לונדון: פרויקט מקדש הזכוכית הוקפא

פרויקט לונדון ברידג' טאואר, או 'מקדש הזכוכית', כפי שהוא מכונה בחוגי הארכיטקטורה של לונדון, שוב מוטל בספק. הפעם הסיבה היא החלטה מינהלית, שפירסמה ממשלת בריטניה, האוסרת על ועדת התיכנון והבנייה לדון או לאשר את הפרויקט. לונדון ברידג' טאואר (שמו הרישמי של הפרויקט) שבתחילת תכנונו היה אמור להיות קצת פחות גבוה ממגדלי התאומים, שואף כעת להפוך לגורד שחקים מהגבוהים בעולם - 306 מטר ו-80 קומות, עם הרבה חזיתות זכוכית. את הפרויקט תכנן האדריכל האיטלקי הנודע רנצ'ו פיאנו, עבור טייקון הנדל"ן ארווין סלר, על קרקע שתפוסה כעת חלקית במבנה משרדים של פרייסווטרקופרהאוס.

האישור הראשוני שקיבלה התוכנית של פיאנו עורר גל של התנגדויות בלונדון הבירה. את האופוזיציה הקולנית ביותר, מפעיל זה חודשים אחדים מכון הריטדג'. לשיטת המכון, מדובר בפרויקט הלא נכון, במקום הלא נכון, בבחינת פצע בנוף העירוני, שישפיע במיוחד על מרכזיותה של כנסיית סנט פול.

ראש העיר של לונדון, קן ליבינגסטון דווקא תומך בפרויקט, בדיוק כפי שהוא תומך בתוכניות לבניית כ-20 פרויקטים גבוהים נוספים בעיר הבירה. לגישתו, טועים המבקרים שאינם לוקחים בחשבון, כי הפרויקט נגיש במיוחד, משמע ייצר תוספת משרדים ומסחר, בלי להעמיס על התחבורה העירונית.

לשיטת התומכים בפרויקט, ובבנייה הגבוהה בעיר, אם לונדון רוצה לשמור על מעמדה כבירה פיננסית אירופאית, שומה עליה לחזק תוכניות בנייה של ארכיטקטים נודעים, לרענן את הארסנל התכנוני שבה, להגדיל ולגוון את ההיצע. אירועי ה-11 בספטמבר הכניסו את הדיונים על הבנייה הגבוהה בלונדון להקפאה עמוקה, ובמשך חודשים אחדים היה נדמה, כי המתנגדים ינצחו את המערכה בלי קרב. עם הזמן חזרו הפרויקטים הגבוהים לאג'נדה של ועדות התיכנון. יצא איפה, שוועדת התיכנון, שנתנה בתחילת חודש מארס אישור עקרוני לתוכנית, התכוונה להמשיך לעשות את מלאכתה בקרוב, אולם ההחלטה המינהלית שהתקבלה בתחילת חודש אפריל, איננה מאפשרת לה לדון בפרויקט.

שרשרת האירועים שהובילה לפרסום ההחלטה המינהלית, כפי שהיא משתקפת בפרשנויות של התקשורת המקומית, פרוזאית למדי: מתישהו בסוף חודש מארס, התוודה טייקון הנדל"ן ארווין סלר, כי מה שנראה כמו עיכוב בפרויקט, הוא בסך הכל בחינה מחדש של הסכמה התכנונית. הארכיטקטים ששמעו את הדברים לא התרגשו. אחרי הכל, בחוגי התיכנון והבנייה מסתובבים לא מעט סיפורים על יזמים, שהתקשו לקרוא את התוכניות של פיאנו ואפילו הניחו שהן אינן ישימות, אך חזרו בהם, אחרי שהתעמקו בשרטוטים.

מי שהתייחסו להצהרה של סלר בכובד ראש, היו (ולא במפתיע) אנשי מכון הריטדג', שהעצימו את הביקורת, והכשירו, ככל הנראה, את הקרקע לפרסום ההחלטה המינהלית. עבור סלר, ההחלטה המינהלית, איננה הקושי הראשון שמייצר לו הפרויקט השאפתני, שתכנן פיאנו. אשתקד נאלץ סלר להתמודד עם שמועות עקשניות, לפיהן מימון הפרויקט מגובה בכסף רוסי מפוקפק. כעת יש הטוענים נגדו, שכל כוונותיו מסתכמות בספקולציה פיננסית, משמע הוא מבקש לקבל את אישור הבנייה, כדי למכור את הקרקע והזכויות מייד לאחר סיום ההליכים התכנוניים. סלר מכחיש בכל תוקף. טייקון הנדל"ן רוצה להיכנס להיסטוריה הארכיטקטונית של אירופה, ובעבור זה, הוא מוכן גם להתכתשות משפטית ארוכה.

בשבוע שעבר הודיע סלר, כי כבר הקצה את המשאבים הכספיים, שיידרשו במקרה של התדיינות משפטית. בלונדון אומרים, שהוא יודע היטב שהסיפור הזה עלול לחפור בכיסו בור שיסתכם בכמה מיליוני לירות שטרלינג. אחרי הכל, הניסיון מלמד, שהמאבק על בניית פרוייקט 'הרון טאואר', הסתכם עד כה בלא פחות מ-4 מיליון לירות שטרלינג.