שומות רטרואקטיביות - אינטרס ההסתמכות

"עקרון החוקיות מורה", קבע שם בית המשפט העליון, "כי ככלל אין החוק מטיל חיובים באופן רטרואקטיבי, אלא אם נאמר כך במפורש. כלל זה נכון במיוחד לגבי חיובי מס... כיוון שכך, ולאור האמור לעיל, ידנו תהא קפוצה במתן אפשרות לתקן שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי".

שינויה של החלטה מינהלית מטעמי אינטרס הציבור עלול לפגוע באינטרסים של הפרט - ובכלל זאת, בסופיות ההחלטה המינהלית ובאינטרס ההסתמכות של הפרט על ההחלטה - שעל פיהם שינה את מצבו.

בית המשפט התווה באותו מקרה את שורת השיקולים המאזנים בין האינטרס הציבורי (של הרשות) לבין אינטרס הפרט.

באותו עניין הושם דגש על-ידי בית המשפט על העובדה, לפיה נמנעה מועצת עלבון במשך שנים רבות מלשלוח לחברת "מקורות" הודעות חיוב בארנונה. "מעצם העובדה שהמועצה לא שלחה למקורות הודעת חיוב במשך עשרות שנים", קבע שם בית המשפט בין היתר, "סביר היה להסיק כי המועצה סברה שהחוק מעניק לה פטור מתשלום ארנונה. עמדתה של המועצה כל השנים, כמוה כהחלטה בדבר מתן פטור למקורות מארנונה".

בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום ראשון השבוע (6.1.02) נדונה טענה דומה שהעלתה חברת מדיק מדייה, המספקת שירותי צפייה בשידורי טלוויזיה לחולים המאושפזים בבתי חולים, כלפי רשות השידור.

שלא כבעניין "מקורות" - שם, כאמור לעיל, הסיק בית המשפט מנסיבות העניין, שמעצם אי משלוח דרישות התשלום העידה על עצמה הרשות כי נתנה פטור מתשלום - במקרה הנוכחי סירב בית המשפט העליון להגיע למסקנה דומה. את דרכו אלי מסקנתו המאבחנת את פס"ד מקורות התווה בית המשפט כדלהלן.

בחוק רשות השידור ובתקנות שהותקנו מכוחו אין הוראה מפורשת המטילה חובה על רשות השידור לשלוח דרישת תשלום למחזיקים במקלטים. מכאן שאי משלוח דרישות התשלום, כשלעצמו, אינו יוצר מצג של מתן פטור. מסקנה זו נתמכת, בין היתר, בקושי של רשות השידור לאתר את כלל המחזיקים במכשירי טלוויזיות (החייבים בתשלום האגרה), בעוד שהמחזיקים עצמם מודעים להחזקתם.

בנסיבות שכאלו, בהיעדר הוראה המחייבת את רשות השידור לשלוח למחזיקי טלוויזיות הודעות תשלום, אי המשלוח אינו מקנה למשתמש (וליתר דיוק, ל"מחזיק" במכשיר) פטור מתשלום אגרת הטלוויזיה.

בין המשפט מוסיף וקובע כלל נוסף - "במצב דברים זה, בו אין חובה על הרשות לשלוח דרישות אישיות לכל מחזיק בנוגע לחיובו באגרה, על הטוען למצג מטעמה אשר גרם לו להסתמכות עליו, מוטל הנטל להוכיח כי בפני הרשות היו, או היו צריכים להיות, כל הנתונים אשר מהם יכלה להסיק על קיום חובו, ובנסיבות העניין, היה זה סביר מצידו לפרש את אי שליחת הודעות התשלום מטעמה כמחדל המשקף את עמדתה לפיה הוא פטור מתשלום האגרה".

במקרה הנדון, לא קיימת אינדיקציה לידיעת רשות השידור את כל הנתונים הרלוונטיים הנחוצים לחיובה של המערערת באגרה, או שהמערערת יכלה להניח כי מידע שכזה מצוי בידי רשות השידור. המערערת נכשלה איפוא בהוכחת טענתה, לפיה רשות השידור יצרה כלפיה מצג של פטור, שעליו היא יכלה להסתמך בסבירות.

בניגוד למצב ששרר בפס"ד "מקורות", במקרה הנדון המערערת היתה מודעת לחובה המוטלת על מחזיקי טלוויזיות לשאת בתשלומי האגרה (והיא אף התחייבה בפני בתי החולים לשאת בתשלומים). כמו כן, פרק הזמן שבו לא נשלחו למערערת הודעות תשלום אינו רב כמו זה שהיה בנסיבות המקרה של פס"ד "מקורות".

(ע"א 935/00 מדיק מדיה קורפוריישן בע"מ (בכינוס) נ. רשות השידור, פס"ד מיום 6.1.02. השופטים תיאודור אור, יצחק אנגלרד ואיילה פרוקצ'יה. בשם המערערת עו"ד שלומית אגמון ומיכל ארלוזורוב, בשם המשיבה עו"ד יעל מימון)