עושר חדש לאחוזות ניאוקלסיות בבריטניה

החלק המפתיע ביותר ב'אומדן העושר הבריטי', שפירסמה חברת דטהמוניטורס, היה קצב העלייה במספר המיליארדרים החדשים בבריטניה. על פי המחקר הזה, בכל אחת מחמש השנים האחרונות גדל מספר המיליארדרים ב-17%. משמע, המועדון הנכסף כולל כעת 74 אלף חברים, שהונם המצרפי נאמד ב-120 מיליארד ליש"ט. השגשוג הכלכלי העולמי תרם גם להרחבת בסיס השכבה האמידה בבריטניה, מועדון חברים של משפחות ויחידים, שהונם הנזיל נאמד ב-30 אלף עד 200 אלף לירות שטרלינג, המהווים כעת 8% מהאוכלוסייה.

עלייה כל כך גדולה ורצופה בעושר מעוררת מייד את השאלה, איפה מעדיפים החברים במועדון להתגורר? אם לשפוט על פי נתוני דטהמוניטורס (שכמקובל מתייחסת להיבט הזה בצמצום), מרבית העשירים החדשים מעדיפים את מושבת האליטות הישנות - לונדון. אלא שבדיקה מדוקדקת יותר במוסדות התכנון הבריטיים מגלה, שמאחורי הנתונים היבשים מסתתרת תופעה חדשה - מתברר שגם המיליארדים החדשים רוצים אחוזות כפריות, מהסוג שמחזיקות האליטות הישנות, שמעבירות את בתי הכפר מדור לדור.

נתונים מדויקים של היקף הבקשות לבנייה של אחוזות חדשות אינם בנמצא, אבל אנשי מוסדות התכנון הבריטיים, שמתבקשים להתייחס לתופעה, טוענים, כי בכל חודש זורמות לפחות שתיים או שלוש בקשות. משמע, מאז המאה ה-19 לא היתה עדנה כל כך גדולה לבנייה כפרית מהסוג הזה.

כסף, כמובן, איננו מהווה בעיה, וההערכה היא, שבכל בית מסוג זה מושקעים בין 10 ל-30 מיליון לירות שטרלינג בממוצע. את השגת האישור לתכנון ולבנייה, לעומת זאת, מגדירים המתעשרים החדשים כמשימה סיזיפית, כמעט בלתי אפשרית. הישראלי הממוצע (שמכיר את השיטה הבריטית, מאחר שזו אומצה כמעט במלואה במערכות התכנון המקומיות) יכול להניח, שהמקטרגים מתלוננים על הסחבת בהליכי התכנון, אבל במקרים הללו זאת איננה הבעיה.

הפרק המיוחד בחוק הבריטי, שהתייחס לתכנון ובנייה של בתי כפר, איננו מוכר לציבור הישראלי, הן משום שלא היה חלק מהחוק שיושם בישראל, ובעיקר בגלל שכעת מדובר בחוק טרי יחסית, שהעביר ב-1997 שר איכות סביבה ממפלגת השמרנים. על פי החוק, המכונה PPG7, מערכות התכנון הבריטיות יוכלו לאשר בניית אחוזות כפר חדשות בתנאי שהן "יהיו מעוצבות בצורה יוצאת דופן, המתחשבת בהיבטים העיצוביים של הסביבה, ויתרמו לה".

אם הנוסח של החוק איננו נהיר לכם, אל תרגישו חריגים. גם המתעשרים הבריטים החדשים לא בדיוק מבינים מה הפירוש. התוצאה היא, שמרבית התוכניות לאחוזות הכפר החדשות, שמוגשות לאישור, משורטטות ברוח הניאוקלסית, שמאפיינת את בתי הכפר הקיימים. אפרופו הסערות הציבוריות שמעוררות מחלוקות בין האליטות הישנות ובין המתעשרים האסייתיים החדשים, הטוענים כי נוהגים בה איפה ואיפה, אפשר כמובן לטעון, שהנסיבות סוציולוגיות, כלומר, רוחן של הבקשות מלמדת על ניסיון לעצב את העושר החדש ברוח הנכסים של האליטות הישנות.

עם זאת, הסיבה האמיתית היא כנראה החשש מדחיית תוכניות מצידן של מוסדות התכנון. במקרה הזה הכוונה איננה לוועדה מקומית, לוועדה מחוזית או אפילו לתת-הוועדות של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, אלא בעיקר לוועדה ממשלתית מיוחדת שהוקמה במיוחד לצורך זה, המכונה: הוועדה לארכיטקטורה ובניית הסביבה cabe.

כמו כל מוסד תיכנוני, גם ההחלטות של הוועדה הזו מייצרות בבריטניה ויכוח ציבורי. הטענה העיקרית נוגעת לפרשנות של החוק. מתנגדיה של השיטה החדשה בכלל והוועדה בפרט, טוענים כי הדרך שבה מתנהלים הדיונים התכנוניים, מעודדת את העדפת הסגנון הקלסי. כל זאת, למרות שאין ב-PPG7 שום זכר להעדפת סגנון כזה או אחר. התומכים טוענים בתגובה, כי השיטה החדשה תחזיר את האיזון ההיסטורי, ותשקם הרס שנגרם לאחוזות כפריות רבות שנמכרו או נהרסו בלי להיבנות מחדש.