יש דבר כזה, קולנוע חכם

כוכבנית עולה (פרקר) וכוכב חובב קטינות (בולדווין) מגיעים לווטפור, עיירה אמריקנית קטנה, כדי לצלם סרט שעוסק בשחיתות ובזיוף שמאחורי הקלעים ההוליוודים.

אורי קליין ("הארץ") סבור, שהחלקים בסרט "מוצלחים יותר מהמכלול, שסובל מרפיון עלילתי מסוים, אבל כיוון שהחלקים כה מוצלחים, החולשה הזאת אינה פוגמת בהנאה מהסרט האינטליגנטי, המצחיק ולפעמים אפילו מרגש".

סרטו של מאמט "מלגלג על הוליווד. על השטחיות של יוצריה, על הגסות של מפיקיה ועל החומרנות הבוטה שמניעה את פעולותיה. פה ושם אלה בדיחות מתבקשות; אבל רוב הזמן מצליח מאמט להימנע ממתקפה צפויה מדי על הממסד ההוליוודי. הוא מוכן להעניק גם לדמויות הנלעגות ביותר, הזדמנות להראות שיש בהן מידה מסוימת של יושרה יצירתית".

בולדווין ופרקר מגלמים את הכוכבים הסטריאוטיפים שבסרט שבתוך הסרט, והם "עושים את עבודתם "במיומנות" (במיוחד פרקר שמפגינה כמה הברקות של משחק קומי מדויק). סימון הופמן ופידג'ן "מספקים לסרט את המרכז הרגשי שלו". הקשר שמתפתח ביניהם מתואר "בעדינות קפדנית שנעזרת בכישרונם ובקסמם". הסרט, "למרות מגבלותיו", מציע לצופיו "97 דקות של קולנוע חכם". ו"צמד המלים הללו", קולנוע חכם, אינו דבר שכיח במציאות הקולנועית העכשווית.

חגי לוי ("העיר") סבור שמדובר ב"קומדיה שנונה ואינטליגנטית בטירוף, לכאורה קלילה ורומנטית". אבל האמת היא שההומור כאן "ארסי הרבה יותר ממה שזה נראה. לא לחינם נלעגים ואלימים כל-כך דמויותיהם של הבמאי והמפיק, ואילו התסריטאי הוא האיש הרגיש שזוכה בבחורה".

לוי אוהב יותר את סרטיו של מאמט שבוימו בידי אחרים ("הדוור מצלצל פעמיים", "הבלתי משוחדים", "לכשכש בכלב"). בסרטים שהוא מביים יש "לקוניות מוחלטת" ו"התיאורטיות שלהם וההגשה המשחקית הכמעט מדוקלמת" מקשים עליו להתחבר אליהם. בכל מקרה "אל תעזו להחמיץ את 'סטייט פינת מיין'".

יקיר אלקריב ("עיתון תל-אביב"), בביקורת קצרה ועניינית, בדעה שמאמט "יצר כאן קומדיה ברנז'אית ארסית ומתוחכמת, עם דיאלוג מהיר ושנון, שיש בו מספיק בדיחות לארבעה סרטים טובים". ולכן השורה התחתונה - "מבריק!"

דבורית שרגל ("רייטינג") סבורה שמאמט - מחזאי, במאי, מסאי, משורר וסופר - משתמש כאן "בעשרים שנותיו בתעשייה, ובעצם בכל מגוון הכישורים שלו, והם רבים". הסרט "מצוין" ובכל פריים שלו "הוא תענוג לעיניים". הסרט "חושף את ערוותה של הוליווד" והוא "כלכך נעים וחכם, ומושקע ומעורר מחשבה, שממש אין רצון שיסתיים". ארבעה וחצי כוכבים.

נסים דיין ("גלובס") בדעה שמאמט הוא "במאי גרוע למדי". העמדה שלו בסרט "שוללת מכל וכל את הקולנוע". לדיין "לא ברור מה בדיוק רצה מאמט לומר. מה שכן ברור הוא, שהסרט משוחק איום, מבוים ברשלנות ובחוסר-חן, הוא בפירוש לא מצחיק או משעשע, שזו כנראה היתה כוונתו הראשונית".

בקיצור: הרוב סבור שהסרט אינטליגנטי, מבריק ומהנה, ודעת יחיד סוברת את ההפך המוחלט.