זכות השיבה מהשטחים - והתמריצים

הנתונים שפורסמו על בלימת הגידול באוכלוסיית יש"ע מרמזים על גידול מסוים הצפוי בביקוש לדירות במדינת ישראל הריבונית בקרוב. אמנם, בלי קשר לממדי האכלוס, יימשך הבינוי בחלק מ-138 היישובים הפזורים ברחבי יהודה, שומרון וחבל עזה, כדי שהגויים צוררי ישראל ידעו להם! במקביל, יש להניח שתהליך המעבר אל הצד האחר של הקו הירוק יימשך ויביא עימו ביקוש מסוים לדירות חדשות. מבחינה זאת, אפילו השר נתן שרנסקי, חסיד הפיכת ארץ-ישראל למדינה דו-לאומית, צריך לדאוג קודם כול לענייני משרדו ולהשיג תמריצים לטובת החוזרים לגבולם, המוותרים על יש"ע אבל זקוקים לסיוע.

אכן, פריצה גדולה לענף הבנייה לא תהיה מכך. אפילו אם יגבר הביקוש למגורים במדינה יהודית ולא בטריטוריה חסרת הגדרה מדינית, אין לצפות למהפכה בענף כעין זו שהביא גל העלייה מברית המועצות לשעבר. סוף סוף, מספר משקי הבית היהודיים ביהודה, בשומרון ובחבל עזה הוא בסביבות 40,000, ולא כולם ישובו ארצה בבת אחת. עם זאת, חשוב לזכור שהגורם האידיאולוגי בהתיישבות שמעבר לקו הירוק קטן משני הגורמים האחרים: חיפוש איכות חיים במחיר מסובסד וחיפוש של חרדים לא-ציוניים אחר דיור מסובסד למשפחותיהם הגדולות.

כדי להבהיר את הדברים ראוי לעמוד על כמה נתונים העומדים מאחורי הנתון שפורסם זה עתה: גידול מספר יהודי יש"ע ב-2.4% בתקופה האחרונה לעומת גידול שהגיע אפילו ל-8% בתקופות קודמות. קודם כול צריך לציין שיישובי יש"ע מרובי ילדים, תופעה הבולטת, כמובן, בקרב החרדים הלא-ציוניים, היושבים בביתר, למשל, אבל גם בקרב החרדים הציוניים כביכול, המאמינים שפריסתם תבריח את הערבים. מספר הילדים רב מהממוצע הארצי גם בקרב מבקשי איכות החיים.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-1998, למשל, היו ביש"ע כ-166,000 יהודים, מהם כ-83,000 שגילם עד 19 ועוד 14,600 בני 20 עד 24, שיש להניח כי רובם גרים עם הוריהם. במילים אחרות, כ-58% מיהודי יש"ע הם ילדים. אין להניח שהשיעור הזה השתנה לטובת המבוגרים בשנתיים האחרונות, שבהן גדלה האוכלוסייה ל-208,000 נפש.

בקצרה, אפשר להניח, שאם שיעור המבוגרים הוא 42% והזוגיות המשפחתית מושלמת פחות או יותר, הרי שמספר משקי הבית היהודיים ביש"ע הוא 21% מאוכלוסייה של 208,000 נפש, כלומר 43,680. מכאן שפוטנציאל הבנייה בתחומי הקו הירוק למען תושבי יש"ע סביר למדי, ובלבד שמשרד הבינוי והשיכון יסייע בתהליך. הסיוע יכול להיות פשוט למדי: לקנות מן העוזבים את דירותיהם במחיר ששילמו בעדן, כמובן אם יעברו לגור בגליל או בנגב - כדי שלפחות המחוזות הללו יישארו בעתיד במדינה היהודית - ולהעניק להם את הסיוע הניתן למשתקעים במחוזות אלה. ואין צריך לומר: מי שקיבל משכנתא מסובסדת כדי לגור במגדלים פורחים באוויר השומרון יוכל ליהנות ממנה גם כשיעבור למרכז הגליל.

