ישראל והפצצה שטרם פורקה

גזר-הדין שפרסם בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניינו של תת-אלוף (מיל') יצחק יעקב הקפיץ השבוע גיבור אחר של הפרשה, ד"ר אבנר כהן, שאף פרסם מאמר מסכם ב"הארץ". ד"ר כהן אומר כי ראוי לפרשה שתקדם דיון ציבורי על אסטרטגיית הגרעין הישראלית. אבל את זה, בדיוק, מבקש הממונה על הביטחון, יחיאל חורב, למנוע.

כהן, חשוב לומר, היה האיש ששידך בין העיתונאי רונן ברגמן לבין תת-אלוף יעקב. בכך תרם להולדת הפרשה כולה. הוא עצמו התפרסם במחקרים אקדמיים ובספר "ישראל והפצצה", שכתב על מפעל הגרעין הישראלי, ואשר בגללו אף עמד לחקירות בעצמו. כעת הוא ממתין להחלטת הפרקליטות האם להעמידו לדין, תחת אותם הסעיפים שיעקב נשפט לפיהם.

כהן נולד וגדל ברמת-השרון. אביו, טוביה כהן, היה עיתונאי לעניינים ערביים בעיתון "למרחב" ובגלי צה"ל. הוא עצמו עשה דוקטורט במדעי הרוח באוניברסיטת שיקגו, כשהוא מתמקד בתולדות הספקנות. במהלך שנות ה-80 לימד באוניברסיטת בן-גוריון, ומאוחר יותר באוניברסיטת תל-אביב. באותה תקופה לערך, הצטרף לגל האופנתי ששטף את הקמפוסים האמריקניים - דיון ספקני במדיניות הניצית של הנשיא רונלד רייגן, ובשאלות מוסר וגרעין. ד"ר כהן איתר והציג יתרון יחסי בנישה מרתקת שטרם נחקרה, הנישה הישראלית.

חשוב להעיר כי כהן לא התנסה בנושא במהלך שירותו הצבאי, ולא נקשר בו קודם למחקריו האקדמיים. מעולם לא היה "שותף סוד" בנושאי גרעין, וכל ידיעותיו הן אקדמיות גרידא. יתרה מזו, במהלך שירותו הסדיר דווקא עסק באיתור ובמניעת דליפת סודות - ביחידה לביטחון שדה של צה"ל. ב-1990 נסע לארצות-הברית, ומאז לימד, בין השאר, ב-MIT. הוא משמש עתה כחוקר בכיר במכון ללימודי ביטחון בין-לאומיים, באוניברסיטת מרילנד.

הצנזור פוסל הכול

ועו"ד גלעד שר לא מצליח לעזור

בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 עסק כהן בכתיבת מאמר ראשוני על תולדות העמימות הגרעינית בישראל, והועידו לפרסום בירחון אקדמי בארצות-הברית. למרות זאת, הגיש את המאמר לצנזורה הישראלית. זו פסלה את המאמר כולו, כמקשה אחת.

כהן לא היה לבד. באותה תקופה כתב ישראלי אחר, עו"ד חגי טיומקין, ספר ריגול בדיוני, שהוגש גם הוא לצנזורה. גם טיומקין היה חייל מן השורה ביחידה לביטחון-שדה של צה"ל, ועל-כן, אולי, בחר להגיש את הספר הבדיוני-באמת לאישור הצנזורה הצבאית. גם חלקים חשובים מספרו של טיומקין נפסלו אז לפרסום.

שנים אחדות אחר-כך, ובהתערבות הבג"ץ, אושר רוב-רובו של הספר לפרסום. אלא שבסיס העלילה - המתח הבין-גושי בין המערב לברית-המועצות - כבר היה לבלתי רלבנטי. ברית-המועצות התפוררה, וכבר אי-אפשר היה לשווק את הספר להוצאות ספרים אמריקניות. סיפור דומה, אגב, אירע לפרופ' דרור שדה ז"ל, שכתב גם הוא ספר בדיוני, שנפסל לפרסום. עד היום מתקשה אלמנתו, חיה שדה, לפרסם את הרומן הבדיוני שכתב.

בחזרה לתיק כהן: הצנזור סירב לבחון את מאמרו של אבנר כהן באופן נקודתי, אלא רק כמקשה אחת. ד"ר כהן פנה אז לבג"ץ באמצעות עו"ד גלעד שר מירושלים, לימים אחד ממקורביו של ראש הממשלה אהוד ברק.

