תיאגוד והשבה: הסיכוי הגדול של הענף

כשנה לאחר חקיקת החוק, רק ירושלים מנהלת את מערכת המים שלה באמצעות תאגיד, ורק פרדס חנה, כרכור וחדרה הפריטו את משקי המים שלהן. יתר הערים משהות את ביצוע החוק. גורמים במשק המים חוששים שאם המצב הכלכלי יימשך והבנקים יתקשו להעניק מימון לפרויקטים של תשתית, יתעכב ביצוע החוק עוד יותר.

מאחורי החוק עומדות מספר מטרות, ביניהן הרצון לספק שירותים איכותיים במחירים סבירים; מתן אפשרות לגיוס הון לצורך שיפור מערכת המים והביוב; ניהול מקצועי של המערכת; ועידוד החיסכון במים.

החוק קובע, שתאגיד יהיה נתון לפיקוחה של הרשות לשירותים ציבוריים מים וביוב, שבסמכותה קביעת אמות מידה בעניין טיב שירותי המים והביוב, וקביעת תעריפי המים. בראש התאגיד יעמוד ממונה שבסמכותו מתן רשיונות, החלטה בכל הנוגע לאישור הסכמים, ייעוץ לשרים ועוד.

על-פי החוק, בשלוש השנים הראשונות להקמת התאגיד הוא יהיה בבעלות הרשות המוניציפלית, ולא ניתן יהיה להעביר את אמצעי השליטה אלא באישור הממשלה. בתום מועד זה, ולאחר התנתקות מעובדי הרשות, ניתן יהיה להעביר את השליטה לצדדים שלישיים, בהסמכת רוב חברי הרשות, ולאחר הסכמת הממשלה.

עוד קובע החוק, שבתקופה הראשונה לא יוכל אדם להחזיק יותר מ-10% מסך אמצעי השליטה בתאגיד, אלא אם כן קיבל הסכמה מהממשלה והממונה.

ההגבלות הרבות שמטיל החוק נבעו במידה רבה מתוך החשש הגדול מפני יצירת מונופולים, ולכן הוא קובע התערבות ממשלתית במשך שלוש שנים ראשונות.

להערכת חברת הייעוץ גיזה, קיים בתחום פוטנציאל משמעותי, אך מימושו המלא יימשך מספר שנים. בעשור הקרוב ניתן יהיה להפריט משקי מים עירוניים המטפלים בכ-200-100 מיליוני קוב לשנה. כ-20%-10% מכמות המים הנצרכת ע"י הסקטור הפרטי והתעשייתי יופרטו עד 2015-2010.

בניגוד לתאגידי המים והביוב המחכים להקמה, תחום טיהור השפכים, כך נראה, מיצה את עצמו כמעט לחלוטין. על-פי נתוני המינהל לפיתוח תשתיות ביוב במשרד התשתיות, רק 5% מכלל היישובים בארץ, בתחום הקו הירוק, אינם מחוברים למערכת לטיהור שפכים, ובראשם מושבים, אך גם יישובים חקלאים לשעבר, ביניהם סביון וכפר שמריהו.

מבין הערים הגדולות, רק עכו ונהריה לא הקימו לפי שעה מערכת טיהור, והן מזרימות שפכים גולמיים לים. המכרז להקמת מט"ש עכו יפורסם בקרוב. בעקבות הסכמה שהושגה עם מעלות, גם מט"ש נהריה ייצא לדרך.

התקדמות רבה בנושא הטיהור חלה בנושא בעשר השנים האחרונות, בעיקר בעקבות העמדה התקיפה שהציג משרד הבריאות, שלא נתן אישורי בנייה לרשויות שלא דאגו לטיפול בשפכים.

תרומה נוספות העניק הסיוע שניתן ליישובי הטיפול הנקודתי ויישובי קו העימות. סיוע זה כלל מענקים בגובה של 60%, ששכנעו את היישובים להקים מתקנים. במהלך 2000 ו-2001 הוקצבו 200 מיליון שקל להקמת מערכות ביוב ביישובי הבדואים בנגב, ביניהם חורה, רהט, תל שבע וערערה. החלטה נוספת להעניק מענקים של 50% ליישובים הערביים נתנה גם היא דחיפה לענף. בכוונת המשרד לאיכות הסביבה לדרוש, שגם יישובי יהודה ושומרון יקבלו מענקים להקמת תשתיות ביוב.

דווקא בנושא השבת קולחים טרם הושגה פריצת דרך, וזאת למרות שלהערכת גיזה, התחום מגלם בתוכו פוטנציאל של 1.5 מיליארד שקל.

מתוך צריכה ביתית של 670 מיליון מ"ק מים ביתיים בשנה, רק 300 מיליון מ"ק מושבים לחקלאות, מהם 120 מיליון מ"ק על-ידי השפד"ן, כאשר כמות גדולה של קולחים מטוהרים מוזרמת לים. כמות זו כוללת את קולחי רעננה, קולחי הרצליה, והמועצה האזורית חוף השרון, וכן קולחי מט"ש איילון, בכמות של 150 מיליון מ"ק לחודש, הזורמת ישר לים.

צעד נוסף לכיוון הגברת ההשבה נעשה לאחרונה באמצעות ועדת הקולחים, ברשות סמנכ"ל משרד התשתיות יוסי ענבר, שקבעה איכויות חדשות לקולחים בכל הארץ. התקנים החדשים יאפשרו השבה לכל סוגי החקלאות, השבה לנחלים, ושימוש בקולחים לקירור טורבינות חשמל חדשות, כמו אלה המוקמות בגזר ובאלון תבור, שכל אחת מהן תצרוך עם הקמתה למעלה מ-2.5 מיליון מ"ק מים בשנה. את הקולחים יספקו מט"ש איילון ומט"ש פלגי מים של מועצה מקומית עמק יזרעאל. לפי שעה, הקולחים של מט"שים אלה זורמים לים.

מומחי מים ובראשם פרופ' דן זסלבסקי מהטכניון, מתריעים על כך שאסור להשיב מים לחקלאות כל עוד הם לא טוהרו לרמה גבוהה והותפלו, במטרה להוציא מהם את המלחים. לדעת זסלבסקי, השקיה חקלאית במים לא מותפלים תגרום לנזק מצטבר לדורות הבאים, ותטיל עליהם מעמסה כלכלית אדירה.

על-פי הערכות, מגלגל ענף טיהור השפכים כ-500 מיליון שקל בשנה, סכום הכולל גם הלוואות ומענקים. עיקר המשאבים, כך נראה, יוקדשו מעתה להשבת קולחים.