החוק להנצחת האנרכיה

ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת אישרה השבוע לקריאה ראשונה את הצעת החוק לריסון החקיקה התקציבית הפרטית בכנסת. נשמע מוכר? כן. בשעתו הגישה הממשלה הצעת חוק דומה, שעברה את כל שלבי החקיקה עד שהגיעה לשלב הקובע - שלב הקריאה השלישית והסופית - ואז נפלה. לא בקולות האופוזיציה נפלה הצעת הממשלה, אלא דווקא בשל אנשי קואליציה שהצביעו נגדה. נגד ההצעה שהם, כלומר הקואליציה, הביאו לכנסת.

במה שונה ההצעה הפרטית החדשה מההצעה הממשלתית שנפלה? ובכן, יוזם ההצעה החדשה, יו"ר ועדת החוקה, ח"כ אופיר פינס, הכניס בה כמה שינויים ברוח ההסתייגויות שהשמיעו אנשי קואליציה שהצביעו נגד ההצעה הממשלתית. השינוי העיקרי קשור למספר חברי הכנסת הדרוש כדי לתת תוקף להצעת חוק פרטית, שעלותה התקציבית מעל 5 מיליון שקל. הצעת הממשלה קבעה צורך ברוב של 61 חכ"ים לפחות. הצעת פינס ירדה למיכסה של 50 ח"כים.

האם ראויה הצעת החוק החדשה לתמיכה ציבורית? תלוי אם רוצים לחתור אל המצב הרצוי, או לעשות את המיטב במצב המצוי, תוך כדי הנצחתו. לפי המצב המצוי, הצעת החוק היא ממש כורח מובן מאליו. ההשתוללות של חברי הכנסת המגישים הצעות חוק תקציביות הגיע בכנסת הנוכחית לשיאים חדשים, שכל הסיכויים שימשיכו להישבר, אם לא ירוסנו. הסיבות, לרוב, אינן ענייניות, אלא פופוליסטיות, והן קשורות הרבה יותר לשיקולי פריימריס מפלגתיים, מאשר לצרכים של צדק סוציאלי.

במדינה עם סדרי מימשל תקינים, תופעה כזאת של חוקים תקציביים פרטיים לא היתה יכולה להתרחש. למה? מכיוון שיש קואליציה בעלת רוב, שיכולה להפיל כל הצעת חוק פרטית שהממשלה אינה חפצה ביקרה. כאן נכנס לתמונה המצב המצוי, כלומר שבמדינת ישראל למושג קואליציה יש משמעות מעשית שונה מזו הקיימת בשאר העולם הדמוקרטי.

אצלם, בנכר, חברי הקואליציה כפופים להחלטותיה. אם הם מפרים החלטות אלה, הם עוזבים את הקואליציה. אצלנו יכולה מפלגה לשבת בממשלה, וחבריה יצביעו בכנסת נגד החלטותיה.

מכיוון שזה המצב המצוי, הרי שחקיקה יכולה לרסן את ההשתוללות המזיקה כל-כך למשק. השאלה היא אם אנחנו רוצים ומוכנים להשלים עם המצב המצוי הזה, או שאנחנו רוצים לשנותו. כי ברור לגמרי שאם החוק המרסן יעבור, הוא למעשה ינציח את המצב הקיים, לפיו אין למעשה ממשלה ואין קואליציה וכל דאלים גבר. פירוש הדבר הוא אנרכיה שלטונית, שיש לה משמעות הרבה מעבר לנושא התקציבי.

בעקרון, וודאי שנכון יותר לשאוף אל המצב הרצוי: חקיקת חוקים שיבטיחו את תפקודה הנכון של הממשלה, כלומר שחברי קואליציה יהיו מחויבים להחלטותיה, כל עוד הם מהווים חלק ממנה. שלא יהיה מצב בו נבחר ציבור יוכל גם ליהנות ממנעמי הממשלה והקואליציה, וגם לפעול נגדה.

אם הייתי נדרש להחליט, נדמה לי שהייתי מכריע, לאחר התלבטות ומתוך צער, בעד החקיקה המרסנת. מכיוון שבשורה התחתונה השאיפה אל הרצוי, כלומר שנהיה בני אדם, נראית בשלב זה כאוטופיה שאפילו דון קישוט היה נרתע מלחתור אליה.