מחצבה, בטון, נחל

על מצבו הרעוע של משק המים בישראל יודע כל אחד. גם על מצבם העגום של נחלי הארץ, שרובם הפכו ל"צנרות" טבעיות של מי שופכין או פסולת תעשייתית. בולטים בזיכרון הקולקטיבי נחל קישון והנזקים הבריאותיים האיומים שהסב לצוללני חיל הים, ונחל הירקון, שבזיהומו גבה מחיר כבד ממשתתפי המכביה, שנפלו לתוכו באסון קריסת הגשר הידוע.

אבל רוב הנחלים בארץ כבר אינם ראויים להיקרא "ערוצי מים". ההרס הנורא שנגרם להם, בין על ידי מטיילים ובין על ידי ניצולם הציני כערוצים להטלת אשפה, דרבנו גופים שונים במשך השנים לנסות לתקן את המעוות. אחת הפעולות החשובות ביותר בתחום זה מתבצעת מזה זמן מה בנחל עציונה שבאיזור עמק האלה. האמנית שי זכאי, בשיתוף עם מחצבת שפיר, יצאו לדרך הארוכה של תיקון המעוות, שיקום הנחל והפיכתו למסלול הראשון בארץ של תיירות אקולוגית.

בחג החנוכה, ב-13 בדצמבר, יתקיים בנחל אירוע בלתי שגרתי - "קונצרט למערבלי בטון". את מקום הכלים המוזיקליים המסורתיים יחליפו מערבלי בטון, משאיות וצלילי הטבע. בקהל המוזמנים: נהגי מערבלי הבטון והמשאיות, עובדי המחצבה, שרים וצמרת המשרד לאיכות הסביבה והמשרד לחינוך ותרבות, אוצרים ובעלי גלריות, אמנים ומדענים, הקהילה המקומית, תלמידי בתי ספר מהסביבה ואנשי תקשורת.

יוזמת הפרוייקט, שי זכאי, מנכ"ל ומייסדת "פורום ישראלי לאמנות אקולוגית", מובילה תהליך מיוחד במינו לשיקום ולניקוי הנחל, בד בבד עם עבודה חברתית להעלאת מודעות סביבתית של העובדים בסמוך לנחל והפיכתם לשותפים בתהליך היצירה. האמנית יצרה תהליך שיקום של נחל פגוע, תוך הצבת אתגר לעובדי התעשייה שגרמו למפגע.

בסמוך לנחל נמצאת מחצבת שפיר, הפועלת מזה 15 שנה באתר, שנמצא באמצע נחל עציונה האכזב. עם השנים הפכה המחצבה לשנייה בגודלה בישראל, והיא כוללת מחצבה, מפעל בטון, מפעל אספלט, ייצור קורות ואלמנטים לגשרים ומרכז לוגיסטי (מוסך, מסגריה ומתקני תדלוק), המעניק שירותים לחברת שפיר בכל אתריה בארץ.

בעלי המחצבה, השותפים לפרוייקט של זכאי, השקיעו כספים ומחשבה רבה במתקנים למחזור ולשימור הסביבה. בין היתר הותקנו באתר מתקנים לטיפול בתשטיפים ובשאריות בטון, מתקנים למניעת זיהום מי תהום, רכב מיוחד (היחיד מסוגו בארץ) המרטיב מדי יום את שולי הכביש המוליך לאתר במטרה להקטין את כמויות האבק העולות כתוצאה ממעבר כלי הרכב הכבדים. חלק מהדרכים הראשיות שבתוך המחצבה מושרות במי מלח, הלוכדים את הלחות בלילה ושומרים את השבילים רטובים ומונעים אבק ביום.

במשך השנים נסתם ערוץ הנחל בבטון, כתוצאה משפיכות חוזרות ע"י נהגי מערבלי הבטון, מתשטיפים שהגיעו ממפעל הבטון ומזריקה של פסולת בניין. לאחר כשנתיים של עבודה בעלות של כ-800 אלף שקל - כסף שהושקע ברובו בשעות עבודה בהתנדבות של האמנית ושל מנהלי ועובדי מפעל הבטון, קרנות ותרומות - מוצבות היום בנחל יצירות אמנות שונות, המתבססות על חומרי הגלם של המקום, בהן שורת דגלי בטון, הנתמכים בפלטות ציירים העשויות שאריות בטון ואמורות למנוע מהמשאיות לשפוך בטון לנחל ובמקביל להעלות את מודעות הנהגים (באמצעות השפה הוויזואלית) לקיומו של הנחל, ולכך שזוהי אחריותם לשמור עליו.

