מנהלי הליקון ואן. אם. סי. : "קומברס פוגעת אנושות במפעל המהווה את גולת הכותרת של חיינו המקצועיים"

כמו רבים מבעלי העסקים המשתייכים לכלכלה הישנה, חשק גם רוני בראון, בעלי חברת התקליטים הליקון, בעושר שנפל בסוף העשור הקודם בחלקם של רבים מיזמי הטכנולוגיה המקומיים. בראון, דמות מובילה בקהיליית המוסיקה בארץ, המנהל את הליקון מזה 16 שנים, עושה, ככל הידוע, חייל עם אמנים מובילים המוחתמים בהליקון, כמו רמי וריטה או אתניקס, אך את הכסף הגדול, הבין היטב, עושים בהיי-טק.

מתביעה שהגישו היום בראון וזאב שליק (מנכ"ל חברת התקליטים אן.אם.סי, מקבוצת ידיעות אחרונות), לביהמ"ש המחוזי בת"א נגד חברת קומברס עולה, שהכלכלה החדשה לא האירה להם פנים לפי שעה: לא די שהוציאו מאות אלפי דולרים מכספם האישי מבלי שיקבלו תמורה על השקעתם, הם גם חוו על בשרם עולם עסקים קשוח בהרבה מזה של ה"שואו ביז" המקומי.

קומברס, טוענים בראון ושליק, עשתה על חשבונם עושר שלא במשפט לאחר שגזלה מהם, אגב מצגי שווא, רעיון עיסקי ייחודי המהווה סוד מסחרי: "והכל כשהיא פוגעת באופן אנוש ובלא הצדקה משפטית או עסקית במפעל שהיווה ומהווה את גולת הכותרת של חייהם המקצועיים של התובעים".

התובעים: קומברס לא רוצה לשלם

עניינה של התביעה, שהוגשה על ידי בראון ושליק, באמצעות משרד עוה"ד פישר, בכר, חן ושות', הוא ניסיונה של קומברס לנשל את התובעים מזכויות המגיעות להם לטענתם על פי דין בפיתוח של מערכת טכנולוגית מתקדמת המאפשרת יישומים שונים של מוסיקה ברשתות תקשורת נתונים: החל באינטרנט, עבור דרך הטלפוניה הקווית וכלה בשירותים סלולריים.

לאחר למעלה משלוש שנות עבודה, הם טוענים, משהבינו בקומברס את ערכה הכלכלי הניכר של המערכת, החלו קברניטיה לנקוט בשורה של פעולות כוחניות על מנת לסלק את התובעים מאותה פעילות ולנכס, לעצמה בלבד, את פירותיה. בראון ושליק, שלטענתם סכום התביעה אינו ניתן להערכה בכסף, מבקשים מביהמ"ש, בין היתר, להצהיר כי בידיהם 24% ממניות חברת קומברס מדיה, וכי הם הבעלים, ביחד ולחוד עם קומברס מדיה, בכל הקניין הרוחני שברשות חברה זו.

בתביעה טוענים בראון ושליק, כי הגו ויזמו פיתוח של מערכת מתקדמת שתכליתה להעניק פתרון יישומי, שימושי וטכנולוגי כולל, הן לצרכני המוסיקה ברחבי העולם והן לחברות התקליטים. המערכת תוכננה לייצור מאגר מידע מוסיקלי כך שלכל משתמש פוטנציאלי, בכל מקום, תהא אליו נגישות מיידית, במדיות שונות, לרבות אינטרנט, טלפוניה וסלולר (Global Content Management System).

הנדבך המרכזי באותה מערכת היה מאגר התוכן המוסיקלי ויישומי המערכת הם, כטענת התביעה, כמעט בלתי מוגבלים: ניתן להזמין ולשמוע באמצעותה קבצי מוסיקה במדיה דיגיטלית, לקבלם הביתה צרובים ע"ג תקליטורים, לשלוח שירים באמצעות כל אחת מהמדיות למשתמשים אחרים, להשאיר מענה מוסיקלי בתא הקולי בטלפון ועוד.

המחלוקת: של מי הרעיון

התובעים, שחיפשו סביבה טכנולוגית ושיווקית לפיתוח המערכת, הציגו לטענתם בתחילת 98' לקומברס את האפשרויות הגלומות בשילוב של תחום התוכן עם פעילותה, שהתמקדה עד אז בשני תחומים - מערכות הקלטה של שיחות טלפון ותיבות קוליות. קומברס היא מובילה עולמית בתחומים אלה וגם היום, לאחר שמניותיה איבדו יותר מ-80% מערכן מתחילת השנה, היא נסחרת בשווי של כ-3 מיליארד דולר.

