האוסטרים משלמים

לסינג, יהודיה צעירה ונמרצת, עומדת מזה שש שנים בחזית הפיצויים האוסטריים - אלה הניתנים באיחור רב ובצמצום, אך מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. לסינג, חייבים לומר, זוכה להערכה רבה מצד רוב הניצולים, המבינים שהיא רק מיישמת את הכללים ולא קובעת אותם.

בשלב הראשון של עבודתה, היתה לסינג אחראית על הפיצוי האחיד בסך 70 אלף שילינג (7,000 דולר) שקיבלו 28 אלף ניצולי רדיפות הנאצים בגין הסבל שעברו. היה זה פיצוי סמלי ומאוחר, שעורר לא מעט התנגדות - מעשית ורגשית כאחד. 90% מהזכאים הם יהודים, מתוכם מתגוררים 4,500 בישראל, ולמעלה מ-10,000 בארה"ב.

כעת מטפלת לסינג בשני ההסדרים הגדולים שסוכמו בתחילת השנה בין ממשלות אוסטריה וארה"ב והארגונים היהודיים, ממש בימים האחרונים של ממשל קלינטון. בשיחות תיווך סגן שר האוצר, סטיוארט אייזנשטאט, שכן הקונגרס היהודי העולמי סירב לשאת ולתת ישירות עם ממשלת שיסל, בה שותפה מפלגת החרות של יורג היידר. ההסדר כולל שני מסלולים עיקריים: פיצוי על רכוש ופיצוי על דירות.

הפיצוי על דירות הוא בסך 150 מיליון דולר. הזכאים הם מי שהתגוררו בדירות בשכר דירה חודשי עם סיפוח אוסטריה לגרמניה במארס 1938 - והכוונה היא לכל הדיירים. כלומר: אם מדובר במשפחה בת חמש נפשות - כל החמישה יקבלו את הפיצוי בסך 7,000 דולר כל אחד. הסייג היחיד הוא, שהפיצוי ניתן רק למי שהתגוררו בעצמם בדירות, או ליורשי מי שנפטרו אחרי 24 באוקטובר 2000 (יום תחילת המו"מ). מקבלי הפיצוי גם נדרשים לחתום על כתב ויתור על תביעות נוספות בנוגע לדירות ותכולתן.

לסינג מסבירה, שמדובר למעשה בפיצוי סמלי, שמטרתו היא להבטיח שהניצולים יקבלו משהו, עוד בטרם יסתיים ההליך הארוך יותר של הטיפול בתביעות בגין רכוש. "אייזנשטאט אמר במו"מ, שנכון שדרוש זמן להגשת התביעות ובדיקתן, אבל מה יהיה בינתיים עם האנשים? לכן הוסכם על הפיצוי הזה, ואוסטריה - שהיתה צריכה לקבל משהו בתמורה - ביקשה לקבל את כתבי הוויתור".

הפיצוי בגין הדירות ניתן כמעט אוטומטית. הקרן הלאומית פנתה לכל הניצולים שקיבלו את הפיצוי הקודם, והללו התבקשו לציין היכן התגוררו ב-1938, לצרף תעודה מזהה שתוכיח שהם עדיין בחיים ולחתום על כתב הוויתור. עד כה קיבלו תשלום זה 9,000 איש, ולסינג מצפה שהתשלום יסתיים במארס-אפריל 2002 - שנה לאחר שהחל.

המסלול השני הוא הפיצוי בגין עסקים שהוחרמו, נדל"ן, חשבונות בנק ופוליסות ביטוח, היקפו הכולל 210 מיליון דולר והוא ממומן בידי המגזר העיסקי. לסינג ממליצה לניצולים וליורשים (כאן הזכאות היא במפורש גם ליורשים) לפנות לקרן גם אם אין להם הוכחות מלאות על הרכוש. הקרן מעסיקה ארבעה היסטוריונים, המחפשים את ההוכחות עבור הפונים - בראש ובראשונה בהצהרות הרכוש שחוייבו יהודי אוסטריה למלא לאחר הסיפוח לגרמניה, והשמורות במלואן (כפי שחשף "גלובס" ב-1996) בארכיון הלאומי בווינה.

המגבלה העיקרית במסלול זה היא, שקשה לקבל פיצוי אם כבר הוגשה תביעה בעבר - אפילו אם זו נדחתה. בשנות ה-50 וה-60 שילמה אוסטריה פיצוי חלקי לניצולים, אך רבים נמנעו אז מלתבוע - מחוסר זמן, חוסר כסף, חוסר רצון או חוסר הוכחות. לסינג אומרת, שאם יוכל התובע להוכיח שתביעתו נדחתה בעבר בשל העדר תיעוד, וכעת ניתן להשיג את התיעוד - הוא יהיה זכאי לפיצוי.

פרק הזמן להגשת התביעות הוא שנתיים, עד מאי 2003. רק לאחר שכולן יוגשו וייבדקו (בידי ועדה משולשת, בראשות סר פרנקלין ברמן מבריטניה ובהשתתפות נציגים שמינו ממשלות ארה"ב ואוסטריה), ניתן יהיה לדעת כמה יקבל כל תובע. מי שלא יוכל להוכיח בצורה מלאה את תביעתו, יקבל פיצוי בסכום שטרם נקבע. לסינג מעריכה, שבסך הכל יוגשו 100 אלף תביעות.

במסגרת אותה קרן, הוקצבו 25 מיליון דולר לכיסוי תביעות בגין פוליסות ביטוח. באוסטריה נמתחה ביקורת קשה על חברות הביטוח המקומיות, אשר המתינו עד לרגע האחרון ורק אז קפצו על עגלת ההסדר. מכל מקום, כעת הן ישלמו - אמנם לא במסגרת הוועדה הבינלאומית לתביעות ביטוח מתקופת השואה (ועדת איגלברגר), אך לפי כללי ההוכחה וחישוב הערכים שקבעה אותה ועדה.

במקביל לפיצוי על הרכוש, קיימת גם אפשרות לקבל בחזרה נדל"ן שהוחרם ומוחזק כיום בידי ממשלת אוסטריה או רשויות מקומיות. לסינג מספרת לדוגמא על משפחה שקיבלה 30 מיליון שילינג (3 מיליון דולר) לאחר שהמדינה מכרה יער שהוחרם והעבירה את התמורה לבעלים המקוריים.

מסלול שלישי בו מטפלת אוסטריה בניצולים הוא ההטבות הסוציאליות. בתחום זה - שלדברי ניצולים הוא החשוב ביותר מבחינתם - הוסכם על שלושה שיפורים:

* סכום הסיוע החודשי לצרכים סיעודיים הועלה לתקרה של 1,500 דולר.

* הזכאות להצטרפות (תמורת תשלום מופחת) לפנסיות הממלכתיות הורחב למי שנולדו עד האנשלוס במארס 1938; עד כה ניתנה זכות זו רק למי שנולדו עד סוף 1932.

* פיצוי לאסירי מחנות ריכוז לא יותנה בכך שהניצול מחזיק כיום באזרחות אוסטרית.

שינויים אלו טרם הונהגו בפועל, שכן הם מותנים במחיקת כל התביעות הייצוגיות שהוגשו נגד חברות אוסטריות בארה"ב. כעת נותרו שתי תביעות: האחת בניו-יורק, שכנראה תימחק בקרוב, והאחרת בקליפורניה. לסינג מציינת, שאת המידע המלא על המסלולים השונים ניתן לקבל באתר החדש של הקרן - www.nationalfonds.org.