, יחד עם הגיבורה. לא תמיד תבינו מה היא עושה, אבל זה קצבי ומרתק, ובסוף ניפגש כולם. איה תסגור חשבונות עם כל הגברים וכנראה שגם תזכה באורגזמה.

סרט פמיניסטי בעליל. האישה המרומה לוקחת את העניינים בידיים. נדמה לי שהדבר לא נעשה בחן כזה מאז שענת וקסמן היתה מסורבת גט ב"סיפורי תל-אביב", ויעל הדר כאיה, תחליף אותה מן הסתם כאייקון של האשה שמכוונת אלינו כלי. אל תחכו שהסרט יגיע ל"הום סינמה", צאו לפגוש אותו כמו גברים, בקולנוע.