המחוזי: התוקף שנתן העליון למדיניות המינהל, המתנגדת לפיצול חלקות - מעורר הרהורים

לדברי קלינג, על קובעי המדיניות של המינהל לשקול דברים אלה, אולם הוא אינו סבור, כי יש בכל אלה כדי לפגום בתוקפן של ההחלטות שקבעו את המדיניות המונעת פיצול חלקות.

לדבריו, ייתכן לראות באותה מדיניות דרך להגן על האוטונומיה של אותם חברים שהתאגדו באגודה השיתופית, וחפצים לקבוע מי יהיו חבריהם ושכניהם. עוד ייתכן לקבוע הגנה על זכות הקניין של החברים שרכשו את זכויותיהם על סמך ציפיות מסוימות ושאין הצדקה לפגוע בהן.

קלינג אמר את הדברים בפסק דין, בו דחה את עתירתם של בני משפחת אברמוב (בני משפחתו של הקבלן אמיל אברמוב) נגד החלטת האגודה החקלאית שיתופית כפר שמריהו שלא לקבלם כחברים בה. האגודה לא התנגדה לכך שהעותרים יירשמו כחוכרים בבית ובמגרש שעליו הבית, ואי הסכמתה התייחסה לזכויות ב-13 הדונם של הפרדסים.

האגודה היתה מוכנה לפיצול זכויות ולהכרה בזכויות העותרים כחוכרים בחלקה א', דהיינו בבית ובמגרש, אלא שהמינהל לא הסתפק בהסכמה מוגבלת זו של האגודה וטען, כי אין לפצל בין הזכויות.

קלינג קבע, כי "בית המשפט לא יכפה קבלת חבר לאגודה, וזו רשאית להתחשב באישיותו של בן זוג של המבקש להתקבל לאגודה שיתופית, כנימוק לאי קבלה כחבר באגודה".

העותרים טענו, כי ב-1990 חתמו על הסכם עם רוברט עובדיה דבוש ובקה דבוש, לפיו רכשו מהם זכות חכירה במגרש בכפר שמריהו בשטח של 7,494 מ"ר ובבית שהיה על המגרש.

העותרים טענו, כי המינהל אינו רשאי להתנות הסכמתו בהסכמתה של האגודה. קלינג קבע, כי המינהל אינו מחויב כלפי העותרים, אלא הוא חייב לקבל את הסכמת האגודה, מאחר שמועצת מקרקעי ישראל קבעה, כי החכרת נחלות תיעשה בתיאום עם האגודה השיתופית והעברת זכויות חכירה תיעשה באישורו של המינהל ובתיאום עם האגודה השיתופית.

קלינג ציין, כי בקשתה של רות אברמוב להתקבל נדחתה על-ידי ועד האגודה בינואר 1992, מאחר שבעלה היה דמות ידועה בכפר שמריהו, היה לו "רקורד מסוים" וחברי האגודה לא היו מוכנים לקבלו.

לדברי קלינג, בחקירה הנגדית של אמיל אברמוב עולות עובדות רבות המאששות את הגירסה שהיה לו "רקורד מסוים" והוא אינו רואה צורך לפרטן. קלינג התייחס עוד לטענת העותרים, לפיה הובטח לבעלה של רות אברמוב, כי הם התקבלו כחברים באגודה, וכי מצוי בידיהם אישור מאוגוסט 1991, בו נאמר כי אמיל אברמוב גר בכפר שמריהו ויש לו חלקת פרדס של 13 דונם. לדברי קלינג, האגודה צודקת בטענתה, לפיה אין בכך כדי לשמש תחליף לאישור קבלתם של העותרים כחברים באגודה.

קלינג קבע לבסוף, כי העותרים לא התקבלו כחברים באגודה, וכי אין להם זכות לכפות עליה את חברותם.

קלינג דחה את העתירה, וחייב את העותרים לשלם לכל אחד מהמשיבים - האגודה והמינהל - הוצאות של 15 אלף שקל. (ה.פ 2014/95).