בשם האם ובשם החופש

קשה להתייחס לסרטיו של רומן פולנסקי, בלי להתעכב על פרטים בביוגרפיה האישית שלו. אבל גם מי שינסה להפריד בין פולנסקי האדם לבין היוצר, יתקשה שלא להתרשם מסמיכות המקרים המצמררת: זמן קצר לאחר שתיאר פולנסקי את מסע הטירוף שעובר על אשה צעירה בעת הריונה, שעה שהיא הולכת ומשתכנעת כי שכניה ובעלה גורמים לה לשאת ברחמה תינוק שטני, נרצחה אשתו, השחקנית שרון טייט, בעת שהיתה בהיריון מתקדם, על-ידי "משפחת השטן" של צ'רלס מנסון, אולי כדי ללמדנו ששום סיפור פרי דמיונו של סופר או תסריטאי אינו יכול להשתוות לעולם לחיים עצמם.

"תינוקה של רוזמרי" מוגדר כ"סרט אימה", אבל הגדרה זו עלולה להטעות את מי שסולד מהז'אנר הזה וחבל, כי ב"תינוקה של רוזמרי" יש הרבה מעבר לאימה. בין כל הזוועות ומעשי הרצח בעולמנו, אנחנו נוטים להזדעזע בעיקר מאלה שאותם מבצעות אימהות כלפי ילדיהן. כולם זוכרים את הילדות מכרמיאל שהוטבעו בידי אמם באמבט, או את התינוק מקריית ביאליק שהושלך בידי אמו מחלון הקומה השלישית, גם הסיפור האחרון על אודות האם שהטביעה באמבט את חמשת ילדיה, זכה אצלנו לסיקור נרחב, תחת הכותרת "זוועה בטקסס". בניגוד למעשי רצח אחרים, המרכיב המזעזע ביותר באלה שלעיל, הוא בהפרה הבוטה ביותר של האמון, ובהרס האהבה האינסטינקטיבית שאמורה לחוש כל אם כלפי ילדיה, פרי בטנה.

אבל גם אם נניח לזוועות, הרי שגם "אצלנו", האנשים "הנורמלים" אלה שילדיהם הם כל עולמם, מתחילות החרדות הגדולות ביותר של חיינו, להיווצר בד בבד עם הולדת ילדינו, איך אנחנו מתמודדים עם החרדות הללו?

פולנסקי שמיטיב להתחבר לצד האפל של הנפש, מתאר את הדרך שעוברת צעירה מהרגע המאושר כביכול בו היא מתבשרת על הריונה, דרך הצטברות כל החרדות המלוות את ההיריון לצורה מוחשית יותר של אימה ועד לטירוף מוחלט. מעבר לבימוי הגאוני של פולנסקי, יש לציין את מיה פארו הצעירה בתפקיד רוזמרי, כשלצידה בתפקיד בעלה, ג'ון קאסאבטס המנוח.

מי שאינו הורה לילדים בגיל הגן ובית הספר, יכול לזהות את תחילת חופשת הקיץ על-פי לוח המשדרים בטלוויזיה: בערוץ 2 קוסמים ובדחנים לרוב, ובערוצי הסרטים דינוזאורים, חלליות, פיצוצים והרבה "אקשן" מכל הסוגים. מאחר שגם הצופים המבוגרים יותר מוצאים עצמם נדונים לאותם הסרטים, אפשר לפחות לבחור את הטובים שבהם, כמו "נוסע 57", שישודר השבוע: חבורה של טירוריסטים מהזן הגרוע ביותר חוטפים מטוס נוסעים מבלי להביא בחשבון את העובדה, שאחד הנוסעים הוא ווסלי סנייפס, בתפקיד מומחה ללוחמה בטרור. אקשן חסר מעצורים, כשלצידו של סנייפס נמצאת בין היתר, אליזבת הארלי, אותה תמיד נחמד לראות שוב. טיסה נעימה.