עלילות הבנים למשפחות מרדוק ופקר

כל מי שבילה קצת זמן באוסטרליה מבין במהירות כי שלושת הדברים האהובים במיוחד על האוסטרלים הם ספורט, אופרות סבון ונכסים, אולי לא בדיוק לפי הסדר הזה. כך שאין זה מפליא כלל וכלל שהתרסקותן לא מכבר של HIH, חברת הביטוח השנייה בגודלה באוסטרליה ו-One.Tel, קבוצת הטלקומוניקציה החצופה בגיבוי צאצאי משפחות מרדוק ופקר, שתיים מהמשפחות העשירות באוסטרליה, נגעה בכל השלוש.

בחזית הספורט, נפילת וואן.טל הותירה ללא ספונסר את זאלי סטגאל, גולש הסקי, הנחשב לתקווה האוסטרלית לאולימפיאדת החורף הבאה.

גם לחובבי אופרות הסבון יש הרבה על מה להתענג. יורשי אימפריות המדיה, ג'יימס פקר ולאכלן מרדוק, לא יוכלו בשבועות הקרובים למלא את ההתחייבויות החברתיות שלהם, בשל המבוכה שהמיטו עליהם הפיאסקו של וואן טל, שכלל בין היתר גם אובדן השקעה בסך 900 מיליון דולר אוסטרלי (334 מיליון ליש"ט).

במקביל, מנסה ריי וויליאמס, מייסדה של HIH, להדוף סיפורים על הפזרנות שהפגינה החברה שבבעלותו. מזכירתו נהגה, למשל, לטוס באופן קבוע בין ביתה בקווינזלנד ומקום עבודתה בסידני, שם התאכסנה בסוף ימי העבודה במלון חמישה כוכבים, ששולם כמובן על ידי החברה.

ואי אפשר שלא להזכיר כמובן את המהומה בשוק הנדל"ן היוקרתי של סידני, שנוצרה כאשר העמידו בכירי החברה את אחוזותיהם למכירה. דוגמה אחת בולטת היא 'קרייגהנד', האחוזה המצועצעת והנושקת לנמל, בשווי 12 מיליון דולר אוסטרלי, שאותה הקים ג'ודי ריץ, ממייסדיה במשותף של וואן טל, לפני מספר שנים, כסמל להפיכתו למיליארדר.

אולם מבדרת ככל שתהיה, מתקיימים לצד הרכילות הפיקנטית גם כמה היבטים רציניים בהתמוטטות HIH ו-וואן טל. שתי החברות, כך טוענים המומחים, הן דוגמאות חיות לכמה מהליקויים בניהול העיסקי המוסיף ומתקיים באוסטרליה, גם כשבפועל מוכרות עצמן החברות האוסטרליות לשכנותיהן במזרח אסיה, כסמל ודוגמה לניהול תקין.

"זה ברור שבשני המקרים הללו היה לליקויי הניהול בחברות, קשר בל ינותק לנפילתן", אומר סנדי איסטרברוק, העומד בראש Corporate Governance International, קבוצת ייעוץ מסידני המייעצת למשקיעים בינלאומיים בסוגיות ניהול עיסקי. "מועצות המנהלים בשתי החברות פשוט לא עשו את מה שמועצות מנהלים בחברות בורסאיות נדרשות לעשות".

בימיה הטובים היתה וואן.טל - הנסגרת בימים אלו על ידי צוות של אנשי ניהול מקצועיים, בצעד אחרון לפני פשיטת רגל - ידועה בעזות בלתי רגילה ובקמפיינים שיווקיים מבריקים, שהציגו דמות מצוירת כחושה וגבוהה בשם the dude .

וואן טל היתה חברת טלקומוניקציה צעירה ורעננה, שארזה מחדש זמן חכור על רשתות מתחרותיה, בתחילה באוסטרליה ואחר כך, גם בבריטניה, ביבשת אירופה, ובהונג קונג. עם כ-700,000 לקוחות טלפון, היא טענה בנקודה מסויימת בזמן להיותה המותג האוסטרלי השני המוכר על ידי צרכנים בבריטניה, אחרי הלאגר של פורסטר, בעוד שמבית זינקו מניותיה לנקודת שיא שהעניקה לה שווי שוק של 5 מיליארד דולר אוסטרלי.

