איתמר רבינוביץ' מציג: כך גברתי במערכת יחסי הציבור על ברוורמן ורייכמן

קשה לדבר בתקופה כזו על הפגנת כוח, ולהתכוון לטוב. אבל במקרה של פרופ' איתמר רבינוביץ', אי-אפשר להתעלם מהמשמעויות הפוליטיות והעיסקיות המלוות את הפגנת הכוח שביצע עם הבאת הנשיא לשעבר, ביל קלינטון, לישראל. כל העולם ואשתו חגגו עם רבינוביץ' ואוניברסיטת תל-אביב את הענקת דוקטורט הכבוד.

ראש הממשלה, שר החוץ, שר הביטחון, שר האוצר, שרת החינוך ומחצית הממשלה חלקו לקלינטון כבוד. ראשי קהילת העסקים המקומית, ראשי מערכת הביטחון והפרופסורים המובילים באוניברסיטת תל-אביב היו גם הם. העורכים הראשיים של העיתונים, בעלי הטורים והמו"לים טרחו והגיעו. היה מרתק לראות איך כולם-כולם התחרו כנערים על קירבת הנשיא, במהלך ארוחת הערב שערכה האוניברסיטה לכבודו.

הנאום של קלינטון ניתן כאן בחינם, מיד לאחר הענקת הדוקטורט. הכרטיסים לערב נמכרו בכ-1,000 דולר למושב, אך למותר לציין שלא כך גוייסו עיקר התרומות להקמת התוכנית ללימודים אמריקניים על-שם קלינטון. הנשיא עצמו הביא עימו לתל-אביב כ-100 נדבנים אמריקנים שעשו הרבה יותר מזה. לאלו צריך להוסיף את תרומתו המיוחדת של איש התקשורת הישראלי-אמריקני, חיים סבן.

אם לוקחים בחשבון שלמחרת שילמה נס טכנולוגיות כ-150-100 אלף דולר תמורת הרצאה מיוחדת שערך הנשיא ללקוחותיה הנבחרים, אזי חייבים למחוא כפיים לתרגיל השיווקי שהרימה אוניברסיטת תל-אביב. והתרגיל הזה, חייבים להעיר, בא לה אחרי ששני המתחרים האגרסיביים שלה, אוריאל רייכמן מהמרכז הבינתחומי בהרצליה ואבישי ברוורמן מאוניברסיטת באר-שבע, התחילו להתהדר בתרומות שהשיגו מרונאלד לאודר (רייכמן), ומקהילת ההיי-טק הישראלית בעמק הסיליקון.

לפני שנעבור לתיאור האופן בו נפרד רבינוביץ' מקלינטון, שיחרר את העניבה והפריח אנחת רווחה, יש להעיר כי התקציב השנתי של אוניברסיטת תל-אביב עומד על כ-400 מיליון דולר, מהם כ-15% בתרומות.

מהו המסר שלקחת השבוע מקלינטון?

"המסר כפול: הנשיא חיזק בצורה ברורה את הגירסה שתהליך השלום של שנת 2000 קרס, משום שערפאת דחה את ההזדמנות שהוגשה לו. קלינטון היה חד-משמעי בעניין אשמתו של ערפאת. החלק השני של המסר קשור בכך שזו לא סיבה שלא להמשיך את התהליך בהתאם לביצועים שיציג ערפאת".

אז אנחנו, על פי קלינטון, אמורים לחכות לערפאת.

"אי אפשר לעשות שלום עם מי שלא רוצה בכך".

עברה שנה, האלימות לא נרגעה

איך נולדה הזמנת קלינטון לישראל?

"ההזמנה נולדה באביב השנה שעברה, כשסנאט האוניברסיטה החליט להציע לו דוקטור לשם כבוד. בתשובה המקורית ענה קלינטון כי ישמח לקבל את התואר, אולם הוא מבקש להמתין למועד מתאים יותר. היה ברור שהוא מהסס לבוא לאיזור בסמיכות זמנים לסיום כהונתו בבית הלבן, כדי שלא להיתפס כמפריע לפעילות הנשיא החדש, וגם כדי להגיע בתקופה רגועה יותר מבחינה ביטחונית. הזמן עבר, והשבוע חגג הנשיא שנה לצאתו מהבית הלבן, אבל לנו התברר שהאלימות אינה שוככת".

כלומר, היה לכם מועד מוקדם מזה, ונאלצתם לדחותו?

"תחילה קבענו את הטקס לנובמבר האחרון, ואז דחינו זאת לינואר".

כי קיוויתם שעד ינואר האלימות תירגע?

"קלינטון רצה להיות כאן במקביל לביקור שתיכנן בעולם הערבי - מצרים ומדינות המפרץ. באוקטובר האחרון, כשהיינו בניו-יורק לרגל כינוס שוחרי האוניברסיטה, יו"ר הוועד המנהל, דב לאוטמן, ואני ביקרנו במשרדיו של קלינטון בהארלם, לצורך סגירת העניין".

לאוטמן? עד כמה עמוקה מעורבותו בניהול האוניברסיטה?

"לאוטמן הוא יו"ר הוועד המנהל - הגוף המפקח והציבורי שלנו. לאוטמן הוא יו"ר מאוד פעיל, ומקדיש לנו זמן רב".

ואיך זה מתחבר לסבן, שנאם אף הוא בארוחת הערב?

