בית המשפט המחוזי: נכס יחוייב בארנונה על-פי ייעודו בפועל ולא על-פי ייעודו המקורי

הכללית טענה בעתירה המינהלית שבהודעת המיסים לשנת 1998 היא חוייבה לשלם בגין שטח של כ-6000 מטר מלון בעוד שהנכס אינו מקבל כל שירותים מהמועצה המקומית או מכל גורם אחר ובשטח המועצה המקומית קיימים רק שני נכסים המסווגים כמלון, האחד הוא המבנה שבבעלותה והשני פעיל.

בשנים 1997-1995 שילמה שירותי בריאות כללית תשלומי ארנונה בגין הנכס לפי הסיווג של בתי מלון. המועצה המקומית שבי-ציון טענה, כי בכך ששילמה את הארנונה לפי סיווג זה נשמט הבסיס מכל טענותיה.

השופטת, בלהה גילאור, קבעה כי העובדה ששירותי בריאות כללית שילמה את הארנונה שנדרשה ממנה בשנים 1997-1995 אין בה כדי למנוע ממנה להשיג על דרישת הארנונה שנשלחה לה לשנת 1998. עוד קבעה, כי לא היתה מוטלת על שירותי בריאות כללית חובה לגלות, כפי שדרשה המועצה המקומית, את הסכמי השכירות שעשתה עם משרד העלייה והקליטה לבחינת השאלה למה שימש הנכס בפועל.

לדבריה, שהיית עולים חדשים בנכס תוך ניהול חיי מגורים שיגרתיים מצביעה על שימוש למגורים ולא שימוש למטרות חופשה, קיט ונופש כמתחייב מהגדרת בניין המשמש למלון. עוד קבעה שמקובלת עליה העמדה שסיווג נכס צריך להיעשות לא לפי השימוש שנעשה בו בעבר הרחוק אלא בהתאם לשימוש שנעשה בו בפועל ולא ניתן לסווג את הנכס כבית מלון או בית הבראה נוכח העובדה שהנכס עומד בשיממונו ואינו משמש בפועל כבית מלון.

גילאור הורתה למועצה המקומית לסווג את הנכס על פי השימוש בכל אחד מחלקיו. המועצה המקומית חויבה לשלם לשירותי בריאות כללית שכ"ט והוצאות בסך 15 אלף שקל.

(ע.מ.נ 417/01).