אפלייד מטיריאלס (Applied Materials) שייכת לקבוצה הקטנה הזו של חברות מצוינות
שרוב ציבור המשקיעים בקושי שמע עליהן. זאת למרות שג'יימס מורגן, היו"ר והמנכ"ל
שלה, יכול להיות ילד הפוסטר של עמק הסיליקון. לא רק שהוא נראה טוב, בשיער כסוף
וגבות כהות, חיוך שובה לב וגזרה זקופה (בזכות דיאטת תפוחי עץ), אלא שהוא גם
מטיף ללא ליאות את סיסמאות הכלכלה החדשה: שירות לקוחות ללא דופי, חדשנות טכנולוגית,
שוויון הזדמנויות ופריסה גלובלית.
מורגן, בן 63, גם מתנהג כמי שאימץ את היתרונות של מהפיכת הכלכלה החדשה. החברה
שלו מופיעה בקביעות ברשימות החברות המועדפות לעבודה בהן, המנוהלות באופן הטוב
ביותר, הנערצות ביותר על ידי החברות האחרות, והטובות ביותר מנקודת המבט של
בני מיעוטים אתניים. האגודה לשמירת הטבע גייסה אותו לדירקטוריון שלה. אפילו
נישואיו נראים כמו שותפות אמת בין שווים: גם הוא וגם רעייתו, רבקה מורגן, קיבלו
את תואריהם במינהל עסקים מאוניברסיטת קורנל. היא המשיכה לקבל MBA מאוניברסיטת
סטנפורד (הוא המשיך בקורנל). גם היא חברה בדירקטוריונים של חברות ומוסדות אקדמיה,
ולפני כן כיהנה במשך תשע שנים כסנטורית בבית המחוקקים של קליפורניה.
כאשר מורגן הצטרף ב-1976 כנשיא החברה, אפלייד מטיריאלס הייתה עסק קטנטן ובלתי
ממוקד שמכר ב-22 מיליון דולר בשנה והחזיק בשישה מבנים נמוכים בסנטה קלארה,
קליפורניה. כיום, אפלייד מטיריאלס היא הספקית המובילה בעולם של ציוד לתעשיית
המוליכים-למחצה, ואחת הבוכנות של העולם הטכנולוגי האמריקני רב העוצמה, אם כי
המקרטע כעת. מורגן אוהב להדגיש שהמיכון של אפלייד מייצר כיום כמעט כל שבב עיבוד
נתונים מידי יום ביומו ובכל פינה בעולם.
בשנה הפיסקלית שהסתיימה ב-29 באוקטובר רשמה אפלייד הכנסה בסך 9.6 מיליארד דולר.
נתון מעורר השתאות אם זוכרים שנדרשו לחברה 33 שנים להגיע לרף של 5 מיליארד
הדולר ב-1999, וכבר מקץ שנה נוספת היא כמעט הכפילה את הסכום הזה. הרווח הנקי
הסתכם ב-2.1 מיליארד דולר, 2.4 דולר למניה בדילול מלא, לעומת 91 סנט ב-1999
ו-35 סנט ב-1998.
אפלייד לא הייתה היחידה שסיימה את השנה שעברה בביצועים מבריקים במיוחד. הכנסות
כל תעשיית המיכון לייצור מוליכים- למחצה נסקו אשתקד ב-90% ל-48.4 מיליארד דולר.
אבל ההנג אובר, כאב הראש שאחרי המסיבה הגדולה, כבר החל. בנובמבר, אפלייד כבר
הזהירה את וול-סטריט שהביצועים ברבעון הפיסקלי הראשון, שהסתיים ב-28 בינואר,
יהיו מאכזבים. המצב הידרדר עוד יותר: רווחי הרבעון הסתכמו לבסוף ב-66 סנט למניה,
ב-10 סנט מתחת לתחזיות האנליסטים שנסקרו על-ידי חברת פירסט קול. הרווח למניה
בשנת 2001 הפיסקלית צפוי כעת ליפול ל-1.56 דולרים, ולהתאושש ל-1.89 דולרים
בלבד ב-2002. מניית החברה, שרשמה שיא של 115 דולר באפריל 2000, נסוגה עד 34.12
דולר בדצמבר. המחיר האחרון: 46.75 דולר.
