אהבה כל הזמן

רשת לא קיבלה אתמול רגליים קרות, ולא ביטלה את שידורה של "זכותא" - הדרמה הרביעית והאחרונה לעת עתה בסדרת "שיעור מולדת". החלטה זאת משמחת, גם מפני ששיעור מולדת היא סדרה שמעצבן במיוחד לחכות לשידורה, ואז לגלות שזה בוטל, וגם מפני שטוב להיווכח שערוץ 2 הבין סוף-סוף שאפילו בכאוס הנוכחי, ראוי לשמור על פיסות של לוח שידורים נורמלי.

ושיעור מולדת היא באמת סדרה נורמלית. כמו שצריך. עם ערכי הפקה נאותים, בימוי מופלא, משחק טוב, והכי חשוב - תסריטים למופת. זה היה כך בכל שבוע, וזה בלט במיוחד ב"פרצוף של פוקר" - כנראה הדרמה הקצרה הטובה ביותר שראיתי בשפה העברית.

מהבחינה הזאת "זכותא", שכתב דב אלבוים, אינה יוצאת מן הכלל. התסריט של הדרמה הזאת תימצת, כך נראה, את כל הביקורת ששמר אלבוים בבטנו על החברה החרדית, החברה החילונית ומערכת המשיכה-דחייה שהשתיים מנהלות זו עם זו.

סיפור הדרמה - אגדה על כותב מזוזות חרדי, ההופך את בנו האוטיסט לקדוש, ואת עצמו לרב מקובל - שימש מצע לסאטירה חברתית שנונה, על הדרך הביזארית שבאמצעותה בוראים לעצמם החרדים גיבורים, ועל האופן שבו חילונים מסוימים (בריות משונות, ריקניות ונואשות) מאמצים את גיבורי הדת המומצאים אל ליבם, ומאמינים בהם באמונה שלמה.

"זכותא" היתה קודם כל דרמה סאטירית, אבל למרבה השמחה היא גם היתה הרבה יותר מזה. אף אחד - לא אלבוים, לא יועץ התסריט, איתן גרין, ולא הבמאי המוכשר, דני סירקין - לא בחר להסתפק רק בהצגת המשל הקטן. שלושתם דאגו לצקת אל 50 הדקות המהודקות גם הרבה מאוד נשמה. זה בלט בעיצוב העדין של דמויות המשנה, ועוד יותר מזה בעיצוב דמותו של זכותא הגיבור: טיפוס לא מוסרי במיוחד, שעוצב מתוך הבנה גדולה למניעיו ולמצוקות הכלכלית והמעמדית שהפעילו אותו.

זכותא היה גיבור שקל להתאהב בו - ממש כמו הגיבורים של שלוש הדרמות האחרות ששודרו בשיעור מולדת. לא ידוע לי מתי תביא רשת למסך את שש הדרמות הנוספות בסדרה הזו. חלקן עוד לא סיימו להצטלם, ואלו שכן, ייאלצו לחכות עד שניסים משעל, החוזר בשבוע הבא, ירגיש שמיצה את עצמו.

כך או כך, לא מסוכן להמר, שהסבלנות במקרה הזה תשתלם. ומה נעשה עד שיגיעו הפרקים הבאים? אל תדאגו. תיכף הבורגנים חוזרים בעונה חדשה, ו-"101" ו"רצח מצלמים" עולות. מי יודע, אולי זה לא יהיה חורף כל-כך גרוע, אחרי הכל.