אנתרקס? סתם חיידק, לא צריך לדבר עליו

בן ברדשו, תת שר החוץ הבריטי, העריך השבוע כי אוסאמה בן לאדן אמנם מחזיק בנגישות לנשק ביולוגי, אם כי לא ידוע אם הוא מחזיק גם באמצעים לפיזורו. במקביל, רבו הדיווחים על כך שהטייסים שחטפו את המטוסים האמריקניים לפני כחודש, התאמנו במהלך החודשים האחרונים גם בהטסת מטוסי ריסוס. העלייה שרשמה נאסד"ק השבוע במניותיהן של חברות כסיפייד, ברוקר-דלטוניקס והדרון שמוצריהן קשורים להתגוננות נגד לוחמה ביולוגית, מוכיחה עד כמה העולם חרד.

ואצלנו? הצנזורה הצבאית בישראל מצנזרת בדרך-כלל את הדיונים בנושאי לוחמה לא קונבנציונלית, ובתוכה לוחמה ביולוגית. להוציא, כמובן, הפעם שבה זלגו פרסומים בנושא, בעקבות הרשעתו של אחד ממנהלי המכון הביולוגי בנס-ציונה בעבר, פרופ' מרקוס קלינגברג, בריגול לטובת הסובייטים.

היעדר הדיון הציבורי בעניין אולי תרם לאווירה שבה מתנהל המחקר הישראלי בנס-ציונה ובמקומות אחרים, אבל הוא גם דחק את העניין מסדר היום של מערכת הביטחון, מבלי שמישהו נתן את לבו לכך. כך אירע, שישראל החלה להתכונן להשלכות הפסיכולוגיות והאחרות של התקפה ביולוגית רק בעיצומה של מלחמת המפרץ.

פרופ' יורם לס, שנחשב אז לאחד מאנשי המקצוע המוכרים והאמינים בתחום, סיפר לי השבוע, כי זומן ללשכתו של סגן הרמטכ"ל, האלוף דאז אהוד ברק, כדי לדון בהשלכות החברתיות-פסיכולוגיות של התקפה כזו, אחרי שהטילים הראשונים של סדאם כבר פגעו ברמת-גן.

אהוד ברק החליט על רכישת תרופות והפקת סרטוני הסברה אבל רק אחרי שהטילים הראשונים כבר פגעו האלוף ברק זימן ללשכתו שורה של מומחים לדיון בהתגוננות האזרחית, אם וכאשר תתבצע התקפה בנשק ביולוגי/כימי. אחד המובילים הראשיים של הדיון היה מי שכיהן אז כדובר צה"ל, נחמן ("שתו מים") שי. בעקבות הדיונים ההם פיתח הצבא פעילות אינטנסיבית לרכישה ולאריזה של תרופות אנטיביוטיות שנועדו לחלוקה במקרה של אזעקת אמת.

מערך ההסברה הממלכתי הכין אז סרטוני הסברה שנועדו לשידור, במקרה שתתבצע התקפה כזו. הסרטונים הציבו בעמדת ה"מרגיע הלאומי" את לס, שנחשב באותה תקופה אחד המדענים האמינים במדינה. לס היה איש אוניברסיטת תל-אביב שהתפרסם בעת שהגיש עם העיתונאית יעל דן תוכנית טלוויזיה שבועית שעסקה במדע-פופולרי. מאוחר יותר התמנה למנכ"ל משרד הבריאות, ועשה קריירה פוליטית מוגבלת במפלגת העבודה.

במהלך מלחמת המפרץ, מכל מקום, נחשב פרופ' לס איש מקצוע המסוגל לדבר בשפת בני-אדם, ולשכך חרדות כמו אלה שמתקפה ביולוגית מסוגלת לעורר.

לס ריכז את איסוף החומר, הכתיבה והעריכה של התשדירים. הוא הציב עצמו בלב התמונה, בקלוז-אפ שהוסיף אמינות לזו שכבר היתה לו. הוא הופיע כשדרן חדשות לאומי, פסיכולוג ורופא משפחה. בשקט ובאיפוק הסביר, כי האזעקה האחרונה ששמענו עתה, היתה אומנם שונה מהאזעקות שהכרנו עד כה. הצליל שונה, הקצב אחר. וכל זה, הסביר באותם סרטונים, משום שמדובר בהתקפה מסוג אחר, מה שאנחנו רגילים לכנות התקפה ביולוגית/כימית.