נהגי מערבלי הבטון, אשר בתחילת הדרך ראו בזכאי אוייבת, הפכו תוך כדי תהליך היצירה למיודעיה הקרובים ולשותפים שלה לעבודה.

חלקו הראשון של פרוייקט "נחל בטון" התקיים בחודש מאי האחרון בגני התערוכה בתל אביב, בדמות מיצג של שי זכאי, שנקרא "האם ניקית נחל היום?". בעקבותיו הוזמנה זכאי לכנס הבינלאומי השלישי של "אמנות תרבות וטבע", שהתקיים בפלאגסטאף, אריזונה, בחודש יוני השנה, ובספטמבר הציגה קטעים מתוך התערוכה בגלריה בסן פרנסיסקו. גם הרצאתה בכנס זכתה להדים רבים, והיא הוזמנה להרצות על "נחל בטון" בכנס אמנים ומדענים בברלין, גרמניה, באוגוסט האחרון.

במסגרת עבודתה מעלה שי זכאי את המודעות והמעורבות הציבורית לבעיות סביבתיות ומבצעת תהליך חדשני מתמשך ל"ריפוי" החברה המזהמת את נחליה. זכאי מתייחסת אל עבודתה בנחל כאל מקרה מבחן ליכולת האמנות לתרום להעלאת מודעות הפרט לבעיות סביבתיות ולהשפיע על מקבלי ההחלטות בישראל.

בעלי המחצבה תרמו את חלקם לפרוייקט בציוד, בשעות עבודה ובפתיחות; המשרד לאיכות הסביבה אימץ את זכאי, ומדענים ואנשי איכות הסביבה מארגונים ירוקים שונים לוקחים חלק פעיל בפיתוח ובייעוץ לבניית המודל.

באירוע, שיתקיים בנחל בדצמבר, יוזמנו הנהגים לשפוך בטון לתוך שולחן ענק מברזל - "שולחן הסעודה האחרונה" (שנבנה עם עובדי המחצבה) ועל בסיסי דגלי הבטון שלאורך כביש הגישה למחצבה.

השר לאיכות הסביבה יכריז על תחילת ה"קונצרט" ויוזמן להטמין את נאומו בקופסה שקופה שתיקבע בבטון. בנאום תוצג תוכנית עבודה לשיקום כל נחלי ישראל והפיכתם למקומות מרכזיים בתרבות הפנאי והיום-יום של כל אזרח.

שר התרבות, המדע והספורט יוזמן לקרוא לאמנים לעסוק בנושאים חברתיים וסביבתיים ולהשפיע בדרך ראייתם המקורית על מודעות סביבתית.

שי זכאי, בליווי משתתפים נוספים, תמקם בתוך הבטון הרטוב את האשפה שאספה בנחל במשך שנתיים וחצי, והשולחן יהפוך ל"אנדרטה" לציון הפסקת זיהום הנחל, מעין אמנה בין כל הנוכחים.

הקהל יוזמן להטביע ב"שולחן הסעודה האחרונה" פתק או משאלה, הקשורים לנחלים בישראל, לאחר שיצעד במסלול הנחל ויראה את היצירות המשותפות לגורמי הזיהום ולאמנית. לאורך הקטע המשוקם הזמינה זכאי אמנים אורחים, חברי הפורום הישראלי לאמנות אקולוגית, להגיב בתוך יצירתה, ביניהם - עליזה אולמרט, דב אורנר, מירב דביש-בן-משה ועדי בר-נוי. להקת נשים רוקדות ששמה Living Roomers תציג מופע תנועה שחובר לרגל האירוע עם הרקדנית והכוריאוגרפית אווה אלקיים.

אירוע הפתיחה של המסלול הראשון מסוגו בארץ לתיירות אקולוגית ישתלב באירועים בינלאומיים, הנעשים בהשראת החלטת האו"ם, להכריז על שנת 2002 כשנת התיירות האקולוגית הבינלאומית.

פרוייקט "נחל בטון, 2002-1999" מתקיים בסיוע קרן ברכה, פורום ישראלי לאמנות אקולוגית, המשרד לאיכות הסביבה, משרד התרבות והמדע, בעלי מחצבת שפיר ועובדיהם, מרכז השל, מתנדבים, מדענים מרשות הטבע והגנים, חיים וסביבה, מועצה איזורית יואב, סטודיו גרפיק דיזיין. ייעוץ מדעי ראשי - ד"ר אליעזר פרנקנברג.