במהלך שנת 99', החליטו הצדדים שהפעילות המשותפת תבוצע באמצעות חברת קומברס מדיה (שהוקמה לצורך קליטת הפעילות הנ"ל). קומברס החליטה שקרן קומסור, בראשות יעקב קורן, תהיה הגוף האחראי בקבוצת קומברס על פעילותה של קומברס מדיה. באותו שלב, נטען בתביעה, דרש קורן מבראון ושליק למצוא משקיע לחברת קומברס מדיה שיישא בעיקר הנטל הפיננסי, לצד קומברס שתהיה השותף האסטרטגי בחברה.

לטענתם של בראון ושלוק, משקיע כזה אכן נמצא. חברת דיסקונט השקעות נאותה להשקיע סכום ראשוני של 3.8 מיליון דולר עבור 15% ממניות קומברס מדיה, סכום המשקף שווי של 25.3 מיליון דולר לפעילות הבוסרית. באותה העת, הם טוענים, עדיין לא הבינו קברניטי קומברס את מלוא המשמעות הכלכלית שבשילוב תחום התוכן במסגרת מוצריה של קומברס ושל המערכת ויישומיה בפרט. תחום התוכן היה זר לקומברס ולא היווה חלק מהאסטרטגיה ומפעילותה העיסקית.

עם ההצלחה בא הנישול

אלא משנתגלה לקברניטי קומברס, לרבות היו"ר קובי אלכסנדר והמנכ"ל זאב ברגמן, המשמעות הכספית הניכרת של שילוב תוכן מוסיקלי בעסקיה (בעיקר על רקע רצונם של משקיעים אחרים להצטרף לפרויקט, היענות חברות התקליטים לשתף פעולה ולהצטרף למיזם והצלחה מסחרית בשטח) החלו, לטענת התביעה, עושים כל אשר לאל ידם על מנת לנשל את שותפיהם לחברה מזכויותיהם.

בעקבות שיחות שערכו עם גורמים שונים בקבוצת קומברס, נטען בתביעתם של בראון ושליק, החלו מתבהרים לאותם גורמים מימדי ההצלחה הצפויה. קומברס, הם טוענים, אהבה את התוצאה של השילוב בין מערכת ה-G.C.M.S שפיתחו לבין מוצריה.

שילובם וניהולם של תכנים בתוך הסביבה הטכנולוגית של קומברס מעניקה את אותו ערך מוסף שהיא מבקשת להעניק למשתמשים בתאים הקוליים שהיא מתקינה אצל המפעיל הסלולרי ובקווי הטלפוניה, מעבר לשימוש הבנאלי של מסרים קוליים (החברה חולשת על למעלה מ-50% מהשוק העולמי).

באותה עת שבה פיתחו בראון ושליק את מערכת ה-G.C.M.S, פיתחה קומברס באופן נפרד ועצמאי מוצר המכונה VoiCD, מעין ממשק שיכול לקשר בין מערכות תוכן למשתמש הקצה. מכירת שני המוצרים יחד, נטען בתביעה, מעניקה לקומברס יתרון איכותי על פני שאר מתחרותיה כמי שמספקת פתרונות כוללים ורב מערכתיים. מיום שהתחוור לקברניטי קומברס הפוטנציאל הכלכלי הגלום בשילוב המערכת עם ה-VoiCD, התנערו מכל שותף ונישלו, בין היתר, את התובעים מזכויותיהם.

האשמה: קומברס משלה את שותפיה

שיטתה של קומברס לנהל עסקים היא ייחודית, טוענים בראון ושליק. היא מציגה מצגי שווא בפניהם כאילו בכוונתה לנהל פרויקט משותף, גורמת להם לגלות את צפונות ליבם וסודות מסחריים שאחרת לא היו מגיעים לידיעתה, מעודדת אותם לבסס עבורם שיתופי פעולה עם חברות תוכן ומודיעה להם, במקביל, על הסכמתה לנוסח הסופי לקראת חתימה, כאשר המניעה היחידה לחתימה היא טכנית - "חילופי גברי", "היעדרות מהארץ" וכו'. משהקרקע מוכנה ליישום המסחרי של המערכת, ממשיכה התביעה, גוזלת קומברס את חלקם של המייסדים, שהרי "מי הם בראון ושליק לעומת קומברס הענקית", או טענות כגון: "האם קומברס זקוקה לשני אנשים מבחוץ כדי שתגלה עניין?" וכמובן - "אתם יכולים לתבוע, אולם כדאי לכם לזכור מי היא קומברס".