לעומתה, היתה HIH חברת ביטוח בת 33, רגועה ומיושבת בדעתה, אשר עד 1998 נשלטה על ידי ווינטרטור, חברת הביטוח השוויצרית. שלא בדומה לוואן טל, היתה ל-HIH תרבות עיסקית שמרנית, שהתמצתה בדרישת וויליאמס מהנשים העובדות בחברה ללבוש חצאיות.

בדומה לוואן טל, היה לה מוניטין של מי שתעשה הכל להציע מחירים נמוכים יותר ממתחרותיה, עובדה שכתוצאה ממנה החזיקה HIH בנתח שוק עצום, הן בסקטור הבנייה והן בפיצויים לאנשי מקצוע.

שתי החברות, אומרים כיום אנליסטים, פעלו על בסיס מודל עיסקי שגוי ושתיהן לא הבריקו ככל הנראה בתחום הניהול העיסקי. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היתה העדרם של דירקטורים עצמאיים בחברה.

3 מתוך 11 חברי מועצת המנהלים ב-HIH, כולל היו"ר עצמו, ג'ף כהן, היו שותפים בעבר בארתו'ר אנדרסון, ששימשה כמבקרת HIH. פירמת רואי החשבון עצמה עשויה להתמודד בקרוב מול תביעה משפטית, בשל כישלונה בזיהוי סימני התרסקותה של HIH.

היו ב-HIH גם ליקויים אחרים כמובן. יו"ר ועדת ביטוח המשנה, מייקל פיין, היה מבין מייסדיה לשעבר של HIH והחזיק במוניטין כמי שרק לעיתים נדירות הגיע לישיבות מועצה. ב-18 החודשים שהסתיימו ב-30 ביוני 1999 הוא הופיע לארבע פגישות של מועצת המנהלים מתוך ה-24 שהתקיימו.

בוואן טל, ארבעה מתוך תשעת המושבים הוחזקו על ידי בכירי החברה. שניים אחרים הוחזקו על ידי צאצאי משפחות מרדוק ופקר, ששוכנעו ב-1998 על ריץ והמייסד השותף השני, ברדלי קילינג, להזרים לחברה סכום של 900 מיליון דולר אוסטרלי.

חשובה לא פחות היא העובדה ששליש ממועצת המנהלים - ריץ, פקר ורודני אדלר, שהיה חבר גם בדירקטוריון HIH, היו 'אולד בויז' מקרנברוק, בית ספר יוקרתי הפועל בפרבריה המזרחיים של סידני, עם רשת בוגרים השומרים ביניהם על קשרים עבותים.

אם הכל היה אכן פועל על פי התוכניות, הסוגיות הללו לא היו אמורות להטריד אף אחד. מצד שני, דירקטורים לא אקזקוטיבים היו תוהים בוודאי לגבי ההחלטות האסטרטגיות שקיבלו שתי החברות, וחלקם היו מצליחים אולי לעלות על ההיקף האמיתי של הבעיות הפיננסיות שעמדו מולן.

בפועל, טענו הדירקטורים בשתי החברות כי לא היו ערים למה שקורה בהן. הבנים של מרדוק ופקר, שביחד מייצגים נתח של 41.7% בוואן טל, טוענים כי הולכו שולל באשר למצבה הפיננסי האמיתי של החברה. המנהלים המקצועיים חשפו בשבוע שעבר את העובדה כי נכון לעכשיו נאמדים חובותיה ב-600 מיליון דולר אוסטרלי ואולי אף יותר.

ב-HIH, טוענים הדירקטורים כי הופתעו ממצבה של החברה, וזאת למרות העובדה שהיקף חובותיה והתחייבויותיה עלול להגיע ל-4 מיליארד דולר, סכום שיכתיר אותה ככל הנראה בתואר ההתרסקות העיסקית המכאיבה ביותר בתולדות אוסטרליה. מה שלא ממש ברור בשלב זה היא הסוגייה, כיצד הצליחה חברת הביטוח להפסיד סכום כה גדול.

על פי ג'ף סטייפלדון, פרופסור למשפטים באוניברסיטת מלבורן, המשמש גם כיועץ בסוגיות ניהול, מתברר כי החובות המשפטיות שמפקידה המדינה בידי דירקטורים משמשים למעשה כסטנדרטים הקובעים. לדוגמה, חברי מועצה אחראים באופן אישי לכל חוב שצוברת החברה אחרי שהיא הופכת חדלת פירעון.

