ג'אז

עולם הג'אז מציין השנה 75 להולדת החצוצרן מיילס דייוויס (1991-1926), ואם זה אומר הדפסות מחודשות לאלבומיו - אנחנו יוצאים נשכרים. הדיסקוגרפיה החשובה שלו מתחילה עוד כשהיה בן 17, בראשית הבי-בופ, בהרכב של צ'רלי פרקר מ-1947, ונמשכת עד ל"אנרגיות המחושמלות", שבהן השתעשע בשנות ה-80.

דייוויס תמיד הצליח לרכז סביבו את מיטב הנגנים, ודרכם ובעזרתם פיתח חשיבה מוסיקלית יוצרת, שהניבה הקלטות מונומנטליות בהיסטוריה של הג'אז - כמו Birth Of The Cool, מ-1949 או Kind Of Blue מ-1959. קצרה היריעה מלהקיף אפילו מקצת מהקטלוג שלו (את רובו אפשר למצוא באתר הבית של NMC, המייבאת את הקטלוגים של Colombia ו-EMI, שם הקליט את רוב אלבומיו, -www.nmc music.co.il).

שלוש סנוניות כבר חודשו לאחרונה, והראשונה (בסדר כרונולוגי) היא אלבום הופעה חיה במלון ניו-יורקי מ-1959, שלראשונה רואה אור על-גבי דיסק - Jazz At The Plaza. ההרכב שלו כלל נגנים (פרט למתופף), שלימים נעשו ענקי ג'אז בעצמם - "קנונבול" אדרלי (אלט), ג'ון קולטריין (טנור), ביל אבנס (פסנתר) פול צ'מברס (בס) וג'ימי קוב (תופים).

האלבום כולל ארבעה קטעים בסך-הכול. עכשיו, כל חובב דייוויס ותיק מן הסתם מחייך לעצמו, כי הוא יודע באילו קטעים מדובר. לעומתם, החובבים החדשים יחשבו - מה, רק את הקטעים האלה הוא

נהג לנגן? ואלה הקטעים:

If I Were A Bell של פרנק לסר, Oleo של סוני רולינס, My Funny Valentine של רוג'ר והארט, ו-Straight No Chaser של תילוניוס מונק. ואין גרסה אחת דומה למשניה, וזה סוד קסמו של דייוויס, במיוחד כשכל סולו של כל אחד מן הענקים האלה שווה ערך, נאמר, לסונטה של בטהובן.

אלבום שני, מ-1966, Miles Smiles, זכה בהדפסתו המחודשת בחוברת מהודרת עם שלל צילומים. גם כאן מנגנת חמישייה שכל אחד מחבריה נעשה תותח-על: הרבי האנקוק (פסנתר), רון קרטר (בס), טוני ויליאמס (תופים) וויין שורטר (טנור). בכלל, בכל אחד מהאלבומים שבהם מנגנת החמישייה ניכרת השפעתו ותרומתו הכבירה של שורטר. הקטעים שכתב עבור דייוויס, כמו Dolores, Footprints Orbit, נוטים למינימליזם ומאופיינים בשילוב של צלילים אמורפיים ומקצבים מאותה סביבה. גם הקטע Freedom Jazz Dance, שנכתב בידי אדי האריס, מקבל באלבום הזה משמעות "מיילסית", כאילו נכתב עבורו.

האלבום השלישי, Nefertiti, מ-1967, זכה גם הוא לשיפורים חזותיים ולכמה קטעי בונוס. זהו גם האלבום האחרון של החמישייה במתכונתה (באלבום הבא, Miles In The Sky, מצטרף ג'ורג' בנסון בגיטרה חשמלית, ובכך מציין את תחילת תקופת "החשמול" של דייוויס).

את הקטעים ב-Nefertiti כתבו שורטר, ויליאמס והאנקוק. כמה מהם הפכו לקלאסיקות: Nefertiti ו-Pinocchio של שורטר, Hand Jive של טוני ויליאמס, ו-Madness של האנקוק. ממש חגיגת מיילס דייוויס בעיצומה.

gibli@mail.globes.co.il