מורגן לא נראה מוטרד מכך. בשיחת ועידה שקיים עם אנליסטים בפברואר, הוא העריך
שההאטה תימשך לפחות שישה חודשים, אולי שנה. אולם לא התרחש בינתיים שום דבר
מיוחד שעשוי לגרום לו לשנות את תחזיתו, שאפלייד תשיג מכירות שנתיות של 20 מיליארד
דולר בעוד חמש שנים. הביקוש הבסיסי לשבבים התרחב מעבר לתעשיית המחשבים האישיים,
אומר מורגן ל"בארונ'ס", ולנו לא משנה איזה שבב מיועד לאיזה שימוש. "בטווח הארוך,
זה עסק נהדר".
בהתחשב ברקורד המרשים של מורגן, טיפשי ללגלג על תחזיתו שאפלייד תגיע להכנסה
שנתיתשל 20 מיליארד דולר ב-2005. הנתון הזה מתורגם לעלייה שנתית של 16% במכירות.
זה אולי לא יספיק כדי שהמניהתעלה ב-60% מצרפיים מידי שנה, כך היו ביצועיה בעשור
האחרון, אבל המשקיעים יכולים בהחלט לצפות לכך שאפליידתהיה נותנת הטון במגזר
שלה. "ההיגיון מכתיב שיצרני ציוד ייצור המוליכים-למחצה יבריאו. השווקים הרבה
יותר יעי-לים בימינו, ואולי לא יידרשו שישה עד שמונה חודשים לשם כך, אלא אם
העולם כולו ישקע במיתון", מעריך פרד קיטלר, מנהל שותף בוולוסיטי טכ'נולוג'י
אנד קומיוניקיישנז, קרן גידור הפועלת מפאלו אלטו.
מניית אפלייד עולה או יורדת במיתאם גבוה עם המחזוריות בענף השבבים, אבל בכל
פעם היא נוחתת על מישור גבוה יותר. לכן, כאשר המחזור יתאושש, וזה יתרחש מתישהו,
מניית אפלייד צפויה להיכנס שוב למשחק העליות.
אבל גם אם מורגן זוכה להרבה כבוד - הוא זכה ב"מדליית הטכנולוגיה הלאומית" היוקרתית
ב-1996 והיה אחד מכתריסר מנהלי טק שהוזמנו להתייעצויות עם הנשיא הנבחר דאז,
ג'ורג' בוש, בדצמבר - אין לו רק מעריצים. יריביו טוענים שאפלייד בניצוחו אימצה
כמה מטקטיקות התחרות של אחיותיה המפורסמות יותר, אינטל ומייקרוסופט. הכוונה,
כמובן, להחנקת תחרות מצד יריבות קטנות יותר עלידי הפגנת שרירים. היריבים הללו
רק התחזקו בדעתם כשאפלייד הודתה באוקטובר שעבר, שהיא נתונה לחקירת משרד המשפטים.
החקירה מתמקדת, כנראה, בטקטיקות של אפלייד שנגעו להסדר של שני סכסוכי פטנטים
משנת 1997. בתביעה האחת, נובלוס (Novellus) שהיא יצרנית חשובה של ציוד למקטע
ה"חם" של השבבים מבוסי הנחושת, הסכימה לשלם לאפלייד 80 מיליון דולר בדמי רישוי.
נובלוס גם הסכימה להפסיק להשתמש בטכנולוגיה של אפלייד אם וכאשר היא תירכש על-ידי
גורם שלישי. בעיני משרד המשפטים, או לפחות זה של ממשל קלינטון, זוהי הגבלה
לא חוקית של מסחר חופשי.
התביעה השנייה שגרמה להרמת גבות במשרד המשפטים נוגעת ללורנס סמיקונדקטור לבורטוריז,
חברה שנרכשה על ידי ATMI. לורנס טוענת שהיא אולצה על ידי אפלייד לרכוש אך ורק
ממנה מכונות חדשות להזרקת סיליקון, בכפוף להסדר תביעת זכויות פטנט. אם הדבר
נכון, ואפלייד מכחישה זאת, זהו אולי הסדר כובל לא חוקי: אם אתה רוצה מוצר א',
אתה חייב לקנות מוצר ב'.