חלפו ימים. התקציב אזל והפרוצדורה התמשכה. ד"ר כהן משך את פנייתו לבג"ץ וויתר על כל העניין. אך הוא המשיך להתמחות בשאלות הגרעין במכוני המחקר האמריקניים שבהם עבד, ואף פרסם עשרות מאמרים אקדמיים בתחומי מחקרו. בסופו של דבר גם כתב ספר רחב-יריעה, העוסק בהיסטוריה של העמימות הגרעינית בישראל. אלא שאת הספר הזה כבר לא הגיש לצנזורה. הוא כבר עבד וחי אז בארצות-הברית.

הספר פורסם ב-1998 בהוצאת הספרים של אוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, תחת השם Israel and the Bomb. שנתיים מאוחר יותר תורגם לעברית, תחת פיקוחו של כהן ותוך שהוא מוסיף תיקונים, פתיחה וסוף-דבר לתרגום העברי. הספר פורסם בהוצאת שוקן בשנת 2000, והופיע ברשימות רבי-המכר של הארץ.

חורב כבר הופיע בפני הוועדה

וגם מרדכי קרמניצר מתנדב לסייע

במהלך כתיבת הספר, ובמשך כל השנים שבהן עסק בעריכתו, קיבל כהן פניות ואזהרות, ישירות ועקיפות, מהממונה על הביטחון במשרד הביטחון. כהן נדרש שלא לפרסם בספר דבר הנובע ממחקריו. הנוסח היה כוללני ובלתי מפורט. בשלב מסוים נרשם אף ניסיון של המלמ"ב לעכב את הזמנתו של ד"ר כהן להרצאות אקדמיות בארץ. כך גם נפתחה נגדו חקירת משטרה בחשד לעבירות על חוקי הצנזורה, אבל התיק נסגר כשנה אחר-כך, מחוסר עניין לציבור. בכמה מקומות נטען, לכאורה, כי חקירה אחרת נפתחה כנגדו, והפעם כחשוד בעבירה ביטחונית חמורה - סעיפים 113א' ו-113ב', הזהות לעבירות שבהן נחשד בשעתו תת-אלוף יעקב.

בשלב זה, בסוף שנת 2000, העביר כהן את עניינו לטיפול עו"ד נחום אורן ממשרד שיין הנטר ושות' בתל-אביב, המתמחה בדרך-כלל דווקא במיזוגים בין-לאומיים ובהגבלים עסקיים. אז שיגר כהן מכתב אישי ארוך ומפורט ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, וביקשו להכריע בגורל החקירות בעניינו. כהן, שהמשיך בפעילות אקדמית זהירה בארצות-הברית, ביקש להסיר את עננת החשדות מעל ראשו, והיה מוכן לעשות הרבה לשם כך.

חברות הכנסת ממרצ זהבה גלאון ונעמי חזן ביקשו להביא את עניינו של כהן בפני ועדת-המשנה של ועדת חוץ וביטחון, והעבירו את הבקשה ליו"ר הוועדה, דן מרידור, ערב יציאתו לשיחות המדיניות בקמפ-דייוויד, במסגרת המשלחת שליוותה את ראש הממשלה ברק. ביום שבו יצא לקמפ-דייוויד, לקח מרידור את חזן לשיחה אישית קצרצרה, והודיע לה שהסיפור כבר נדון, ולמעשה אף נחתם. התברר כי חורב כבר הופיע, מיוזמתו, בפני ועדת-משנה אחרת של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ומסר את הודעתו בעניין. חברות הכנסת התלוננו גם על-כך בפני היועץ המשפטי לממשלה.

בשלב הבא ביקש עורך-דינו של כהן להיפגש עם פרקליטת המדינה עדנה ארבל. הפגישה התקיימה בפברואר 2001. לפגישה הזו הגיע עו"ד אורן עם פרופ' מרדכי קרמניצר, נשיא מועצת העיתונות, שהתנדב לסייע בפרשה. מהצד הפרקליטותי השתתפו בפגישה ארבל, דבורה חן ורחל סוכר. כן השתתף בפגישה גם ראש המלמ"ב. במהלך הפגישה ביקשו נציגיו של כהן לדעת במה בדיוק נחשד האיש ששלחם לדיון. המערכת סירבה לענות. אמרו: שיבוא ארצה להיחקר, ובחקירה יגידו לו במה הוא חשוד.