נקודה חשובה נוספת: הגידול המהיר שהיה עד האינתיפאדה באוכלוסייה היהודית ביש"ע יצר את הרושם שהתנועה חד-סטרית ושהפיכת הכיוון תהיה כרוכה בהכרח במשברים נפשיים עמוקים. ולא היא. ב-1998, למשל, התיישבו באזורים אלה 14,000 יהודים, אבל עזבו 8,500. וכך גם בשנים אחרות. ב-1996 התיישבו ביש"ע 14,900 יהודים ועזבו 8,300. אם זה המצב בלי אינתיפאדה ובלי סיוע, לא קשה לשער שהתהליך יגבר נוכח ההכרה שארץ ישראל השלמה אינה יכולה להיות אלא יהודית למחצה - וגם זה באופן זמני. לפיכך, הסיוע לעוזבים יפתור גם את הבעיה שלהם וגם חלק מן הבעיה המעיקה על ענף הבנייה, שמר שרנסקי מפגין את דאגתו הרבה לעתידו.

יש להדגיש שפוטנציאל השיבה הביתה גדול, גם מפני שרוב תושבי יש"ע שוכנים בעיקר ביישובים העירוניים ולא ביותר ממאה ההתנחלויות שפוזרו על פני כל השטח - לפי שיטתו הבדוקה של אריאל שרון שהביאה למנוסה בפתחת רפיח - כדי לעצבן את הפלשתינים עד שיסתלקו. חלק ניכר מתושבי אריאל ועמנואל בא לשם בשל הצירוף של סובסידיה עם איכות חיים ועם דירות שאי אפשר היה להשיג כמוהן בבני ברק. ואכן, לא מקרה הוא שמאז האינתיפאדה גדלה אוכלוסיית אריאל רק ב-1.16% ואילו בעמנואל הצטמקה ב-7.54%. ולמרות שנשיא התאחדות הקבלנים, שמואל אולפינר, נמנה עם המחנה המתקרא לאומי, הוא בוודאי שמח בלבו כאשר קרא שמספר תושבי גבעת זאב גדל באחרונה בסך הכול ב-0.74% בעוד שמספר תושבי אלקנה ירד ב-0.08%.

נוכח האופי הדמוגרפי של יש"ע אפשר להניח שהגידול הצנוע במספר הנפשות שנרשם בשלושת האזורים יחד בזמן האחרון מרמז דווקא על ירידת מספר המשפחות. טבעי אפוא לצפות, שהתאחדות הקבלנים תתבע בתוקף להושיט סיוע למי שרוצה לבנות את ביתו במדינת ישראל הריבונית.

סיוע מיוחד ראוי לתת לתושבי ההתנחלויות הקטנות ולהתחיל דווקא במחפשי איכות החיים בכדים או בגנים שמאחורי ג'נין. עם זאת, אין לזנוח גם את המתנחלים האידיאולוגיים, כדי לחסוך בהוצאות הביטחון. מבחינה זו, יש לשבח את תושבי חברון על שמספרם ירד באחרונה מ-479 ל-470. אמנם תשע סנוניות אינן מביאות את האביב, אבל התנועה החלה ויש לעודדה.

אמת, מדובר ביישובים קטנים המונים לעתים קומץ נפשות - בממוצע, בכל מאה יישובי יש"ע שאינם עירוניים יש כ-500 נפש ביישוב - ומבחינה זו, ישועה מעזיבת יש"ע לא תצמח לבינוי המגורים בישראל הריבונית. אבל אם הפינוי יוריד הרבה מנטל הביטחון, יהיה יותר כסף לבנות בתי-ספר, לשקם שכונות, לסלול כבישים, להקים מפעלים לטיהור קולחין וכיוצא באלה דברים שיסייעו לענף הבנייה. לכן, השר שרנסקי והתאחדות הקבלנים צריכים לשלב ידיים וללחוץ לזרוז התהליך הבריא שהחל באחרונה: השיבה הביתה.