הנקראות ביותר

"הארמון": סמל תקומת קיבוץ ניצנים

הבית המפואר בו התבצרו אחרוני לוחמי קיבוץ ניצנים לפני נפילתו במלחמת העצמאות, המאכלס כיום בית ספר שדה של החברה להגנת הטבע, ישומר ויהפוך למרכז מבקרים עם דגש על נשים לוחמות בהיסטוריה הציונית

סיפורו של "הארמון": הבית נבנה בשלהי מלחמת העולם הראשונה, ב-1917, ושימש כבית-פרדס להאפנדי. בקומה התחתונה של הארמון היתה באר, אורווה, וכן בית אריזה ומחסנים. בקומה העליונה נמצאו חדרי מגורים וארבע מרפסות הפונות לארבע רוחות השמים, פרדסים וכרמים מסביב.

בשנת 1942, הקק"ל רכשה מהאפנדי את האדמות, ובכללן "הארמון". בחנוכה 1943 התיישבה במקום קבוצת ניצנים. בכ"ט בנובמבר 1947, בעקבות החלטת החלוקה באו"ם, נותר קיבוץ ניצנים מחוץ לשטח המדינה היהודית, כאי בודד בלב שטח המדינה הערבית העתידה לקום.

עם פרוץ מלחמת השחרור, הלך והחמיר המצב הבטחוני. ילדי הקיבוץ פונו במסגרת "מבצע תינוק", ובחסות החשיכה, נלקחו הילדים על גב המבוגרים, ברגל, בדרך לא ראויה ובאיזור עוין, אל מושב באר טוביה: "ההחלטה קשה, ויש לבצעה. מלבישים את הילדים בבגדים חמים, עומסים אותם על הגב, ויוצאים אל החושך. ההורים מנסים לצוד במבט אחרון את עיני הילדים, אך לשווא, השיירה נבלעת בעלטה... ובבאר טוביה השכנה מצפים למטען היקר...", תארו אנשי הקיבוץ את ליל הפינוי.

כשבועיים מאוחר יותר, ב-29 במאי 1948, לאחר פלישת צבאות ערב, התקדם הצבא המצרי צפונה, ונעצר בגשר אסדוד, הבנוי על ואדי סוכרר - הוא נחל לכיש. לימים, לוחמי גבעתי כינו את הגשר "עד הלום" - הנקודה הצפונית ביותר אליה הגיע השריון המצרי, בדרכו לכבוש את תל-אביב.

הקרב על ניצנים: לאחר התקדמות המצרים צפונה, הם שבו לאיזור ניצנים, על מנת לטהר את השטח. עם אור ראשון, 7 ביוני 1948, החלו המצרים לתקוף את קיבוץ ניצנים. תחילה בהפצצת מטוסים, ובהמשך בתותחים ומרגמות, כשחיילים וטנקים מתקדמים לתוך הקיבוץ.

בשלב בראשון של הקרב, בשעה 10:00 בקרוב, נפלה גבעת המיכלים, לאחר שכל עמדותיה קרסו תחת נטל הפגזות הטנקים. הקרב היה קשה, והעמדות האחרות החלו אף הן לקרוס. משעות הבוקר ניסתה מירה בן-ארי, האלחוטנית, להשיג עזרה ממפקד חטיבת גבעתי, אך זו לא הגיעה. בשיאו של הקרב, המפקד, אברהם שוורצשטיין, נתן פקודת נסיגה לעבר חדר האוכל בארמון, משם החלו להיערך להגנה בקו שני.

בשעות אחר הצהריים המאוחרות התברר, כי אין אפשרות אחרת, אלא להידבר עם המצרים. חייל שנשלח עם גופיה לבנה בידו, נפגע ונהרג. אברהם החליט לצאת בעצמו, אך גם הוא נפגע ונפצע. מירה בן-ארי, האם היחידה שנותרה במקום לאחר פינוי האמהות והתינוקות, מיהרה לעזרתו, ויחד הם התקדמו לעבר קבוצת הקצינים המצרים. בהתקרבם, ירה אחד הקצינים באברהם, והרגו.

מירה לא היססה, שלפה את אקדחה, ירתה ופגעה. עתה ניצבה מולם בודדה, יחידה, אישה אשר המיתה את חברם, ושני הקצינים המצריים ניצבים מנגד. הם ניצבים זה מול זה, מבט מול מבט. ברור לה שהיא אבודה, אך ידיה לא הרימה לכניעה. אחד משני הקצינים שלף את אקדחו, כיוון, ירה ופגע בה.

בשעות אחה"צ המאוחרות נפלה ניצנים. 37 לוחמים נהרגו, בהן 3 נשים. 26 נפצעו, והיתר, למעט שלושה, נלקחו בשבי המצרי. "הארמון" היה המוצב האחרון שנפל בידי המצרים. הנופלים בקרב הובאו לקבורת אחים בגבעת בית הקברות, אשר מצפון לקיבוץ.