"אנחנו לא חושבים שזה עניין גדול", מגיב מורגן.
צד אפל נוסף בתחרותיות של אפלייד נחשף בינואר, בתביעת הפרת פטנט נוספת, שנגעה
ליצרנית אקסליס טכ'נולוג'יז. בינואר תבעה יצרנית זו מקיימברדג', מסצ'וסטס,
בבית משפט מחוזי במדינה זו את אפלייד, בטענה שאפלייד מפירה פטנט שלה לציוד
השתלת יונים בטמפרטורות גבוהות. בבירור התביעה הסתבר שאפלייד ניסתה בשנתיים
האחרונות פעמיים להפקיע את זכויות הפטנט של אקסליס, תוך התחזות ונטילת זהות
בדויה.
"אפלייד הייתה חברה שמחה ועליזה, שהפכה ל'משפטית' מאוד", אומר דן האצ'יסון,
נשיא החברה היריבה VLSI ריסרץ', "הבעיה שלהם היא שהם יוצרים הרבה עוינות כלפיהם.
כולם מתחילים לשנוא אותם".
האצ'יסון מעריך שאפלייד מתחילה להיות מודעת למצב הדברים הזה. רמז לכך הוא מוצא
בהחלטת אפלייד מינואר לשלם דמי רישוי לחברה בשם Tegal, יצרנית גומחה של ציוד
ריקוע מיוחד לחלק קטן אבל קריטי של השבב. אפלייד הוותיקה יותר הייתה בוודאי
אומרת ל-Tegal: "אז מה? תתבעו אותנו" ביודעה שתקציבה והצוות המשפטי שלה, המונה
יותר מ-100 פרקליטים, יוכל להתיש את Tegal.
הדאגה המיידית יותר של אפלייד היא איך להתמודד עם ההאטה הברורה בשווקים לאביזרים
או גאג'טים אלקטרוניים, החל במכשירי סלולר וכלה במחשבי פי.סי או מערכות מיחשוב
ארגוניות. מורגן רואה בתקופה ההאטה כעין פסק זמן להתחדשות או הזדמנות לשלב
את הטכנולוגיות החדשניות ביותר למערכות המיכון של החברה. בשנה שעברה העסקים
היו כה מהירים, שלא היה פנאי לעשות שום דבר אחר מלבד מילוי הזמנות.
יש למורגן גם עצה לא לגמרי בדוקה ללקוחותיו, יצרני השבבים: חישבו פעמיים לפני
שאתם מבטלים הזמנות גדולות לציוד של אפלייד מטיריאלס רק מפני שהזמנים קשים.
במחזור השלילי הקודם בעסקי המוליכים-למחצה, ב-1998, מזכיר מורגן, הלקוחות שביטלו
או דחו רכישות של הטכנולוגיות החדישות ביותר, פיגרו בסופו של דבר אחרי יריביהם,
ומעולם לא התאוששו ממש.
"זה בהחלט נכון", אומר האצ'יסון מ-VSLI. הוא מחזיר אותנו אחורה לשנת 1982,
כאשר תעשיית המוליכים-למחצה האמריקנית סבלה ממיתון עמוק והיצרנים חדלו להשקיע
במיכון חדש. אבל ביפן, השוק לציוד ייצור נסק ב-66% בזכות שילוב של ערבויות
ממשלתיות וביקושים מובטחים מצד הלקוחות. כך עקפו יצרני השבבים היפנים את יריביהם
האמריקנים.
היפנים שלטו בתעשיית השבבים העולמית עד תחילת שנות ה-90, כאשר המיתון במשק
היפני גרם להם לקצץ את השקעות ההון במפעלים. זה מה שנתן ליצרניות הקוריאניות
את היתרון הטכנולוגי והמסחרי, עד שהן עצמן נאלצו לקצץ השקעות באופן דומה במשבר
של 1998. "LG ורוב האחרות לא התאוששו מהמשבר ההוא. רק סמסונג נשארה יצרנית
רצינית", אומר האצ'יסון.
