רישפון - שימור בטעם, וגם רווחי

מעשה בסילו בטון מזוין, ומחסן תבואה הצמוד לו, שהם מבני משק אופייניים וטיפוסיים כמו רבים המצויים עדיין בהתיישבות העובדת. מבני משק אלה הוקמו בשנות ה-40 וה-50 ברחבי הארץ, ומרביתם אינם משמשים עוד את ייעודם המקורי, אם בכלל.

להבדיל ממרבית האגודות השיתופיות שהקימו את מבני הציבור על קרקע ציבורית, בחרו ראשוני רישפון להקים את מבני הציבור הנדונים על קרקע פרטית, הרשומה על שם האגודה. המבנים הוקמו על שטח קרקע מצומצם יחסית (כ-4 דונם), בסמוך לכניסה ליישוב.

למרות שבמתחם הנדון הוקמה במרוצת השנים תחנת תידלוק פרטית קטנה, המשלמת דמי שכירות לאגודה, החליט ועד המושב, ובצדק, כי מערך המבנים הקיים אינו מהווה כניסה ראויה למושב מכובד המצוי במרכז הארץ, וכי ממילא השימוש וההכנסה מהם במצבם הנוכחי אינם משמעותיים. הוחלט בתחילה להרוס את כולם ולהקים תחתיהם תחנת דלק ומרכז מסחרי, בדומה לאלה שצצים חדשות לבקרים ביישובים כפריים דומים.

למימוש התוכנית פנתה מנהלת ועד האגודה, עו"ד מיה הימן, בשם המושב, לאדריכל צעיר ויצירתי, אורי טוכלר (משרד שמעון טוכלר), אשר הפך החלטה זו על פיה וגיבש תוכנית חליפית, המשלבת את מבני המשק הישנים בפרויקט ציבורי-מסחרי חדיש עם בינוי בעל אופי כפרי מובהק. בסיס הרעיון התכנוני היה להימנע מהריסת המבנים הישנים, המהווים סמל ואבן דרך להתפתחות המושב, ולשלבם בבנייה חדשה. גישת האדריכל התאפיינה בהעמדת הסילו ומחסן המספוא במרכזו של מתחם עסקי-ציבורי, שבו מתקיימת תנועה רגלית בין הישן והחדש, בלתי מופרעת על ידי כלי רכב.

התוכנית החדשה קיבלה את ברכת חברי הנהלת המושב ומוסדות התכנון, ונמצאת בהליכי אישור מתקדמים. בהתאם לפרוגרמה שאושרה, כוללת תוכנית השימור את האלמנטים הבאים:

* יוסרו תחנת הדלק וכל המתקנים המשרתים את מכון התערובת, למעט הסילו ומבנה האחסנה, שישופצו וישומרו.

* מבנה האחסנה הקיים יוסב לאולם כנסים, ואילו הסילו יוסב לאולמות גלריה בכמה מפלסים.

* לבניין לשימור יתווסף מבנה מסחרי משולב, שיכלול שטחי מסחר.

במקביל להתקדמות התכנון, נבחן הפן העסקי של הפרויקט. מבדיקה שערך הח"מ, נמצא הפרויקט כדאי ורווחי לאגודת חברי המושב, למרות שאין ספק שהמבחן האמיתי יהיה בפועל לאחר ההקמה.

מסקנות הבדיקה השמאית-כלכלית העלו, כי החלופה של השבחת המתחם הנדון בדרך המוצעת תעלה את שווי המקרקעין ואת תזרים ההכנסות לעומת המצב הקיים באופן ניכר. יתרה מזאת, בהתחשב בהיקף ההכנסות הצפוי מדמי שכירות, והיקף ההלוואות הנדרש למימון הבנייה, ניתן לבנות תוכנית מימונית שתותיר בידי המושב הכנסות חודשיות מהמתחם, וזאת לאחר תשלומי החזר הלוואות המימון.

מושב רישפון הוקם בתחילת שנות ה-30, במסגרת פעולה שנקראה "התיישבות האלף", שבה התכוונו המוסדות הלאומיים ליישב אלף פועלים במושבות, ביישובים ובמושבים קיימים או חדשים. במסגרת זו יושבו כ-500 פועלים מרעננה וכפר-סבא בעשרה מושבים קיימים, ביניהם מושב רישפון, אשר נקרא קודם לכן "ארגון פועלי הרצליה".

המושב הוקם על ידי 30 משפחות פליטות השואה מיוגוסלביה, אשר התאחדו עם ארגון ארסוף, אשר רכש 813 דונמים בכסף מלא מאדמות הכפר אל-ארם (הקדוש) וסידני-עלי (אדוננו עלי) ומסרם לקק"ל, על מנת שיורשו להתאחד ולהתיישב ברישפון. פועלי ההתיישבות העובדת חויבו על ידי המוסדות להשתתף ברכישת הקרקע שעליה הם עתידים להקים את משקיהם, וזאת כתנאי לפעולת ההתיישבות.

הנה כי כן, לא ייפלא, כי חברי המושב מכירים בחשיבותו של כל מבנה המסמל את שלבי הקמת המושב וביסוסו. בעידן שבו מרבית היישובים הכפריים בישראל נתפסים כיזמי נדל"ן, שכל רצונם למקסם את רווחיהם מהקרקעות עליהן הם יושבים, ראויה לציון התופעה שישוב כפרי קטן, המודע לשינויים החלים במגמות האורבניות מסביבו, מחליט להתמודד איתן לא בדרך של "פינוי ובינוי", אלא בדרך של שימור ובינוי, תוך כיבוד ההיסטוריה ולו הקצרה שלו. ואכן, הוכיח המושב, כי עם רצון טוב וללא כפיה, אפשר לשלב ישן עם חדש לטובת הנדל"ן וגם לטובת ההיסטוריה. החלטות ברוח זו ראוי שתהוונה דגם ליישובים כפריים נוספים, בבואם להחליט על שינוי והתחדשות פניהם.

הכותב הוא יו"ר לשכת השמאים לשעבר וחבר המועצה לשימור סניף ת"א.