הקיבוץ שוחרר במבצע "יואב", ואנשיו חזרו מן השבי המצרי לשקם את ההריסות. כ-2 ק"מ מן הקיבוץ, על חורבות הארמון, הוקם בשנת 1983 בית ספר שדה "שקמים" של החברה להגנת הטבע, השוכן בו עד היום. חלקו של המבנה שופץ, ובחלקו האחר עוד ישנה עבודת שימור רבה.

יד לאשה הלוחמת: סיפור לוחמת הנשים בקרב ניצנים הוא אחד מהמקרים המרתקים בארץ, בו לחמו נשים וגברים כתף אל כתף. בשעות הקשות של הקרב, הנשים היו חלק מהמערך הלוחם, עד לנפילת היישוב.

בשנת 1994 יזם תת אלוף (מיל') יצחק פונדק, מי שהיה מפקד גדוד 53 של גבעתי, שלחם בגזרה זו בתש"ח, את הקמת "יד לאשה הלוחמת" בניצנים. להקמתו חברו יחד המועצה לשימור אתרים, החברה להגנת הטבע, המועצה האיזורית חוף אשקלון, עמותת גבעתי, מפקדת ח"ן, קיבוץ ניצנים והעמותה למורשת ניצנים.

קיבוץ ניצנים הוקם שנית באמצע 1949, כ-2 ק"מ מזרחה. במקום הקיבוץ הוקם כפר הנוער הציוני ניצנים, ופעל כאן בשנים 1990-1950. בשנת 1983 הוקם כאמור ב"ארמון" בי"ס שדה של החברה להגנת הטבע. בשנת 1998 נחנכה במקום אנדרטת "יד לאשה הלוחמת", פרי יצירתה של הפסלת שוש חפץ.

שנה מאוחר יותר קיבלה על עצמה המועצה לשימור אתרים את האחריות לשיקום "אתר ניצנים הישנה", לשיחזורו ולתפעולו של הארמון, תוך הפעלת צוות הדרכה קבוע במקום. אתר ניצנים הינו אחד מ-50 אתרים שנבחרו לשיקום ושחזור, במסגרת פרויקט החמישים למדינה, בשיתוף המועצה לשימור אתרים, קק"ל ומשרד המדע, התרבות והספורט.

האתר כיום: "הארמון" ניצב בראש גבעת כורכר, סביבו קבוצת אקליפטוסים, עמדות מקרבות מלחמת העצמאות, מצבות זיכרון ואנדרטת "יד לאישה הלוחמת", ופיסלה של מירה בן-ארי. בארמון שוכן בי"ס שדה המשלב הדרכות בנושא מורשת תש"ח, קרב ניצנים והאשה הלוחמת, ומרכז סמינריוני לפועלה של האשה במלחמה ובחברה. ביוזמת קצינת ח"ן ראשית לשעבר, ובאישור צה"ל, נקבע אתר ניצנים כאתר אשר בו יפעל מרכז האשה הלוחמת לדורותיה, והאשה בחברה הישראלית.

תוכנית השימור: שלב א': מבנה ה"ארמון" המיועד לשימור ושחזור יהווה מרכז מבקרים, ובו אולם להקרנת תוכנית אור-קולית, כיתת לימוד, ספריה, חדרי עיון וסדנאות, אולם על-שם מירה בן-ארי, הנצחת חללי ניצנים, בדגש הנשים הלוחמות, וסדנאות לנושאי הסביבה.

במקום תיבנה גם קפיטריה-חדר אוכל, משרדי האתר, בי"ס שדה, מינהלת פארק החולות ושרותים. על קיר הנצחה ייחרטו שמות הנופלות, שהוכרו על-ידי משרד הביטחון כחללות צה"ל. כן יפותחו מגרשי חניה, מערכת שבילים, איזורי ישיבה ותחנת מידע.

שלב ב': בניית אולם תת-קרקעי בשטח 200 מ"ר, מדרום למבנה, בו יתקיים מיצג אשר יחליף את האולם הקטן בארמון, אודיטוריום לכ-150 איש.

דוברת המועצה לשימור אתרים, ענת שכטר-טוינה, מוסרת כי התקציב הנדרש לפיתוח מקיף של הקמת מרכז יד לאשה הלוחמת הוא כ-5 מיליון שקל, כאשר 1.7 מיליון שקל כבר עומדים לרשות הפרויקט במסגרת פרויקט חמישים האתרים, ואת יתרת הסכום מקווה המועצה לקבל מתרומות של גופים המעוניינים לסייע בנושא.

סיור מיוחד באתר ביום העצמאות: מחרתיים (ג'), יום העצמאות, יקיים בי"ס שדה שקמים סיורים ללא תשלום לקהל הרחב ב"אתר ניצנים הישנה". נושא הסיורים: "בעקבות לוחמים, מתנדבים וחולות נודדים". משך הסיור שעתיים וחצי; שעת המפגש: 9:30 בבוקר. המסלול: אתרי ניצנים הישנה - עמדות משוחזרות, אנדרטת יד לאישה הלוחמת, גבעת המיכלים, המשך לשדרת השקמים ופארק החולות, למסלול מעגלי בין דיונות חול ושרידי בוסתנים. לפרטים נוספים: 08-6727895.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות