אבי-יצחק זוכה בפרשת התפטרותו מייצוג דרעי

בית הדין המשמעתי של ועד מחוז ירושלים בלשכת עוה"ד זיכה את עו"ד דן אבי-יצחק מכל אשמה בפרשת התפטרותו מייצוגו של לקוחו לשעבר, אריה דרעי, המרצה כעת עונש מאסר. על פי כתב הקובלנה שהגיש נגדו ועד המחוז, בעת שייצג אבי-יצחק את דרעי, סיפר האחרון לאבי-יצחק על תוכניתו להביא למינויו של עו"ד רוני בר-און כיועץ המשפטי לממשלה.

אבי-יצחק הסתייג מהכוונה, ומשנודע לו, לקראת סוף שנת 1996, כי התוכנית קורמת עור וגידים, נקט בצעדים מסויימים לסכלה. בין היתר יזם פגישות עם ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו ומנכ"ל משרדו דאז, אביגדור ליברמן, ואמר להם כי מינויו של בר-און יהווה מעשה שחיתות. הוא אף גילה להם מידע שנמסר לו על ידי דרעי, לפיו יש בידי דרעי התחייבות של בר-און, כי אם ימונה לתפקיד, יפעל לעיכוב הליכים או לעיסקת טיעון במשפטו. במקביל, המשיך אבי יצחק לייצג את דרעי.

בהמשך האירועים, נחשפה בערוץ הראשון פרשת בר-און חברון. אבי-יצחק וכן דרעי נחקרו במשטרה. בעקבות דברים שאמר דרעי על אבי-יצחק במהלך חקירתו במשטרה, ואשר הובאו לידיעתו של אבי-יצחק, החליט האחרון להתפטר מייצוגו. מכתב ההתפטרות פורסם בבוקר שלמחרת שליחתו לדרעי, בעיתון "מעריב". על פי כתב הקובלנה, בפירסום המכתב היה כדי לפגוע בדרעי. כן נטען כי אבי-יצחק לא נקט בצעדים כדי שהמכתב לא יפורסם.

אבי-יצחק הואשם בשל האירועים, בארבעה אישומים: אי הפסקת ייצוג, כאשר יש חשש שלא יוכל למלא חובתו המקצועית כלפי לקוח; אי שמירה בסוד של דבר שהובא לידיעתו בידי לקוח, תוך כדי מילוי תפקידו; אי קיום חובה להפסיק טיפול בעניין של לקוח במידת האפשר, באופן שלא יפגע בעניינו של הלקוח; התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין.

במהלך משפטו, העיד אבי-יצחק, בניגוד לטענת דרעי, לפיה היה מעוניין בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, כי כלל לא היה מעוניין במשרה, וכי לו חפץ בתפקיד היה יכול להשיגו.

הוא סיפר על מערכת היחסים הידידותית בינו לבין דרעי ועל הלחצים הכבדים שהופעלו עליו, כדי שיסכים לקבל את הייצוג של דרעי. לכן חרה לו מאוד, לדבריו, מה שדרעי אמר עליו, ועוד באותו ערב כתב את מכתב ההתפטרות. המכתב הועבר בפקס בחצות הלילה למשרדו של דרעי, ולאחר שהוקרא באוזני קצין המשטרה שחקר את התיק (מחשש לשיבוש חקירה).

בהתייחס לטענת אבי-יצחק, כי אין מקום להשיב לאשמה ויש לזכותו, החליט בית הדין בהחלטת ביניים, לחייבו להשיב רק על האישום המתייחס לאי שמירה בסוד של דבר שהובא לידיעתו בידי לקוח, תוך כדי מילוי תפקידו.

חברי בית הדין ציינו כי ניתן להעלות השערות אינסוף כיצד דלף המכתב לתקשורת, אך נשאלת השאלה מה היה על אבי-יצחק לעשות כדי למנוע הדלפה. לדבריהם, הוא נהג בדרך סבירה בנסיבות העניין. לדבריהם, לו היו יודעים כי אבי-יצחק הדליף את המכתב, היו נאלצים להרשיעו.

השופטים קבעו, כי מכתב ההתפטרות הועבר לדרעי בדרך שהיתה סבירה ונכונה בנסיבות העניין. בשל כך, ראו מקום לזכות את אבי-יצחק מהאשמה המיוחסת לו.