למה שהקהל לא יבין?

שלוש צעירות תל-אביביות, אביגיל העיתונאית, דפנה השחקנית ואפרת המזכירה - נקלעות לשרשרת של טעויות, שגורמות להן להחליף ביניהן זהויות המשבשת את מציאות חייהן.

אורי קליין ("הארץ") מציין, שהמציאות המשתבשת בהתחלה, מצולמת ללא חדות, "כמו סרט ש'יצא מפוקוס'. הדימוי הקולנועי אינו מקרי, משום שהסרט עצמו מתייחס לממד הקולנועי שלו, ולקראת סופו חוצה בגלוי את הגבול שבין המציאות לקולנוע (וזו גם אחת הטעויות של הסרט, שרוב הזמן מתייחס במרומז להקשר הקולנועי שלו, אבל לקראת סופו עושה זאת באופן ישיר ובוטה, ובעיקר מיותר, כאילו פוחד שהקהל לא יבין)".

הסצינות הראשונות "הן הטובות ביותר". הן מכינות היטב את הרקע ויוצרות "הבטחה להרפתקה קולנועית משעשעת". שלוש הבחורות נקלעות "לסיטואציות ביזאריות יותר ויותר. כמה מהסיטואציות מוצלחות, אחרות נדמות מאולצות, אבל מה שמעיק בעיקר על התוצאה הוא תחושה של גודש".

וכך, למרות ה"תבונה והכישרון" שהושקעו בסרט, למרות ה"דיאלוגים המדויקים" ו"המצוקה האותנטית" שיש בו, "הגודש מסווה את הכוונות המקוריות של הסרט ומשווה לו צביון מעט טריוויאלי".

עירית שמגר ("מעריב") סבורה שהסרט, שמתעסק ב"טעות, בגורל, בשינוי זהות, כלומר בקולנוע" הוא "ניצחון נגד כל הסיכויים". בסרט הזה "הכל אפשרי" כי זה "סרט על סרטים, סרט על יצירת קולנוע. כמו בקולנוע הקלאסי, שתל גראד את נושא סרטו בתוך עלילה צפופה ולעתים מפתיעה, ולכן הפגם של 'ג'ירפות' הוא בסופו, כאשר המצלמה זזה מן הסרט לעבר אולם הקולנוע, להראות לנו שכל מה שראינו כ'מציאות' היה סרט בתוך סרט".

שמגר מוצאת שזה "טריק מיותר(...), משום שהמשחק בין מציאות לקולנוע ברור ב'ג'ירפות' מראשיתו ומהנה כל הזמן". ולמרות זאת, ארבעה כוכבים.

יקיר אלקריב ("עיתון תל-אביב") טוען ש"גארד לקח על עצמו משימה מורכבת מדי, שרק במאי קולנוע מנוסה יכול היה להשתלט עליה בלי לאבד את העיקר". ואילו הסרט הזה, "בגירסתו הנוכחית, כורע תחת נטל היומרה, וסופו שהוא בקושי משתלט אפילו על המימד העלילתי ברמה האלמנטרית ביותר". אלקריב מציע לערוך מחדש, לקצץ "חצי שעה מיותרת" ולהחיש את הקצב. התוצאה "עשויה לקרב אותו מאוד לייעודו כקומדיית-מתח".

הסרט איטי מדי, אין "תעלומה", ומכיוון שאין היכרות מוקדמת עם הדמויות, הוא "נותר ללא מוקד רגשי של הזדהות". התוצאה היא, שאנחנו נותרים שווי נפש מול ההתרחשות וכל שנותר הוא "להתבדר מהטריקים הרגילים: פאנץ'-ליינים, סקס, רומנטיקה. אבל אלה כמעט שאינם בנמצא".

ולמרות הכל, "המשחק, כמעט בלי יוצא מן הכלל, מצוין", הצילום "טוב" ופס-הקול "עשיר ומעניין מאוד". הבימוי "יעיל בדרך כלל, ולעתים אף מפתיע בזוויות מעניינות וברעיונות מקוריים".

בקיצור: דיאלוגים טובים, משחק מצוין, אך הגודש מסרבל ומעייף.