אין צורך להיבהל, הסביר אז לס בקולו החם, אנחנו נערכנו לעניין. בעוד דקות אחדות תשמעו דפיקות קלות על דלת ביתכם, צוותים מיוחדים יגיעו כדי לסייע לכם להתמודד. אנחנו יודעים לטפל בתסמינים של דלקת הריאות שהחיידק הזה גורם.

ראיתי את הסרטונים ההם בהקרנה פרטית, במהלך מלחמת המפרץ. זה היה מפחיד.

עוד מעט יגיעו הצוותים המיוחדים לביתכם פרופ' יורם לס עומד מאחורי המסר המרגיע האנתרקס מוזכר בקשר ללוחמה ביולוגית כבר עשרות שנים. אנחנו יודעים לטפל בו, קבע פרופ' לס באותם תשדירים, ממש כמו שהסביר השבוע מי שהיה קצין רפואה ראשי של צה"ל במלחמת המפרץ, ד"ר יהודה דנון.

האם יש לזה באמת פתרון?

לס: "הבעיה העיקרית במלחמה בלתי-קונבנציונאלית, למעט האטום, היא הפאניקה. כי לכימיה ולביולוגיה יש לנו תשובות טובות".

נו, באמת.

"עם כל הכבוד, האנתרקס הוא חיידק, ולא נגיף כפי שמכנים אותו בימים האחרונים. זו היתה המחלה הראשונה שלואי פסטר גילה במאה ה-19, וידע איך לטפל בה. כיוון שלכולם יש מסכות גז, אזי שימוש נכון בהן עם חיסונים ותרופות מספקים הגנה טובה".

אז מה עם האמריקנים? הם עוסקים עכשיו באנתרקס בגלל הפאניקה, או משום שזה רציני?

פרופ' ששון כהן הוא אחד הפרמקולוגים הוותיקים בישראל, המתמחים בתחומים המשיקים לאלה הנדונים כאן. כהן, כמו חוקרים ישראלים אחרים, ממעט השבוע במילים. ציטוט: "כיוון שאנחנו כמעט שלא מכירים הידבקויות באנתרקס בשנים האחרונות, אזי הימצאותם של מקרים כמו אלה שהתגלו בארצות-הברית, מחייבת בדיקה".

איך אפשר להסביר את העובדה, שעד כה מיעטו להשתמש בעולם בנשק ביולוגי-כימי?

פרופ' כהן: "אני לא יכול לענות על זה".

יכול להיות שזה לא כה פשוט להכנה ולהפצה?

"זה אומנם לא כה פשוט".

המפקד היוצא של פיקוד העורף, גבי אופיר, מונה באחרונה למנכ"ל רשות שדות התעופה. קודם שעזב את תפקידו הצבאי, התראיין בעיתונות היומית ותקף את מוכנותה של המערכת להתמודדות עם התקפות לא קונבנציונליות. אופיר התרוצץ כל הבוקר עם הג'יפ החדש שלו בפרויקט נתב"ג 2000. מותר להניח, כי הקלטות שיורם לס ערך בשעתו ישנות ומאובקות. בפעם הקודמת, הן הופקו בשנייה האחרונה. והפעם?

משה קרבל נגד משטרת ישראל

מדוע פוטר קצין המשטרה המצטיין?

מפקח משה קרבל התגייס למשטרה מיד לאחר שחרורו מצה"ל, לפני כ-15 שנים. במקביל לשירותו במשטרה, סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה ובקרימינולוגיה ותואר שני במינהל עסקים, באוניברסיטת בר-אילן. קרבל גם סיים בהצלחה קורס מתקדם לניתוח מערכות מידע (מכון הפריון והייצור, תל-אביב). הוא בחור גבוה, רגשני ומסור. אב לשני ילדים קטנים. הקצין קרבל נראה כחלומה של כל מערכת היררכית. הוא מנהל אורח חיים שקט, מה שניתן לכנות: "הקצין הטוב".