לאחר התאמות מסוימות שבוצעו בהסכם ההבנות לכניסתה של דסק"ש לקומברס מדיה, הוסכם בשלהי אוקטובר 2000 על נוסחו הסופי והמחייב של ההסכם, ונדמה היה שכל המהמורות שעמדו בדרכו הוסרו. קומברס נועדה להחזיק 55% בקומברס מדיה, בראון ושליק 24% ודסק"ש 15%. אלא שקומברס, כמו שרק קומברס יודעת (ויכולה) לעשות, נטען בתביעה, הפתיעה שוב. החתימה הפורמלית על ההסכם מתמהמה מסיבות שונות ומשונות.

קומברס לא רוצה להתפשר

בסופו של יום, נטען בתביעה, משהבינה קומברס את המשמעות הכלכלית של ה-G.C.M.S וכשראתה שחברות המוסיקה והתקליטים הגדולות בעולם מגלות בה התעניינות רבה - היא החליטה שאין היא מעוניינת יותר בדסק"ש. על החלטתה הודיעה בישיבה שהתקיימה בסוף נובמבר 2000 ו"בה בעת הפיסה את דעת התובעים והודיעה להם באופן נחרץ, שמאומה מזכויותיהם לא ייגרע".

המערכה האחרונה, בינתיים, בתולדותיה של קומברס מדיה תחילתה במהלך ינואר 2001. קומברס, באמצעות עו"ד אריאל פרנק, שולחת לבראון ולשליק נוסח חדש של הסכם הבנות ממנו עולה, כי היא חוזרת בה מההסכם הקודם ובכוונתה להציע להם הצעה בתנאים אחרים. על פי נוסח אותה הצעה בראון ושליק כבר אינם מוגדרים יותר כמייסדים או בעלי מניות בקומברס מדיה, אלא עובדים: "קומברס 'נטתה עימם חסד' והסכימה להעניק להם מניות הפרוסות על פני תקופת השקעה של ארבע שנים".

התובעים, כך נטען, פנו מאז מספר פעמים על מנת לנסות וליישב את המחלוקת על ידי מו"מ לפשרה מחוץ לכותלי ביהמ"ש. במסגרת אותן פגישות הועלו על ידן מספר רעיונות יצירתיים שנועדו לסייע לקומברס "לרדת מהעץ עליו טיפסה". פניותיהם, לטענתם, נדחו על הסף. קומברס סירבה להצעות הפשרה.

לקראת הגשת התביעה, נודע לתובעים שקומברס החליטה "לחסל" את קומברס מדיה. כך, בין היתר, נטען בתביעה, פוטרו מרבית עובדיה והנותרים הועברו לחטיבות אחרות של קומברס על מנת להמשיך שם את פיתוח המוצר. במקביל, העבירה קומברס את כל הידע הטכנולוגי והרעיוני שנצבר בחברה לגורמים אחרים הנמצאים בשליטתה. התובעים טוענים, כי הם בבחינת "בן מוקצה" ונאסר על מי מעובדי קומברס מדיה "ליצור עימם קשר".

בין הסעדים שביהמ"ש מתבקש לתת לבראון ושליק: להורות על גילוי חשבונות כנגד קבוצת קומברס, בו יפורטו למי הם מכרו עד כה מערכות טכנולוגיות המאפשרות שירותים המבוססים על תכנים מוסיקליים, מתי נמכרה כל אחת מהמערכות ומה התמורה שנתקבלה בעיסקה.

קומברס: תביעה מופרכת וקנטרנית

מחברת קומברס נמסר בתגובה על תביעת זאב שליק ורוני בראון: "קומברס היא מובילה עולמית בתחום שירותי ערך מוסף לרשתות טלפוניה, ובין היתר, בתחום יישומי מוסיקה בטלפונים ניידים. מוצרי החברה ליישומי מוסיקה וטלפונים ניידים פותחו בקומברס ומבוססים על פלטפורמות קיימות של החברה. "תביעת שלוק ובראון מופרכת מיסודה ואינה אלא תביעה קנטרנית. לא קיים כל הסכם עם שליק ובראון בדבר שותפות בחברה כלשהי בקבוצת קומברס או בטכנולוגיה של קומברס. יחד עם זאת, אכן התקיים מו"מ עם שליק ובראון, אולם בשל קשיחות דרישותיהם הבלתי הגיוניות לא הבשיל מעולם לכדי הסכם. זאב שליק היה עובד שכיר בקבוצת קומברס במשך כל התקופה הרלוונטית".