שיהוונו את השטח הקהילתי

מה שיפה בצו הביניים של בג"ץ על הקפאת הפשרת הקרקע החקלאית לפי החלטות 717 (מניב), 727 (בנייה רוויה למגורים) ו-737 (הרחבות) הוא, שעכשיו כבר אין ברירה והממשלה תצטרך לדון ברצינות בבעיה שמטרידה את החברה הישראלית קרוב לעשור. עכשיו צריך לנמק - וכאן יש בעיה.

אהרון פוגל אינו מסוגל לנמק מדוע, במסגרת החלטה 727, הצוות בראשותו הוריד את הפיצוי לחקלאים במרכז הארץ מה-51% של אריק שרון ל-27%. בועז רונן וחברי הוועדה שלו לא מסוגלים להסביר מדוע הורידו את ה-27% של פוגל ל-20% ואפילו פחות. דוד מילגרום וחברי הוועדה שלו אינם מסוגלים לנמק מדוע הורידו את ה-20% של ועדת רונן ל-10% ואפילו פחות.

זו התוצאה כשלא הולכים לפתרון עקרוני ומוציאים המלצות מסובכות, שבסופו של דבר עו"ד שרגא בירן ימצא בהן את הסדק (גם עו"ד אבי דרכסלר חוזר לשוק הפרטי).

פתרון עקרוני וצודק יכול להיות רק אחד משניים: או לפעול בדיוק לפי חוזה החכירה התקף, דהיינו - החקלאי יבחר אם הוא רוצה פיצוי על פי השווי החקלאי וההשקעה, או שיקבל קרקע חליפית באותה איכות; האפשרות השנייה היא לתת פיצוי בגובה אחיד לכל דונם מופשר. אחרת נתקעים ללא מוצא בפרדוקס: הרי קיבוץ גליל ים לא יכול להגיד, שבתולדות ההיאחזות ועיצוב גבולות המדינה יש לו יותר מניות מאשר למושב מרגליות. אם כך, איך ייתכן הפרש כזה בפיצוי לדונם בין מרגליות וגליל ים?

יש רק פשרה אחת נכונה עם החקלאים. מצד אחד, במה שקשור לשטחים הפתוחים, שבהם כולנו בעלי מניות - לנהוג רק לפי חוזה החכירה, או, לכל היותר, לתת פיצוי אחיד לדונם. אבל, מצד שני, צריך ללכת הכי רחוק שאפשר לקראת החקלאים בתוך השטח הקהילתי, זה שנמסר להם לצרכי מגורים וקהילה.

ראשית, בניגוד למצב המוזר כיום, צריך להגדיר את השטח הקהילתי בקו כחול, שיש לו תוכנית מתאר. צריך להסיר מהיישובים החקלאיים את המגבלת התכנוניות של אופק הגידול, שהוטלו בהחלטות המועצה הארצית, כי כל מושב וקיבוץ יכול לגדול בקלות ל-1,000 משפחות במקום 500-300 משפחות היום.

כשמדובר ב-700 ישובים, יש כאן פוטנציאל של 350,000 יחידות דיור - מיטב החלום הישראלי של בית על חצי דונם - בלי שום צורך בהקמת ישוב חדש ורק על ידי עיבוי תשתיות קימות.

צריך להציע לחקלאים להוון את שטח המחנה. אפשר אפילו להציע למושבים ולקיבוצים מבצע עם מקדם היוון אטרקטיבי במיוחד, כמו במבצע ההיוון המוצלח בסקטור העירוני ב-95'-96'. מי שיהוון את חלקו בשטח המחנה - ישתווה למצבו של חוכר עירוני בצמודי קרקע, במובן זה, שמינהל מקרקעי ישראל יוצא לו מהוריד, למעט במקרה של פיצול ומכירת מגרש, שבו המינהל מקבל 51% מעליית השווי וכל השאר על החוכר. שירוויחו.

ולא פחות חשוב: ליישם עיקרון זהה בדיור הציבורי.