הטענה ל'חוסר ידיעה' של משהו שהם היו אמורים לדעת כבר אינה יכולה לשמש תירוץ משפטי תקף עבור דירקטורים המבקשים להימנע מחבות אישית להתמוטטות חברות. אולם קיימות פרצות בחוק ואותן בוודאי ימהרו הדירקטורים לנצל, הוא מסביר.

מציאת דירקטורים עצמאיים באמת היא משימה קשה בשל העובדה שבאוסטרליה מתקיימת אליטה עסקית מצומצמת למדי, טוען טד רוף, יו"ר התאחדות בעלי המניות האוסטרלית. מבחינה היסטורית, פירושו של דבר שמועצות המנהלים היו גדושות תמיד ב'חברים של'.

"זה לא נורא כל כך", אומר רוף, "אתה תמיד רוצה לדעת עד כמה שאפשר על הדירקטור שיושב במועצת המנהלים שלך, אבל מצד שני, תמיד יש מספיק דירקטורים שלא לוקחים את עבודתם ברצינות".

גם המשקיעים המוסדיים האוסטרליים נושאים בחלק מנטל האשמה. בנאום שנשא בשנה שעברה, האשים ג'ו הוקי, השר האחראי על השירותים הפיננסיים, את המשקיעים המוסדיים האוסטרליים בכך שהם בעלי מניות 'עצלנים'. מומחים עצמאיים מסכימים עם הביקורת ומצביעים על העובדה שאין באוסטרליה דוגמה מקומית ל-CalPERS, קרן הפנסיה האמריקנית האקטיביסטית.

גם מספר הצבעות הפרוקסי האוסטרליות מפגר בהרבה אחרי הנתונים הבריטים והאמריקנים, אומר איסטרברוק, ומוסיף כי גם המוסדות שכן מצביעים באותם מקרים נדירים ומאמצים קו מנוגד לקו המוביל של החברה, מצליחים רק בקושי לזעזע את הספינה.

Corporate Governance International ערכה לא מכבר מחקר, שאמור להתפרסם בימים הקרובים, ואשר בדק את נתוני ההצבעות באסיפות כלליות בקרב יותר ממחצית החברות הנסחרות במדד מניות הבלו צ'יפ 200 ASX של בורסת סידני. המחקר גילה כי לא נמצאה אף החלטת מועצת מנהלים אחת שלא עברה בסופו של דבר.

התאחדות שירותי ההשקעות והשירותים הפיננסיים באוסטרליה, הגוף התעשייתי המייצג את המשקיעים המוסדיים, טוענת כי התפיסה הזאת של משקיעים מוסדיים שלא עושים את עבודתם היא מוטעית.

מרבית המוסדות האוסטרלים מאשרים 90% מההצעות, טוען דו"ח שפורסם במארס. יחד עם זאת, חלק גדול מעבודת הניהול שעושות החברות בהתאחדות נעשה באמצעות פגישות פרטיות עם החברות, ואת תוצאות הפגישות הללו קשה הרבה יותר לכמת מאשר את הצבעות מועצות המנהלים.

אלא שגם בפני מי שמעוניינים לשחק תפקיד פעיל יותר כבעלי מניות ניצבים מכשולים מבניים לא קטנים. המומחים טוענים כי הגופים המוסדיים האוסטרלים, המנהלים כ-25% משווי השוק בבורסת המניות האוסטרלית, הם בעלי השפעה מצומצמת בהרבה מכפי שיש לעמיתיהם בארה"ב או בבריטניה.

למחצית מהחברות הרשומות למסחר באוסטרליה יש לפחות בעל מניות אחד שמחזיק ברשותו בלוק מניות גדול בעל שליטה פוטנציאלית, אשר אחזקתו בחברה שמה לאל את פעילותם של המוסדות האקטיבים ביותר.

לדוגמה, רק 20% ממניות וואן טל נמצאות במחזור, זאת בשל העובדה שמשפחות פקר ומרדוק ושאר משפחות המייסדים מחזיקות ברשותן אחזקות גדולות של מניות. אחזקה של 5% או 6% איננה מרשימה אף אחד במועצת המנהלים האוסטרליות. מה שדי מסתדר עם העובדה שהן HIH והן וואן טל הן תפוחים רקובים, מבחינת הניהול העיסקי שלהן, טוענים המומחים.

"אני לא חושב שיש לאוסטרליה במה להתבייש", אומר רוף מהתאחדות בעלי המניות האוסטרלים. "אולם אין ספק שלהרבה חברות אוסטרליות לא היה מזיק אם היו מפיחים בהן מעט חיים".