יחי המלך החדש, סטיבן סודרברג

"טראפיק". תסריט ובימוי: סטיבן סודרברג; סטפן גאגן; צילום: פטר אנדרוס (שם בדוי שנטל לעצמו סודרברג). ארה"ב 2001.

הסרט עוסק בנגע הסמים ובניסיון להילחם בו, דרך סיפורן של שלוש דמויות: השופט (מייקל דגלאס), שוטר מקסיקני הנלחם בהברחות סמים על גבול מקסיקו-ארה"ב (בניסיו דל-טורו), ואשתו של סוחר סמים גדול (קתרין זיטה-ג'ונס).

עירית שמגר ("מעריב") כותבת, שהמסע אחר מבריחי הסמים מתגלה "כמירדף שבלולי, שבו כולם נעשים מעורבים או אשמים במירוץ אחר הכסף הקל והמשחית שזורם מן הסמים". ככל שהסרט מתקדם, כך מתגברת תחושת "חוסר התועלת" שבמירדף הזה. "כאילו שהנגע איננו באבקה לבנה כזו או אחרת, אלא בחולי בסיסי וחמור של החברה האמריקנית".

ואת הנגע הזה החברה "כבר אינה יכולה לנצח". מקסיקו מסמלת "אותה הנחשלות הסובבת ומאכילה את העושר האמריקני, שתמיד תהיה שם כדי לספק את הסחורה הרקובה לכולם, גם לבתו של השופט הנכבד".

סודרברג ('ארין ברוקוביץ') התמסחר לאחרונה, "וכך גם בנוי 'טראפיק'. מסריו אמנם ניהיליסטיים באופן מפתיע לקולנוע אמריקני של אמצע הדרך, אך דרך הצגת הסיפור, על ההתלבטויות המוסריות, כביכול, עם הארכנות המיותרת, מציבה את 'טראפיק' במקום טוב באמצע, אך לא למעלה מזה". שמגר סבורה שמספיקים לו שלושה מתוך חמישה כוכבים.

חגי לוי ("העיר") בדעה שסודרברג הוא "הבמאי הכי מרתק ומעודכן ומקורי שפועל כרגע בלב הוליווד", ומה שהכי מענג בסרטיו - "הוא התחושה כי האיש הזה שולט לחלוטין במדיום. הוא בטוח בעצמו, הוא נהנה, הוא מרגיש משוחרר - הוא מביים כמו מלך".

אז "'טראפיק' אינו סרט גדול (...) הוא צדקני ומוסרני מדי, הוא לא נועז מספיק, אבל הוא מבוים כל-כך טוב (...), עד שהסגנון שלו מספק סיבה טובה מאוד לראות אותו". וגם הוא "שטחי מעט ונטול משמעות קולנועית של ממש", אפשר למצוא בו כמה סצינות מהמיטב של סודרברג, כולל מצלמת הכתף, פילטרים מיוחדים, "שימוש מושכל מאוד, מדוד ומזהיר במוסיקה, וחוש קצב מדויק להפליא".

יקיר אלקריב ("עיתון תל-אביב") גם חושב שזה סרט "מעולה (...), "בעיקר מפני שהוא מציג בעיה ישנה באור חדש (...) לפיכך, זהו ללא ספק סרטו הטוב ביותר של סודרברג עד כה ואחד הסרטים החשובים של השנה".

הסגנון והסיפור "משולבים באופן מזהיר" והשימוש בצבעוניות בסרט "הוא הישג נוסף לסודרברג". כך גם "הקצב המצוין", שבזכותו הסרט מצליח "להחזיק 147 דקות ולהיות אינטנסיבי גם ברגעיו האחרונים".

אלקריב סבור שאין בסרט "מטיפנות וצדקנות", והתייחסותו לסמים "רעננה למדי". המשחק מצוין. זיטה ג'ונס "נהדרת", דל טורו "חי ומבין את הדמות החד-פעמית שלו עד לעומק הכי אחרון שלה ומגלם אותה בהתאם" ואפילו דגלאס "מאופק ואנושי מתמיד".

אמיר קמינר ("ידיעות אחרונות") מוצא, ש"מלבד הליהוק המוצלח (...) גם לסגנון הבימוי הסוחף והקצבי של סודרברג יש חלק נכבד בהצלחת הסרט", והסך הכל שלו הופך את 'טראפיק' "לסרט שווה צפייה".

בקיצור: אם בהתלהבות או בהסתייגויות קלות - כולם מסכימים שהסרט שווה צפייה.