אבל השבוע הוא הגיש עתירה לבג"צ נגד צמרת המשטרה והשר עוזי לנדאו, המבקשים לפטרו מהמערכת.

חבריו מבית-הספר למינהל עסקים של בר-אילן מייעצים לו לוותר על המשטרה, ולהמשיך הלאה: מה לך ולהם? קח את ה-MBA שלך, הם אומרים לו, וצא לשוק הפרטי.

אבל קרבל אוהב את המשטרה. לפני שנים אחדות עזב עם משפחתו את תל-אביב, כדי להתגורר בפרבר כפרי, לא יאפי. אחרי ששירת ביחידות מודיעיניות נחשבות, קיווה להמשיך וליהנות מקריירה מתונה במשטרה.

לפני כשנה וחצי, בחודש מארס 2000, הובטח לו בכתב על-ידי ראש אגף מודיעין, ניצב חיים קליין, כי ימונה ל"קצין קניין רוחני". קרבל הלך לקורס קצינים, סיימו בהצטיינות והומלץ לקידום, לדרגת פקד. אלא שאז התברר כי התפקיד המובטח הועבר לאגף חקירות והוא נותר בלא תקן. מפקדיו מצאו לזה פתרון פשוט: פיטורים בשל "חוסר התאמה".

במילים אחרות: הבוגר המצטיין של קורס הקצינים הושלך מהמערכת זמן קצר לאחר הכתרתו כמצטיין. קרבל נעלב, וכך נוסחה היעלבותו בעתירה: "כנגד העותר לא נפתח כל הליך משמעתי או פלילי. הוא לא פגע בביטחון המשטרה או בסודותיה, והטענה או הניסיון לטעון כי אחרי שירות של 14 וחצי שנים הוא נמצא בלתי מתאים הינה טענה מופרכת". אחדים מחבריו, שהכיר במהלך לימודיו בבית-הספר למינהל עסקים של בר-אילן, מנהלים את המלחמה הזו עבורו. "העליבו אותו", הסבירו לי, "פגעו בו שלא בצדק". וכך החל המסע הקפקאי של הקצין קרבל.

תעמוד על יד הדלת בלי לזוז קרבל טוען שעבר השפלות לאט-לאט פורשת העתירה שהגיש בשמו עו"ד דוד אופק, את הסיפור על האופן שבו ניסתה הבירוקרטיה המשטרתית לגרש את הקצין קרבל משורותיה. בסגנון מאופק, בצלילים חרישיים, היא טוענת כנגד התנהגותו של ראש אגף מודיעין, ניצב חיים קליין, שהורה לקרבל לצאת מחדרו, ולעמוד ללא תזוזה ליד הכניסה. התנהגות זו, עולה מן העתירה, חזרה פעמיים, "והבהירה לעותר שהמשיב לא מוכן לשמוע את אשר יש לו לטעון. השפלת העותר לעיני קצינים ושוטרים גרמה לביזויו האישי".

איך הגיבו אנשי הלשכה למראה הקצין הדומם ליד הדלת?

עו"ד אופק: "התיישרו עם הבוס. צחקו ולעגו כמו במשטרה שלפני 30 שנה".

במהלך הפרשה השיג קרבל מכתבי המלצה מ-46 מפקדים ועמיתים שפנה אליהם לצורך זה. כולם אנשי המערכת. כולם שיגרו את מכתביהם לכתובת היעודה. אבל איש לא פנה אליהם אחר-כך כדי לדון עמם בהמלצתם. סיווגו המודיעיני הגבוה של קרבל מסוג "קהילה", הורד, אבל בפועל, עבודתו לא השתנתה. בשלב מסוים הורו לעמיתיו שלא להותירו בחדרו לבד. התוצאה: לפעמים נהגו כך, ולפעמים התעלמו, והזמן חלף.

