אחרון בדרמה

סידני, אוסטרליה, 11 שנים אחורה: כותב שורות אלה מתפרנס מעמל כפיו כפועל בניין. יום אחד מוטלת עליי משימה - לשבור את מסגרת הלבנים של החלונות בקומה השלישית של המבנה אותו שיפצנו. עם פחד גבהים קל בלב ופטיש ביד, אני מוצא עצמי הולם בכוח בלבנים הסרבניות, כשלפתע נשמטת אחת הלבנים ומגובה שלוש קומות צונחת מטה-מטה, מחטיאה בסנטימטרים עובר אורח ברחוב, ומתנפצת לרגליו.

לאחר כמה גידופים ואיום להתלונן במשטרה, מסתלק הניצול לדרכו, מותיר אותי עם הרהורים קשים על מידת המקריות בחיים: לו היה אותו אדם מקדים בשנייה, הלבנה היתה מפצפצת את ראשו. מה גרם לו להתעכב? נשיקה על שפתי אשתו בטרם יצא מהבית, שרוך שנפרם, מבט ממושך מדי בחתיכה שעברה ממול, חיטוט קצר באף - כל אחד מהדברים הללו היה יכול להיות אחראי להצלתו (והצלתי). גורל מקרי, או יד מכוונת?

צירוף מקרים שכזה עומד בבסיס "לילה ללא לולה": בחורה שמנה, שנדמה לה כי בגלל מראה לעולם לא תמצא אהבה, קופצת מגשר אל מותה, על הכביש שמתחת. צירוף מקרים, או יד מכוונת, משכנעים שלושה אנשים כי היו אחראים לדריסתה: צעיר שמסיע את אהובתו שנישאה לחברו הטוב מחתונתם אל ירח הדבש, גבר כבן 50 הנוהג את משפחתו לטיול בו עומדים הוא ואשתו לבשר לילדיהם המתבגרים כי החליטו להתגרש, ושלימזל סדרתי הממהר הביתה לפגישה עם זוגתו העקרה, ועם הפסיכולוגית הבוחנת את מידת התאמתם לאימוץ ילד.

התסריט השנון ומצעד הכוכבים המקומי מפתחים פנטזיה סהרורית, מצעד אומלל של טיפוסים מוכי צער שהתאונה קיבצה אותם יחדיו. למרות שהסרט קולח ומהנה, הרי שאם היתה חבויה בו אמירה על חיינו, היא הוחמצה, ואלה מבין הצופים שחיכו למוסר השכל, לשווא חיכו.

"לילה ללא לולה" חתמה את העונה הנוכחית של "ראשון בדרמה", רצועת המקור המיוח"צנת של הכבלים. רק שתיים-שלוש מהדרמות ששודרו במסגרת זו היו ראויות לכמות הקדימונים המאסיבית שהושקעה בהן, אלא שאין בכך כדי לגרוע מחשיבות "ראשון בדרמה". אם היחס בין דרמות טובות לרעות הוא שלוש מתוך עשר, שוו בנפשכם מה יקרה כאשר תועלינה 30-20 דרמות כאלה מדי עונה?