"החיבור עם סבן בוצע משום שסבן הקים אצלנו מכון לחקר הפוליטיקה האמריקנית, ונראה טבעי לשלבו בביקור קלינטון, הגם שהיחסים ביניהם חמים במיוחד".

קלינטון אף הגיע לארץ במטוס של סבן.

"היתה אומנם תוכנית כזו, אך בסופו של דבר, הנשיא הגיע עם תורם לא יהודי בשם רון ברקל, שהוא איש עסקים מקליפורניה. ברקל מוכר כתורם חשוב של המרכז ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת UCLA, שיש לה פרוייקטים משותפים עימנו".

מי ברשימה, ומי לא

כמה שווה הקשר הפומבי עם הנשיא קלינטון ליכולת לגייס תורמים חדשים לאוניברסיטה?

"קל לענות על זה. בזמן ארוחת הערב עבר הנשיא קלינטון על רשימת מקבלי תארי הכבוד אצלנו: הו, הוא אמר, אני רואה שסנדי ברגר (שהיה היועץ לענייני ביטחון במימשלו) איתכם. קנט ארו ומומחה הגרעין סינדי דרל גם כאן".

וכמה מעניין להוסיף כי גם הנשיאים רייגן וקרטר ישנם, ואילו הנשיא ג'ורג' בוש האב איננו.

"לא כתוב בתנ"ך, שכל נשיא אמריקני שפורש צריך לקבל תואר אצלנו".

אבל אי-אפשר להתעלם מההקשר הפוליטי של הענקת התארים הללו; אבישי ברוורמן באוניברסיטת באר-שבע העניק תואר דומה לראש הממשלה, אריאל שרון.

"שרון הוא ראש הממשלה של ישראל".

ועל כן גם אתם תעטרו אותו בדוקטורט לשם כבוד?

"בהחלט ייתכן. תראי, אנחנו מעדיפים לכבד בתארים כאלו מנהיגים פוליטיים שחדלו להיות פעילים".

ליווית את הנשיא קלינטון בפגישה שערך עם ראש הממשלה שרון. מהו פריט המידע המעניין

ביותר שעלה שם?

"היו להם כמה שיחות. הדבר המעניין אירע בארוחת הצהריים שערך ראש הממשלה לכבודו. הארוחה החלה כארוחת נימוסין שגרתית, אלא שראש הממשלה החליט לפתע להפוך אותה לאירוע מרתק. הוא פתח בשיחה חצי הומוריסטית עם שמעון פרס, פואד בן-אליעזר ואלי ישי, אודות הפרישה האפשרית של מפלגת העבודה מהממשלה. זה היה לאחר שפורסם כי פואד שוקל לפרוש מהממשלה, ושרון יכול היה להניח כי קלינטון כבר קרא על כך.

"שרון, אם כן, בחר לנהל בנוכחותנו שיחה חצי הומוריסטית על הקשיים שבאחזקת קואליציות בישראל. קלינטון אומנם לא היה זקוק לזה כדי לדעת שקשה לראש ממשלה ישראלי להוליך מהלך גדול, בשל הבעיות הקשורות בשמירת הממשלה, אבל זו היתה תזכורת מרעננת".

האם זו היתה דרכו של שרון לענות לקריאתו הפומבית של קלינטון - לגלות נכונות לבצע ויתורים כואבים?

"אני בטוח שיש לו דרכים דיסקרטיות יותר לעשות זאת, אבל זו היתה הדגמה שהפכה ארוחה שגרתית למרתקת".

ואיך קלינטון ענה לזה?

"אמר כי לא ציפה לחוויה כה מרתקת. כלומר, לשיקוף כה חד של נבכי הפוליטיקה הישראלית - בנוכחותו".

שמח לראות סטודנטים נלחמים

אי אפשר לסיים בלי התייחסותך להפגנות הסטודנטים, ולתחום מומחיותך - סוריה.

"יש לי הרבה סימפטיה לסטודנטים, אבל אנחנו מתקשים לפעול בעניינם, משום שהממשלה טרם פירסמה את התוכנית הרב-שנתית למימון ההשכלה הגבוהה בישראל. זו השנה השנייה ברציפות שאין תוכנית רב-שנתית להשכלה הגבוהה בישראל".

ועל כן אתה שמח למאבק הסטודנטים במימסד?

"שמח לראות שיצאו מהאדישות, ושנלחמים. שמח לכוונתם להיכנס לזירה הפוליטית ולפעול, משום שמאסו בדפוסי המימשל הנוכחיים".

ולהקים מפלגה?

"לא יודע".

ובעניין סוריה: ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, הגדיר לאחרונה את יחסי ישראל-סוריה כ"שלום קר". גם אתה היית מגדיר זאת כך?

"לא. בין ישראל לסוריה יש מה שמכונה 'שלום מזויין', כמו השלום ששרר באירופה ערב מלחמת העולם הראשונה. בעת ששורר 'שלום קר' - לא כדאי לשלם מחיר לשינוי המצב. במצב של 'שלום מזויין', כדאי מאוד לשלם כדי למנוע את סכנות המלחמה העתידית. אבל כרגע, אין פרטנר לשלום בסוריה".

ואילו אתה, באוניברסיטה, נושם לרווחה עם תום השבוע הזה.

"ובמיוחד, אם לוקחים בחשבון שההבדל בין הצלחה לנפילה היה דק מאוד".