עכשיו נאלץ קרבל לשכור עורך-דין, על חשבונו, כדי לייצגו בעניין. אלא שאפילו עו"ד אופק, המוכר למערכת, לא הצליח, למשל, להביא את המשטרה לחשוף בפניו את כל תיקו האישי של הקצין. קרבל נתקע. בהיעדר אפשרות לפנות לבית-הדין לענייני עבודה, שאינו מטפל בשוטרים, לא היה לו גורם חיצוני לפנות אליו, להוציא הבג"צ.

עו"ד אופק, העומד מאחורי הבג"צ הזה, קנה את פרסומו בעת שפעל להקמת ארגון השוטרים בתחילת שנות ה-80 עם עוה"ד יואל רשף וחיים שמולביץ, המכהן כיועץ המשפטי של שירות בתי-הסוהר.

אופק, רשף ושמולביץ פנו לבית-הדין הגבוה לצדק כדי שיאפשר את הקמת ארגונם. ואומנם, הבג"צ התיר את ההתאגדות בפסק-דין שנודע כ"בג"צ אופק", אלא ששר המשטרה דאז, יוסף בורג, מנע את העניין באמצעות חקיקה רטרואקטיבית. אגב, התרומות שאספו בשעתו לטובת הארגון - עשרות אלפי שקלים - מונחות עדיין בחשבון בנק נושא ריבית. המשטרה, מתברר, סירבה לסייע בהשבתן לאנשיה.

מעמדו של השוטר שופר מעט רק ב-1995, באמצעות "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו", שעליו מבקש להתבסס גם הבג"צ הזה. ציטוט מתוך העתירה: "העותר טוען כי זכויותיו, הנובעות מכללי הצדק הטבעי והנובעות מחוק 'יסוד כבוד האדם וחירותו', נשללו ממנו בהליך שננקט על ידי המשיבים". המשיבים הם: השר עוזי לנדאו, מפכ"ל המשטרה שלמה אהרונשקי, ראש אגף משאבי אנוש ניצב משה קראדי וראש אגף מודיעין, ניצב חיים קליין. ציטוט: "ארבעת המשיבים, כל אחד בדרכו, מנעו מהעותר את זכותו לטעון נגד הפיטורים ופעלו שלא בתום-לב תוך השפלתו וביזויו של העותר".

הסיפור על הקצין הבדואי הקצינה היהודייה קודם מפטרים, אחר כך שואלים שאלות לפני כשבועיים זכה אופק בבג"צ דומה עבור קצין צה"ל בדואי שהואשם במעשה מגונה ופוטר שעות ספורות אחר-כך מצה"ל. סיפורו של הקצין, סלאח ויהב, החל בערב יום השואה האחרון, במהלכו צפה בסרט רשימת שינדלר עם חבריו ליחידה העוסקת באימון אנשי מילואים, טרם יציאתם לשטחים. באותו ערב הצטרפה קצינה יהודיה לחבורה, שדרגתה כדרגתו של ויהב. לפי גירסת ויהב, כאשר פנה לחדרו, היא הצטרפה אליו, והם קיימו יחסי מין. לטענתו של ויהב, הקשר ביניהם נמשך גם לאחר האירוע.

בחלוף כחודשיים הוגשה תלונה על הטרדה מינית, שהובילה לפיטוריו המידיים מצה"ל. רק עתה, לפני כשבועיים, הורה הבג"צ להחזירו למערכת, ואיפשר את מיצוי ההליך המשפטי בתוכה, קודם לפיטוריו.

אבל נגד מפקח קרבל לא היו תלונות כאלה. הוא מעולם לא עמד לדין משמעתי.

אז איך קורה שלא מצאו לו משרה חלופית בתוך המערכת?

"מרגע שסומן על ידי הקליקה החזקה, נסללה דרכו החוצה", אומרים חבריו.

תגובת המשטרה: "סוגיית פיטוריו של הקצין נבחנה בכובד-ראש על-ידי הגורמים המוסמכים, ובהם מפקדיו, גורמי כוח-אדם וגורמים משפטיים במטה הארצי. מפאת כבודו של הקצין וצנעת הפרט אנו מנועים מלפרט הסיבות להחלטה על פיטוריו. לכשתתקבל העתירה במשטרה, תוצג עמדתה לבית המשפט".