עשרה ימי חקירה

ויותר משנה של המתנה ללא תכלית

בעקבות אותה פגישה החליט כהן לשבור את המעגל ולהגיע לארץ, לאחר היעדרות של שנים אחדות. המועד שנקבע: אפריל 2001. המטרה הרשמית: כינוס האגודה הישראלית להיסטוריה ופילוסופיה של המדע, שהתקיים במכון ון-ליר. ד"ר כהן הוזמן לשאת את הרצאת הפתיחה בכנס. האקדמיה בעצם סייעה, אם כן, בכך שהבטיחה את פרסום בואו של האיש לארץ. במקביל, אגב, הצטרפה גם אוניברסיטת תל-אביב לעניין, והציבה את ד"ר כהן על הבמה המרכזית בכנס שערכה בנושאי ביטחון ותקשורת. במקביל סיכמו פרקליטיו של כהן עם הפרקליטות כי האיש לא ייעצר עם בואו בשדה-התעופה.

ואומנם, אבנר כהן נחת אחר-הצהריים בלוד, ולמחרת בבוקר התייצב לחקירה. הוא נחקר במהלך כעשרה ימים, ובסך-הכול במשך כ-50 שעות. החקירה נוהלה באורח נעים, רציני וללא לחץ. אבל, כאמור, היתה זו חקירה ממושכת. בתא הסמוך לתא שבו נחקר, אגב, חקרו אז אנשיו של חורב חשוד אחר, תתאלוף יעקב, שדבר מעצרו טרם נודע אז ברבים.

במכתב אישי שכהן ישגר לידידיו מאוחר יותר, לאחר שכבר שב לארצות-הברית, הוא מספר כי שיתף פעולה עם חוקריו כמיטב יכולתו. באותה מידה, הדגיש, שמר על האינטגריטי המקצועי שלו כחוקר. במילים אחרות: לא הלשין, ולא הסגיר מקורות שהיה עמם בקשר. ובקיצור: לא שוחח עם חוקריו על יעקב.

המכתב פורסם באתר של פדרציית המדענים האמריקנית באינטרנט. אגב, היכרותו של כהן עם תת-אלוף יעקב באה רק לאחר שכבר פרסם את ספרו על אודות הגרעין הישראלי, ושבעקבותיו נפתחה החקירה הנוכחית נגדו. ד"ר כהן חתם כי ישוב להמשך החקירה אם יידרש לכך.

מאז לא אירע דבר בעניינו. מכל מקום, איש לא ביקשו לסייע בהשלמת החקירה. איש לא יצר קשר כדי לבדוק מתי בדעתו להגיע לכאן. כלום. רק סניגוריו והוא פונים מעת לעת לפרקליטת המדינה ארבל, ומתעניינים האם כבר הסתיים הדיון בעניינו של כהן. אבל השנה חלפה, ותשובה אין.

עו"ד אורן: "אנחנו מבקשים שתהיה החלטה בעניינו. אני לא אומר מה להחליט, אלא שיחליטו. אבנר כהן הוא לא דרעי, והוא לא שתק. אבנר שיתף פעולה ככל האפשר. לא ניסה למרוח, ולא טייח".

ומה עונה לכם הפרקליטות?

"שבשל המצב הביטחוני יש עומס גדול על מחלקת העבירות הביטחוניות, ולכן מתעכב עניינו. במקרים אחרים הסבירו כי בקרוב יסתיים הדיון בעניינו, וכי כבר נקבע המועד לישיבה".

האם בכוונתכם להגיש בג"ץ?

"אנחנו רחוקים מהגשת בג"ץ. אני מפנה את תשומת-לבך לכך שהכרעת-הדין של יצה הבדילה בין חוקר אקדמי שלא היה איש המערכת, לבין איש המערכת שעסק בנושאים סודיים במסגרת תפקידו. לכן אני אומר שהתיק של כהן צריך להיסגר לטובה".

בתשובה לפניית גלובס אומרת הפרקליטות כי "הנושא נבדק על-ידי גורמי הפרקליטות, ובזמן הקרוב צפויה להתקיים ישיבה בנושא. אנו מקווים כי במהלך השבועות הקרובים יסתיים הטיפול בעניין".