נשיא אוקראינה דחה התפטרות שר ההגנה מיד לאחר התרסקות המטוס

זמן קצר לאחר שהתברר שהטיל גרם להתרסקות המטוס הסיבירי הציע שר ההגנה האוקראיני להסיק מסקנות אישיות ולהתפטר, אבל הצעתו נדחתה. היום פורסמו לראשונה מילותיו האחרונות של קברניט המטוס הסיבירי, שלאחר שהמטוס נפגע מהתפוצצות הטיל שאל את אנשי הצוות: "איפה נפגענו"? מיד לאחר-מכן המטוס צלל לים.

מחקירת ההתרסקות עולה, כי הטיל התפוצץ במרחק של כמה עשרות מטרים מהמטוס. עקב כך, מעריכים מומחי תעופה, נהרגו הנוסעים מנפילת המטוס לים.

נשיא המדינה, משה קצב, ראש הממשלה, אריאל שרון, שגריר רוסיה בישראל, מיכאיל בוגדנוב, שרים ומשפחות הקורבנות, נכחו היום בבוקר (ה') בישיבת אבל מיוחדת של הכנסת לציון שבעה ימים לאסון, שבו צללה למימי הים השחור טיסה 1812 של אייר סיביר וגבתה 78 קורבנות, ביניהם 51 ישראלים. לרגל יום האבל הלאומי שהוכרז בעקבות האסון, הורדו היום דגלי המדינה בכל המוסדות הציבוריים לחצי התורן.

הטקס נפתח בדקת דומיה לזכר הקורבנות, אך מיד אחריו פרצה מהומה זוטא לאחר שדבריו של ראש הממשלה עוררו את זעמם של חברי הכנסת אחמד טיבי ועבד אל מאלכ דהמשה, שבמחאה עזבו את אולם המליאה. לדבריהם, שרון מתח ביקורת על הרשות הפלשתינית בעיתוי בעייתי ומיותר. שרון גינה בדבריו את מעשי הטרור של הפלסטינים והחיזבאללה.

שרון אמר: "מי ששרד את מכונת המוות הנאצית ומכונת עריצותו של סטאלין, יעמוד גם בכאבים כאן. אנשים חזקים אתם, המזכירים לי את הורינו וסבינו שבאו לארץ ישראל מרוסיה לפני שנים רבות ונעצו ציפורניהם בקרקע המולדת. יש קשיים, יש סכנות, אבל יש גם תקוות, הרבה תקוות. למרות תחושת הבדידות, אינכם לבדכם כאן".

יו"ר האופוזיציה יוסי שריד אמר בדיון, כי לא לגמרי ברור איך בדיוק התפתחה אצלנו תופעת ההתנשאות. זאת הסיבה מדוע אנשים רבים שעלו הביתה לא תמיד מרגישים בבית. מבחן הכניסה לישראל הוא בעצם הרצון לחיות כאן. אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה, לא להרוג ולהיהרג כפי שמנסחים עכשיו. הממשלה החליטה על יום אבל שחל היום וטוב שכך החליטה. אבל נודה על האמת, קל לכנס את ועדת השרים לטקסים ולסמלים ולהחליט על יום אבל למתים, והרבה יותר קשה לכנס ועדות שרים אחרות ולהחליט על מדיניות אחרת לחיים".

בכנסת חולקה הצהרה משותפת של אגודות הידידות הפרלמנטריות ישראל-רוסיה, ורוסיה-ישראל. על ההצהרה חתום יו"ר האגודה וחבר הדומא הרוסית, פיטר שליש, ובה נכתב בין השאר, כי האסון מזכיר לנו לא רק את הקשרים הבינאנושיים, התרבותיים וההיסטוריים של עמינו, אלא גם את הצורך במאמץ עצום של מדינותינו, יחד עם כל המדינות בעלות התרבות, להגנת חיים אנושיים מפני טרור פוליטי-דתי.