בחתירתה אל יעד ההכנסה השנתית של 20 מיליארד דולר, אפלייד מטיריאלס היא בעת
ובעונה אחת מוטבת וקורבן של "חוק מור". הכוונה לכלל הברזל שניסח גורדון מור,
המייסד-המשותף של אינטל, לפיו מהירות ועוצמת מעבדי הנתונים (או המעגלים המשולבים)
מכפילה את עצמה מידי 18 חודשים. אפלייד היא מוטבת של החוק הזה מפני שמעבדים
עתירי מהירות ועוצמה חדשים, מחייבים גם ציוד ייצור מתקדם ויקר יותר. אבל אפלייד
היא גם קורבן של חוק מור מפני שקשה לבסס עליו תוכנית עסקית. יצרניות השבבים
חייבות להסתגל במהירות לדורות של שבבים חדשים, והן מצפות שאפלייד תספק להן
את הטכנולוגיה החדישה ביותר במהירות מסחררת.
אפלייד לא פיגרה אחרי ההתפתחויות בענף. המיכון שלה יכול לייצר את כל שלוש קטגוריות
השבבים החדשים ביותר בשוק. הקטגוריה הראשונה היא במהותה המשך מגמת המיזעור
של השבבים הקודמים, כלומר הפיכת המעגלים בתוך השבב לדקיקים עוד יותר. לפי סוג
השבב, עובי המעגלים הללו בשבבי הדור החדש נע בין 0.13 ל-0.18 מיקרון (13 עד
18 מיליוניות מטר). הטכנולוגיה הזו תחייב דור חדש של מכשירים לייצור השבבים,
ואפלייד כבר מחזיקה את המכשור החדש במלאי שלה.
הקטגוריה השנייה של השיפורים בשבבים היא מה שמור עצמו הגדיר כ"הצטיידות התעשייתית
הגדולה בהיסטוריה האנושית" - המעבר ל"וופלים" של 300 מ"מ. השבבים נחתכים ישירות
מלוחות או "וופלים" של סיליקון טהור. עד כה כל הלוחות הללו היו בגודל סטנדרטי
אחד, של 200 מ"מ, וכל לוח הספיק ל-100 שבבים. המעבר ללוח גדול יותר, בערך כמו
מעבר מצלחת סלט לצלחת מנה עיקרית בארוחה, יאפשר ליצרנים להפיק 225 שבבים מכל
"וופל". אבל הטיפול בוופלים הגדולים הללו יחייב מיכון חדש לחלוטין בכל מחלקה
במפעל, ואפלייד נערכת לכך במהירות.
הקטגוריה השלישית של שבבי הדור החדש מבוססת על מעבר מאלומיניום לנחושת כחומר
הגלם העיקרי ממנו מיוצרים החוטים או המעגלים בתוך השבב. זוהי טכניקה חדישה
במיוחד, בה הנחושת מוחדרת לשבב בתהליך של התאדות כימית. אפלייד אינה השחקנית
הראשית של הטכנולוגיה הזו, אבל בקטלוגים שלה מופיע גם המיכון הנחוץ לכך.
זה יהיה היתרון הגדול של אפלייד בשוק השבבים מהדור החדש - היכולת לספק קו מלא
של מכשור ומיכון לכל הסוגים. בחטיבת "הפתרונות הטוטליים" שלה, אפלייד משגרת
בדיוק את המסר הזה, בתוספת שירותי התקנה, חלפים ותחזוקה. היריבות יוכלו לספק
גומחות מסוימות בשרשרת הייצור, אבל לא את השרשרת כולה. בתקופה בה היצרניות
זקוקות להצטיידות סיטונאית, יהיה קשה להביס את המודל של אפלייד.
אומר קילטר, מנהל קרן הגידור: "אפלייד היא הכוח הדומיננטי בתעשייה הזו. היא
אולי תפגר בתחום מסוים בזמן נתון, אבל בסופו של דבר היא תמיד תציע פתרון תחרותי
כולל".
כתבות
ני"ע
